תעשיית ההיי-טק בישראל משגשגת בשנים האחרונות, אך על אף משקלן באוכלוסייה נראה כי הנשים נשארו קצת מחוץ למשחק הזה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק 34% מעובדי ההיי-טק בישראל הן נשים, כשבמקצועות ההנדסיים והטכנולוגיים, שיעור הנשים נמוך אף יותר ועומד על כ-23%.
הבעיה עמוקה עוד יותר בקרב הסטודנטיות שבוחרות ללמוד את התחומים הללו. דוח של משרד המדע והמועצה להשכלה גבוהה, שפורסם בשבוע שעבר, הצביע על כך ששיעור הסטודנטיות במקצועות ההנדסה, המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב עומד על 25%-31% מקרב הסטודנטים. במילים אחרות, הפוטנציאל קיים אך צריך מישהו שיממש אותו. כדי לעשות זאת, מצד אחד מנסים לעודד ילדות, נערות ונשים ללמוד מקצועות טכנולוגיים והנדסיים ומצד שני, לשלב נשים בשוק העבודה הטכנולוגי וההיי-טקי.
מחקר שנערך בקרב 114 מהנדסות בתעשיית ההיי-טק המקומית על-ידי דינה פיין-קושניר מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון, ובהנחיית פרופ' מיקי מלול וד"ר מוסי רוזנבוים מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון, החליט לבחון מקרוב את הגורמים המשפיעים על שביעות-רצונן של נשים העובדות בהיי-טק.
"כדי להעלות את שיעור הנשים בתעשייה צריך להבין מהם הקשיים שנשים עומדת מולם", מסבירה פיין-קושניר את ההחלטה לערוך את המחקר האקדמי.
אז מהם הגורמים המשפיעים ביותר על שביעות-רצונן של עובדות ההיי-טק בישראל? במקום הראשון נמצאת מידת המצוינות, כשכאן נלקחים בחשבון רמת העניין של העובדת בתפקיד שלה בארגון, ההערכה מצד הממונים עליה, תחושת מעורבות בארגון וביצוע מטלות בהנאה.
במקום השני ברשימת הגורמים המשפיעים נמצאת מידת הפרו-משפחתיות בארגון. הכוונה במקרה הזה היא לארגונים שמעודדים אימהות ואבות לשלב משפחה ועבודה באופן מיטבי. "ראינו שככל שהארגון בא לקראת ההורים, שביעות-הרצון של הנשאלות עולה באופן מובהק", אומרת פיין-קושניר.
המחקר בחן עד כמה הארגונים שבהם עובדות הנשאלות אכן מיישמים נהלים פרו-משפחתיים ומצא כי הם עושים זאת במידה בינונית-גבוהה.
לאסוף את הילדים מהגן
אחד הנהלים המובהקים ביותר שהארגונים מאמצים הוא האפשרות לתת לעובדים לעבוד מהבית בזמן מחלת אחד הילדים. עוד עולה מהמחקר כי 36% מהמשתתפות מדווחות על קיומה של משרת הורה, שמאפשרת לעובד לצאת בחלק מימי השבוע לפני ארבע כדי לאסוף את הילדים, במידה גבוהה עד גבוהה מאוד.
גורם שלישי ואחרון שנמצא בראש הגורמים המשפיעים על שביעות-רצון העבודה הוא מידת העוינות שמקנה אווירה לא נעימה לנשים, כזו שמחייבת נשים "לפתח עור של פיל במקום העבודה" או "לאמץ התנהגות גברית שתעזור להתקדם", כפי שעולה משאלות המחקר. לפיכך, ככל שרמת העוינות נמוכה יותר כך שביעות-הרצון עולה.
פיין-קושניר בחנה גם את הגורמים המשפיעים על החלטתן של נשים לעזוב את מקום העבודה ואפילו את תחום ההיי-טק כולו. כך, הצביעו 42% מהנשים כי משך זמן הנסיעה מהבית לעבודה משפיע לרעה על שביעות-הרצון שלהן, כשזמן הנסיעה היומי הממוצע שלהן עומד על 1.69 שעות. נתון זה מצביע לאו דווקא על הצורך בהקמת תשתיות תחבורה טובות יותר אלא דווקא על חשיבה הפוכה - שמעודדת הקמת מרכזי היי-טק באזורי פריפריה, טוענת פיין-קושניר.
עוד עולה מהמחקר כי 40% הצביעו על התקדמות בסולם הדרגות בתוך הארגון כגורם משפיע וכזה שעלול לגרום להן לעזוב את הארגון או התחום עצמו. למעשה, 69% מהנשים חשות שישנו פער בין קצב התקדמותן לקצב התקדמות עמיתיהם הגברים בתוך חברת ההיי-טק.
בנוסף, 29% טענו כי לכמות שעות העבודה יש משקל בנושא, כך שככל שהעובדת חשה שהיא עובדת מספר שעות רב יותר ממה שהייתה רוצה, כך רצונה לעזוב את תחום ההיי-טק עולה.
בשורה התחתונה, אומרת פיין-קושניר, "תוצאות המחקר עשויות לשמש ארגונים בבואם לקבוע מדיניות גיוס ושימור נשים. ארגונים שמעוניינים לשמר כוח אדם נשי צריכים להטמיע נהלים פרו-משפחתיים בארגון באופן שלא ייפגע בקצב התפתחות הנשים, ולוודא התאמה בין תחומי העניין של העובדת לתפקיד".
עוד מוסיפה פיין-קושניר ואומרת כי "זיהוי הגורמים לשביעות-רצון גבוהה וגורמים לעזיבה יאפשרו לארגון לגבש מדיניות יעילה יותר לשימור נשים והגברת המוטיבציה שלהן".
מה נשים רוצות-הייטק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
