התלהמות לא לגיטימית

מגה, רשת הקמעונאות השנייה בגודלה במדינת ישראל, על סף קריסה; שופרסל, רשת הקמעונאות הגדולה בישראל, מפסידה כסף, מפטרת עובדים וסוגרת סניפים, הכוכב של ענף הקמעונאות, רמי לוי, הרוויח ב-2014 20% פחות מ-2013. האם מישהו מהקוראים הרגיש הקלה משמעותית ביוקר המחיה בחודשים האחרונים? התשובה היא - לא.

נכון, רשתות המזון הגדולות וחלק מיצרני המזון התנהלו במשך שנים בחוסר יעילות על גבול ההפקרות, ופיצו את עצמם באמצעות אקדח המחירים. עם זאת, ענף המזון מעולם לא היה אחראי המרכזי ליוקר המחיה בישראל, והיום בוודאי שאין לו חלק מרכזי ביוקר המחיה המקומי.

אז מי כן האחראי המרכזי? לממשלות ישראל היה חלק נכבד בג'ונגל מחירי המזון שהלך והתפתח עם השנים, וזאת בשל מיסוי עקיף גבוה, פיקוח לקוי, מיעוט צעדים להגברת התחרותיות ועוד. אולם זה היה נוח לכולם לכוון את האש של הציבור לעבר שרשרות האספקה בענף המזון, כדי שהאש הציבורית לא תופנה חס וחלילה לעבר הממשלות.

מחאת יוקר המחיה (המחאה החברתית), שפרצה בקיץ 2011, התמקדה בהורדת מחירי הדיור והפחתת מחירי המזון. "האנשים הרעים", "האשמים ביוקר המזון", תויגו בזמן אמת כחברות ורשתות המזון הגדולות במשק; ואילו יוקר הדיור נותר אשמתם של חסרי הפרצוף הן בזמן המחאה והן בשנים שבאו אחריה.

בנק ישראל האשים את הממשלה, הממשלה האשימה את הפקידים במשרדים השונים, הפקידים האשימו את הממשלה ואת הציבור, שלקח משכנתאות עתק ועט על הדירות, ולא המתין בסבלנות ובאמונה, בזמן שמחירי הדירות הולכים וממריאים.

שר האוצר משה כחלון מצא עם כניסתו לתפקיד את האשמים העלומים ביוקר הדיור בישראל. כחלון סבור כי המשקיעים בשוק הדיור הם הבעיה הגדולה, ולפיכך סימן אותם כ"האנשים הרעים" החדשים של ישראל.

הפעולה המהותית הראשונה שלו בכיסא שר האוצר הייתה הגדלה דרמטית של מס הרכישה, החל מדירה שנייה, ובנוסף, לאחרונה הוא יצא נגד המשקיעים בצורה מתלהמת, כאילו הם היו אויבי העם החדשים.

בטקס החתימה על הסכם-הגג לבניית 7,500 יחידות-דיור ברמלה הוא אמר בלי למצמץ, כי משקיעי הנדל"ן זוללים את מלאי הדירות במדינה ופוגעים בצעירים. השר הגדיל לעשות ופנה למשקיעים ושאל: "מי אמר שאתם צרכים לזלול את כל מלאי הדיור של מדינת ישראל".

לכחלון נוח לא לבוא חשבון עם המערכת הפוליטית, ובראשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר הביאנו עד הלום ועשתה מעט מאוד בכל האמור להגדלת ההיצע כדי לגשר על הפער בין הביקוש להיצע.

נראה כי כחלון עושה הכול כדי לא לצאת בפומבי נגד הפקידות הממשלתית הלא יצירתית, אשר "הקפיאה" במשך שנים את גלגלי ההיצע והשחיתה את זמננו על רעיונות בוסריים. הוא יימנע מלמתוח ביקורת פומבית על מדיניות הריבית האפסית של בנק ישראל, אשר הציתה את בהלת הביקושים לדיור, במטרה לתמוך ביצוא ותוך נטילת סיכונים עצומים בליבוי הביקושים לדיור.

הרבה יותר נוח לשר כחלון לפנות בצורה פופוליסטית לנפש היהודית הרחומה של המשקיעים, ולומר להם לא להיות חזירים ולא לרכוש דירות להשקעה על חשבונם של הזוגות הצעירים, וכך לגרור את מחירי הדיור כלפי מעלה. כחלון מנסה לתייג את המשקיעים בדירה שנייה כ"גזלנים התורנים" של ישראל, ואת עצמו כרובין-הוד של הזוגות הצעירים.

אך האמת על רוב "זוללי הדירות" שונה לגמרי. סך כל הישראלים שבבעלותם יותר מדירה אחת, נכון לסוף אפריל, הוא 251 אלף, כאשר ל-191 אלף מתוכם שתי דירות בלבד. אותם 191 אלף ישראלים שלהם דירה שנייה, הם לא טייקונים מרובי-זרועות כמו חלק מידידיו של השר, אלא אזרחים מן המניין אשר העדיפו לא להשקיע את מרבית כספם בשוק ההון אלא לפזר סיכונים בתבונה או לדאוג לעתידם ולעתיד ילדיהם.

נציין כי בדיון הזה ראוי להפריד בין רוב המשקיעים אשר מחזיקים דירה בודדת נוספת להשקעה עד שווי מסוים - לבין אותם מקרי קיצון של משקיעים סדרתיים בדיור המחזיקים בדירות רבות, ובהם יש לטפל בצורה שונה - לרבות מהיבט המיסוי.

כפועל יוצא מן הזינוב במשקיעים, דווקא 600 אלף משקי-הבית המוחלשים ביותר, הגרים בשכירות ומתקשים לשלם שכר דירה ומתקשים למצוא דירה להשכרה בתנאים ראויים, עשויים למצוא עצמם עומדים בפני המשך עליית מחירי שכר הדירה והידללות איכות הדירות להשכרה.

יוקר המחיה בישראל לא היה מעולם מרוכז בסל הקניות בסופרמרקט, אלא הוא גם תוצאה של שורה ארוכה של הוצאות חודשיות מנופחות ורמת שכר חציוני וממוצע נמוכה וקפואה. מחירי הדירות לא זינקו בגלל פעילות ספקולטיבית חמדנית של משקיעים, ששיעורם 26% מרוכשי הדירות, אלא פועל יוצא של מחדלי תכנון וטיפול בהגדלת ההיצע, ובכך נדרש לטפל כחלון.

ההתלהמות נגד המשקיעים בשוק הדיור אינה לגיטימית, אינה מקדמת את האינטרסים של השוק, וגם אינה תורמת להגברת הלכידות החברתית, שהיא חשובה לא פחות לישראל.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.