עורך "אדוורטייזינג אייג'": "הסלפי הפך לאובססיה"

"מותגים רוצים להיות חברות מדיה. כל צרכן היום הוא מוציא לאור. הרעיון הוא שכל צרכן עכשיו יכול לעלות תמונה עם איזו אמירה לאינסטגרם ולומר 'כמה שסיימון משעמם עכשיו'. זה מדהים. נהיינו יצרני תוכן עצמאיים" - כך אומר היום (ד') סיימון דומנקו, העורך הראשי של המגזינים ואתרי האינטרנט האמריקאים "Advertising Age ו-"Internet Week", במסגרת ועידת MAD 2015 של "גלובס" בשיתוף Orange - הוועידה המובילה בישראל בתחומי השיווק, הפרסום, המדיה והאינטרנט, שמתקיימת היום בתל-אביב.

בהרצאתו על חמשת האתגרים של אנשי המדיה והשיווק, התייחס דומנקו לאתגרים הגדולים של אנשי המדיה והשיווק כיום. "אפשר לתת כדוגמה את אמזון וחברות נוספות שמפתחות את עצמן ללא הפסקה. צריך להבין שהפרסום כיום נובע מאותם הצרכים של כל אחד מאיתנו. נגיד שרוצים לעשות פרסומת למגבות נייר, תמיד יצלמו מישהו שמתלכלך, שאוכל סנדביץ', והכול נופל לו. כמה אנשים בקהל השתמשו בסנאפצ'ט? יש כאן פלטפורמה דיגטילית. כל אחד הופך להיות צרכן תוכן באופן ישיר. כמו בסאנפצ', הצרכן יודע מה בדיוק. כך גם ה'דיילי מייל'".

דומנקו סיפר על החידושים בתחום, שהוא מכנה "הסלפי של תקשורת ההמונים". לדבריו, "תחום הסלפי הפך להיות אובססיה" הוא אומר. "עכשיו כל אחד הפך למו"ל. כמו את זה שבאוסקר בשנה שעברה כמה סליבריטאים התאספו וצילמו תמונה באמצעות מכשיר של סמסונג. כאן יש תוכן, מה שחשוב שיש צרכנים שיוצרים המון תוכן, גם כזה שהוא מאוד אישי, אפילו לא כזה שיש בו עניין".

לדבריו, "יש צרכנים רבים שמעוניינים ליצור תוכן, להם או אפילו לחבריהם הקרובים שלהם. צילום של החתול שלהם, של דברים זניחים ואישיים מאוד. אנשים מעדיפים לעשות זאת, במקום לצרוך מידע ותכנים מאותם מקומות מסורתיות".

המלחמה הגדולה, לדעתו, היא ב"אובססיה העצמית של אנשים". לדבריו, "יש פרויקט מיוחד מאוד בתחום הסלפי שמתפתח בעולם, במסגרתו מנתחים התנהגויות של אנשים ובוחנים זאת באמצעות תוכנות מיוחדות, מכונות ואלגוריתמים. יש הבדל בין הצורה שנשים מטות את הראש, או גברים. וזה גם משתנה מעיר לעיר.

"כשאני מדבר על 'תרבות הסלפי', אני לא מדבר רק על זה שאנשים מצלמים בעצמם, אלא ממש בתור תרבות, אנשים עם האובססיה של המערכת האקולוגית שלהם. פייסבוק זו דוגמה טובה. זה מאוד מעניין לדעת האם אנשים מעלים כל הזמן רק תמונה, או שהם גם מדברים על עצמם".

אחת הבעיות הגדולות שדומנקו מתאר היא ירידת כוחם של המוסדות העיתונאיים הדומיננטיים והגדולים, בעלי המסורת העיתונאית החזקה.

לדבריו, "ההבדלים האלה בין 'העיתונות הכתובה' לבין 'עיתונות עצמית' מתחדדים כל הזמן, בין ייצור תוכן עצמי לייצור תוכן של העיתונות. כך למשל, לאחרונה שמענו על האלגורתים של פייסבוק. צרכנים שהבחינו באלגוריתם שמזהה את דפוסי ההתנהגות שלהם, ולאחר שהתלוננו, הפסיקו עם זה. אבל אי-אפשר לגמרי לברוח מזה".

דומנקו הסביר כי המכשירים הולכים וגדלים ונערכים לצריכת תוכן מוגברת יותר, וכך האתגר המהותי עמו ייאלצו להתמודד הגופים העיתונאיים הוא חוסר תשומת-הלב של הצרכן. "ברגע שאתה משתעמם, אתה מיד עובר הלאה", הוא גורס.

"בעבר, התחרות של המדיה הייתה מדיה אחרת. עכשיו זו תחרות שונה לגמרי. עכשיו כל הנושא הזה חם מאוד. כי היום ב-2015 אנחנו משלמים על הבאנרים, האם מישהו בכלל מסתכל על זה? אנשים פשוט עוברים מאוד מהר בין האתרים. אנשים משקיעים עכשיו הרבה מאמץ לשנות את האופן שבו דברים זורמים על המסך".

נושא נוסף שהעלה דומנקו, ואיתו חתם את דבריו, היה בנוגע ל"השתלטות הרובוט" על העולם וייתור הצורך בעבודה של בני אדם. "היום הכול הופך להיות אוטומטי. עכשיו יש אלגוריתם שעוקפים את החלטה של האדם, והם אומרים, אנחנו שואבים את המידע מנתוני חברות הפרסום והפייסבוק.

"חשוב לומר כי המומחיות של האדם, של הקונה, של המומחה, נעלמת לאותו חור שחור, והמחשבים אומר - אנחנו יודעים הרבה יותר טוב מהאדם. אנחנו רואים חברות כמו סטארט-אפים, שקובעות איך ייראו מודעות הווידיאו. הניראות. כמו למשל פרסומת למכונית. לשנות אותה מצבע אדום לכחול, אם היא יודעת שאותו צרכן קנה דברים שונים בצבע הזה בעבר".

עוד ציין דומנקו כי "אנחנו קוראים לתופעה הזו: 'הצרכן הנעדר שממשיך להשתלט'. וזה בדיוק מה שקורה בשוק האמריקאי - עבודה יצרנית נעלמה, וגם השכר ירד. וזה בגלל הרובוטים. 'מוציאים' את זה מאנשי המדיה והשיווק, ו'מעבירים' להם. דוגמה מצוינת זה אמזון, או משלוח של דברים באמצעות רחפנים. זה פרדוקס: אותו אדם שאנחנו גרמנו לו לקנות מוצר לפי הייעוד שלו - אנחנו מונעים ממנו בעתיד את העבודה".