נשיא מבין, לא כועס

"ראש הממשלה לא נאבק מספיק נגד ההסכם עם איראן" - אלה פחות או יותר היו הכותרות לו נמנע נתניהו מהתנגדות כוחנית וקולנית להסכם המתגבש. ומיד היו נמצאים פרשנים שהיו יודעים מה נתניהו היה צריך לעשות ולא עשה. ולא הייתי מתפלא אם אחד או שניים היו כותבים שנתניהו היה צריך לנאום בקונגרס, ושהיה חייב לנסות להפעיל את כוחו ומעמדו על חברי קונגרס; ולמה הוא פוחד כל כך מאובמה - היו שואלים.

הדרך האחרת

ראש הממשלה בחר ללכת בדרך אחרת. הוא התנהל כאדם עם שליחות, המשוכנע שהסכם עם איראן, כמעט כל הסכם, מהווה סכנה לישראל. הרושם שלי הוא שזה אחד הנושאים, אולי היחיד, בו נתניהו נהג לא כפוליטיקאי אלא כמדינאי. אולי פרט לאותו נאום מיותר בוושינגטון, שלא משנה מה נתניהו יאמר, מטרתו העיקרית היתה הבחירות בארץ.

אומרים שהנזק שנתניהו גרם ליחסים עם ארה"ב בכלל, ועם הנשיאות בפרט, הוא גדול ובלתי הפיך. צפיתי בראיון שנתן הנשיא לניו יורק טיימס בימים אלה: אובמה לא נשמע כועס על ישראל ונתניהו. אדרבא, הוא נשמע כאדם המבין את התנהגות נתניהו. הוא גם היה מספיק הוגן כדי לומר שנתניהו ביטא את הדעה הכללית בישראל נגד ההסכם. שזו בעצם מחמאה למנהיג שאמור לייצג את תחושות בני עמו, לא?

אולי תועלת, לא נזק

אובמה כבר שיגר לכאן את שר ההגנה שלו כדי לבדוק את צרכיה הבטחוניים של ישראל, כדי לספק את הדרוש לה. הוא מבין את החששות הישראלים, והוא מבין גם את התנהגותו של נתניהו. אולי הוא אפילו מעריך את ראש הממשלה על עמידתו הנחרצת בעניין זה.

לא בטוח שהעימות בין ראש הממשלה והנשיא יניב נזק. אולי אפילו תצמח ממנו תועלת. בזכות ראש הממשלה יש היום יותר הבנה לעמדותיה של ישראל בתחום הביטחוני, ולסכנות העומדות בפניה. מה שגרם לאובמה לומר לניו יורק טיימס: "אני מוכן לעשות (בשביל ישראל) דברים שאף נשיא לפני לא עשה". לא בטוח שהיה מתבטא כך לו נתניהו התנהג כ"ילד טוב".

בחזרה לעבר

גם אם יש כמה דברים שאפשר היה לעשות אחרת - ומתי אין? - בסך הכל, בגדול, בשורה התחתונה, נתניהו נהג כמנהיג יהודי שחובתו לזכור את ההיסטוריה ולהפיק את לקחיה. גם את זה אובמה ככל הנראה מבין. אני מניח שדי מהר יחזור שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות. ולא אתפלא אם אובמה ונתניהו ישובו לשתף פעולה בהתאם למסורת הארוכה בין שתי המדינות.