1. הפעילות האינטנסיבית בשוק השחקנים החופשיים ב-NBA - עד לרגע כתיבת שורות אלו 95 שחקנים חתמו על חוזים בשווי מצטבר של יותר מ-2.538 מיליארד דולר - הניבה בסופו של דבר רק עסקה אחת שמשנה את יחסי הכוחות המקצועיים בליגה: המעבר של למרכוס אולדרידג' מפורטלנד טרייל בלייזרס לסן אנטוניו ספרס. וגם העסקה הזאת, משמעותית ככל שהיא, לא הייתה רעש אדמה; בסך הכל עוד הוכחה שסן אנטוניו היא הארגון הכי מוצלח ב-NBA.
הספרס חיפשו יורש לטים דאנקן בן ה-39, שהעונה הבאה תהיה ה-19 שלו ב-NBA, והשיגו את השחקן שהם רצו. אולדרידג', פאוור פורוורד/סנטר, סיים את העונה הקודמת עם 23.4 נק' ו-10.2 ריב' למשחק, ומזכיר את דאנקן בלא מעט מובנים: מיומן באותה מידה עם הפנים ועם הגב לסל, מוסר מעולה, קשוח (שיחק ארבעה חודשים עם קרע באגודל בעונה שעברה) ושקט. סן אנטוניו אמנם הקריבה חלק מהספסל המעולה שלה (נפרדה מארבעה שחקנים) כדי לפנות מקום לשכר של אולדרידג' (84 מיליון בארבע שנים), אבל אם יש משהו שהספרס מומחים בו, זה למצוא שחקני רוטציה שאף אחד לא רוצה ולהפוך אותם לחלקים יעילים במכונה.
המכונה של הספרס כל כך מרשימה, שהם לא צריכים לרדוף אחרי אף שחקן. "אני לא מתקשר לאף אחד בחצות", אמר גרג פופוביץ', מאמן הקבוצה, כמה שעות לפני ה-1 ביולי, התאריך שבו מותר להתחיל לדבר עם שחקנים חופשיים. "אני אהיה במיטה. ואם זה ההבדל בין זה שמישהו יגיע או לא יגיע, אז אני לא רוצה אותם". בימים הבאים התברר עד כמה שחקנים רוצים לשחק תחת פופוביץ': אולדרידג' היה יכול להרוויח במצטבר 24 מיליון דולר יותר בפורטלנד; והפורוורד דייויד ווסט, פעמיים אוסלטאר, ויתר על חוזה של 12.6 מיליון דולר לעונה הקרובה באינדיאנה פייסרס בשביל להרוויח 1.4 מיליון דולר בסן אנטוניו.
2. ווסט ואולדרידג' לא היו היחידים שוויתרו על כסף בשבועיים האחרונים. למעשה, כל השחקנים שחתמו עכשיו על חוזים ארוכים (מתוך 25 הסכמים שנסגרו ב-1 ביולי, 18 היו לפחות לארבע שנים, ביניהם של אנתוני דייוויס בניו אורלינס - 145 מיליון דולר לחמש שנים; קווין לאב בקליבלנד - 113 מיליון לחמש שנים; מארק גאסול בממפיס - כנ"ל) - היו יכולים להרוויח יותר אם הם היו מוכנים לחתום על חוזה קצר עכשיו, ולחזור לשוק השחקנים החופשיים בשנתיים הבאות, אחרי העלייה בתקרת השכר.
תקרת השכר ב-NBA, שבעונה הקרובה תעמוד על 70 מיליון דולר, תעלה בעונת 2016/17 לסביבות ה-90 מיליון דולר, ובעונה שאחריה לסביבות ה-108 מיליון דולר. הקפיצה הזאת נובעת בעיקר מהחוזים החדשים של הליגה עם TNT ו-ESPN, שיכניסו לה כ-24 מיליארד דולר בין 2016-2025, או במילים אחרות: ממוצע של 2.66 מיליארד דולר בשנה רק מזכויות שידור (לעומת 930 מיליון דולר בשנה כיום). המשמעות של הבוננזה הזאת היא עלייה כללית בשכר השחקנים, ובעיקר של חוזי המקסימום, שמבוססים על אחוזים מתקרת השכר (יש סוגים שונים של חוזי מקסימום, בהתאם לוותק בליגה).
למרות זאת, רק שני כוכבים העדיפו להמר על חוזה קצר עכשיו, במחשבה על החוזה הבא שלהם: דוויין ווייד, שחתם לעונה אחת במיאמי היט תמורת 20 מיליון דולר; ולברון ג'יימס, שחתם לשנתיים נוספות בקליבלנד, עם אופציית יציאה אחרי שנה, תמורת כ-47 מיליון דולר. ג'יימס טוען כבר שנים, בצדק, שהוא מרוויח פחות ממה שהוא שווה בגלל חוזי המקסימום ב-NBA, וזאת הדרך שלו לתקן את העיוות. בקיץ הבא, אם הוא ישתמש באופציית היציאה שלו, הוא יוכל לחתום על חוזה מקסימום של 167 מיליון דולר לחמש שנים. אם הוא יחליט לחכות לעונת 2017/18, הוא יוכל לחתום על החוזה הגבוה בתולדות הליגה: 203 מיליון דולר לחמש שנים.
3. עוד לפני שג'יימס יקבל את מה שמגיע לו, קליבלנד תשבור את שיא ההוצאות על שכר ב-NBA. השיא הנוכחי שייך לברוקלין נטס, שבעונת 2013/14 הוציאה כ-193 מיליון דולר על שכר שחקנים, 90 מיליון מהם ב"מס לוקסוס" כתוצאה מהחריגה מתקרת השכר. קליבלנד, שהתחייבה להחזיר כמעט את כל הסגל מהעונה שעברה (שישה שחקנים שלה הפכו לחופשיים ב-1 ביולי), ורוצה להתחזק בעוד שחקן או שניים במידת האפשר, צפויה להוציא העונה לפי התחזיות בין 263 ל-316 מיליון דולר, כולל "מס לוקסוס", על שכר שחקנים.
הסכומים המטורפים האלה לא מרתיעים את הבעלים, דן גילברט, שכבר לפני העונה שעברה התחייב שתקרת השכר לא תשפיע על קבלת ההחלטות של הקבוצה: "אני תמיד קצת מופתע כשבעלים של קבוצות עוצרים (בתקרת השכר). מבחינתי זה כמו להגיע לקו שני היארדים (בפוטבול) ולעצור. זה לא חכם מבחינה עסקית או פיננסית. כל מה שנוגע להחלטות פיננסיות לא יעצור אותנו מלספק קבוצה בקליבר של אליפות". בינתיים הוא יותר מעומד במילה שלו.
4. בזמן שקבוצות כמו קליבלנד וסן אנטוניו, כל אחת בדרכה, משיגות את מבוקשן בשוק הפרי-אייג'נטס - הדעיכה של המועדונים הגדולים נמשכת. הלייקרס מאוד רצו להחתים את אולדרידג', אבל לא הצליחו להרשים אותו בשתי הפגישות בין הצדדים. עם שני הכוכבים הנוספים שהלייקרס רצו, לאב וג'ימי באטלר משיקגו בולס, הם אפילו לא הצליחו להשיג פגישות. הניקס נדחתה על-ידי גרג מונרו, פורוורד/סנטר מהדרג השני בליגה, שהעדיף לחתום במילווקי באקס. בוסטון סלטיקס פנטזה על לאב, ולא העזה לחזר אחרי כוכבים נוספים אחרי שהוא חתם בקליבלנד. כרגע נראה שהאופציה היחידה שנשארה לשלושת הגדולות היא להתנהג כמו קבוצות קטנות: לבנות דרך הדראפט.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
