"מה שמשפיע יותר מכל על עתיד העיתונות הוא המובייל"

"אם יש משהו שמשפיע יותר מכל על עתיד העיתונות, הרי הוא טכנולוגית המובייל" - כך אומר סיימון דומנקו, העורך הראשי של המגזינים ואתרי האינטרנט האמריקאים "אדוורטייזינג אייג'", "קריאטיביטי וויק" ו"אינטרנט וויק".

לדבריוף "כולם עוברים למובייל. לפני כמה שנים הגיעו מכשירי הסמסונג, וכולם אמרו למה צריך כאלה טלפונים גדולים, ואז ראינו שהאייפון הולך וגדל, והם בדרכם להפוך לטאבלטים".

לדבריו, המכשירים הולכים וגדלים ונערכים לצריכת תוכן מוגברת יותר, וכך האתגר המהותי עמו יאלצו להתמודד הגופים העיתונאיים הוא חוסר תשומת-הלב של הצרכן. "ברגע שאתה משתעמם, אתה מיד עובר הלאה", הוא מתאר בשיחה עם "גלובס". "בעבר, התחרות של המדיה הייתה מדיה אחרת. עכשיו זו תחרות מוחלטת עם כל דבר אחר, אפילו המשחק הכי מטופש".

דומנקו, שיופיע בוועידת MAD של "גלובס" בשיתוף אורנג' שתיערך במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב ביום רביעי הקרוב, הוא איש מדיה ותיק, בעל רקע מגוון במדיה דיגיטלית ומסורתית. הוא שימש כעורך ראשי ויועץ להשקת המגזין "O" של אופרה וינפרי, כעורך מגזין המדיה הבינלאומי "קולורז" וכעורך בפועל של מגזין "סבנטין", והיה אחראי על השקתו של אתר האינטרנט של המגזין. בעברו היה דומנקו העורך בפועל של אתר האינטרנט של "ניו-יורק מגזין", nymag.com.

- מה קורה לעיתונאים שמתמודדים עם השינוי הגדול שאתה מתאר?

"ראינו ירידה של 10% בהיקף התעסוקה של עיתונאים בשנה האחרונה, עם פיטורים גדולים בכל קבוצות התוכן המשמעותיות. עם כל ההשקעות בדיגיטל ועם מוצרים כמו 'באזז פיד', בשורה התחתונה העיתונאים הנותרים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה. הם צריכים לעבוד בניו-מדיה ולהיות נוכחים בכל מקום אפשרי, כמו ברשתות החברתיות. וכל זה כשהם צריכים להרוויח אותו הדבר, או פחות. רבים מחברי עוזבים את המקצוע, הם הולכים ליחסי ציבור, דוברות או להוראה או לדברים שלא קשורים בכלל לתחום. אלה שמבינים את המדיה הדיגיטלית, יש להם הרבה הזדמנויות שם".

- האם העיתונאים אמורים להיות אנשים צעירים יותר מבעבר?

"לא בהכרח. חברי, דיויד קאר, שהיה מבקר המדיה של 'ניו-יורק טיימס' והלך באחרונה לעולמו, היה אחד מחיות הניו-מדיה. הוא השקיע ודחף את העיתון ללכת קדימה ולהיות יותר במקומות ההם. קאר באמת היה אחד במינו, אבל הוא שילב אולד סקול, עיתונאי של שטח שגם היה אובססיבי במדיה החברתית. הייתה לו אהבה גדולה לזה יותר מלכל צעיר ב'ניו-יורק טיימס'".

הגדולים מאבדים את כוחם

אחת הבעיות הגדולות שדומנקו מתאר היא ירידת כוחם של המוסדות העיתונאיים הדומיננטיים והגדולים, בעלי המסורת העיתונאית החזקה. "ההפסד של הארגונים הגדולים האלה, הירידה של 'ניו-יורק טיימס' והירידה בכוחו של חדר החדשות שלהם היא מטרידה. אנחנו רואים גופים קטנים יותר שעולים ומשקיעים בפחות בעיתונות.

"הבעיה העיקרית היא כלכלית, והיא מסוכנת יותר מאשר כל גורם ממשלתי שמנסה להשתיק או לפגוע. בסופו של יום השוק מדבר נגד חופש הביטוי, ולא הכוחות הממשלתיים. הכסף האמיתי נמצא במקום אחר. אינפוטיימנט, התוכן הבידורי, הוא האיום האמיתי על העיתונות. הדרך שבה מנסים למשוך את תשומת-הלב של הקורא".

דומנקו מכנה זאת "הסלפי של תקשורת ההמונים", ועל כך הוא ידבר בוועידת MAD ביום רביעי הקרוב בהרצאתו על חמשת האתגרים של אנשי המדיה והשיווק. "עכשיו כל אחד הפך למו"ל", הוא אומר. "לוחץ על כפתור ובאופן תאורטי מעביר את התוכן שהוא יוצר למיליונים סביב העולם. זה חסר תקדים. ולצערי מה שמעניין את האנשים, זה הם עצמם, הסלפיס שלהם ומה שהחתול שלהם עושה. וכשהזמן שלהם כל-כך מוגבל, בזה אנחנו מנסים להילחם".

- כמי שעבד רבות במגזינים, האם הם העתיד של הפרינט?

"אני מאמין שכן. יש משהו מאוד מושך בפורמט המגזין, במוצר הזה. למרות שאנחנו מאוד אובססיביים כלפי הדיגיטל ונמצאים ללא הרף במובייל, יש משהו שעדיין מהנה בזה. חברות המגזינים, במיוחד בארה"ב, כמו קונדה נאסט למשל, הן עדיין מאוד גדולות וחזקות, וזה לא מעט בזכות העובדה שהן חשבו הרבה על האסטרטגיה של הדיגיטל, והתחילו לפני כולם לייצר הכנסות מהפלטפורמות הדיגיטליות שלהם".

לדברי דומנקו, "כשהייתי עורך ב'ניו-יורק מגזין', ההכנסה בין הפרינט לדיגיטל התחלקה שווה בשווה. המגזין היה כל-כך אייקוני ובעל שם, שהצרכנים נמשכו לאתר. עכשיו כבר אף אחד לא זוכר את זה, אבל להרבה מהמותגים שהיום מצליחים בעולם האינטרנט, היה מאוד קשה למשוך תנועה, וזה לקח להם זמן רב. באזז פיד למשל - הם פה כבר הרבה זמן, והם השקיעו סכומי כסף אדירים בכדי למסד ולקבע את המותג. להרבה מגופי התוכן הממוסדים, בעיקר בעולם המגזינים, כבר יש אמון הקהל מראש".

- אתה סבור שלעיתונים קשה יותר למסד פלטפורמות אינטרנט מאשר למגזינים?

"אין ספק שלפרסומים החדשותיים זה קשה יותר. יש כאלה שהיו מאוד אגרסיביים בעבודה שלהם והצליחו לעשות את זה, ובהם ה'ניו-יורק טיימס' האמריקאי ו'הגארדיאן' הבריטי. יש קושי גדול יותר, כי התחרות קשה יותר ומוכתבת לא מעט על-ידי העובדה שחלק בוחרים להיות בחינם, ואחרים משתמשים בחומות תשלום, ובסופו של דבר כולם מספקים את החדשות, בעוד שהמגזינים מאופיינים יותר. הרבה מאוד צרכנים הולכים בסופו של דבר לבאזז פיד, כי בשורה התחתונה מה שהם רוצים לעשות זה להפיג את השיעמום שלהם בזמן העבודה".

- האם מותג עיתונאי צריך לספק את אותו התוכן לפלטפורמת הפרינט ולפלטפורמת הדיגיטל שלו?

"אם יש לך את המשאבים לעשות תוכן ייעודי לדיגיטל, זה מה שצריך לעשות. אנשים אכן דואגים מהקניבליזציה של התוכן, אבל לדברים ברשת יש חיים אחרים. את המגזינים זורקים, אבל סיפור מלפני 5 שנים יכול להמשיך ולהביא קוראים לאורך זמן.

ל'ניו-יורק מגזין' ומקומות אחרים שעבדתי בהם היה דרייב לעשות תוכן נפרד. אתה צריך להיות רגיש למה אנשים צריכים, במיוחד במכשיר הנייד, שאנשים קוראים בו ב-9 הדקות בהן הם עומדים בתור בסופר".

- האיכות יורדת בגלל הדברים האלה?

"לא הייתי אומר. אחרי הכול יש 'פיק' קריאה בערב, אז אנשים משקיעים זמן רב יותר בקריאה מעמיקה. אנחנו רואים את האנשים עושים שימוש שונה במכשירים שונים בשעות נוספות במהלך היום. בערב אנשים קוראים יותר בטאבלטים, ויש להם זמן לקרוא כתבות מגזין".