שוק התקשורת באנגליה כמרקחה, לאחר שרשות התקשורת הבריטית אופקום, הודיעה שהיא שוקלת לפרק לחלוטין את חברת הבזק ומונופול התקשורת BT. הודעת אופקום יצרה סערה רבתי בשוק התקשורת באנגליה (ולמעשה בכל העולם) והדיון הציבורי סביב שירותי התקשורת שיקבלו אזרחי הממלכה הפך להיות סוער במיוחד אחרי ש-BT איימה שהיא תנהל מאבק משפטי במשך דורות במידה וההחלטה תתקבל.
במסגרת מסמך מרתק שפרסמה אופקום ואשר כולל 185 עמודים, הועלתה האפשרות לפירוק הקשר בין BT לבין חברת הבת שלה Openreach. האחרונה היא חברה שכבר פוצלה מ-BT בעשור הקודם, במטרה להגביר את התחרות בשוק התקשורת על ידי זה ש-Openreach תהפוך להיות חברת בת העוסקת במכירת שירותי תשתית בלבד בבעלותה של BT אך תנוהל בהפרדה מבנית מחברת האם ותמכור את שירותי התשתית לכל השחקנים בשוק באופן שווה.
המודל מזכיר את המודל שהונהג בישראל במסגרת ההפרדה בין בזק לחברות הבנות שלה, אך אופקום הלכה למודל שהוא יותר קיצוני. כעת, מה שמדהים בשימוע שפרסמה, הוא שהיא חושבת ללכת למודל עוד יותר קיצוני ולחייב את BT, למכור את Openreach כך שהיא לא תהיה בכלל בבעלותה. זה אומר, במידה וזה יקרה, ש-BT, תישאר חברת שירותים בלבד ו-Openreach תעבור לידיים פרטיות ותמכור רק שירותי תשתית.
המהלך הבריטי שכאמור מעורר סערה ברשת, מנוגד בתכלית השינוי למה שקורה בישראל ולמה שקורה במדינות רבות בעולם. הסיבה לכך היא שאופקום הגיעה למסקנה שהשוק הבריטי חייב שינוי מכיוון שהעוצמה של שני הגופים BT ו-Openreach ממשיכה להקטין את התחרות ומעניקה ל-BT יתרונות גדולים על פני מתחרותיה.
נציין כי המסמך המרתק של אופקום מעלה עוד אופציות במקום הפיצול המוחלט בין החברות, והוא כולל אופציה להשארת המצב הקיים, להחרפת הצעדים המשמעתיים כנגד שתי החברות במקרה של הפרות רישיון, והולך עד לפיצול כאמור.
באנלוגיה לישראל, האופציה האנגלית היא לאלץ את שאול אלוביץ' למכור את בזק ולהותיר בידיו את חברת בזק בינלאומי כחברת שירותים שפועלת באופן עצמאי וללא מגבלות של חובת הפרדה מבזק.
כאן המקום לציין שבישראל המודל של פירוק בזק עלה על השולחן רק במקרי קיצון וכאשר במשרד התקשורת החליטו מסיבות (לא תמיד ענייניות) לאיים בפירוק בזק לאחר שהיה חשש שהחברה מנסה לסכל את רפורמת האינטרנט. לאחרונה השמיעו את האיום שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, מנכ"ל משרדו לשעבר, אבי ברגר, חברי כנסת שרצו לתפוס כותרות בעיתונים, ולפניהם ועדות ציבוריות שהשתמשו בפירוק כנשק יום הדין.
נסביר עוד כי המודל הבריטי הוא מודל מנוגד למה שקרה במרבית מדינות אירופה שאמצו מודל של שוק סיטונאי כפי שאומץ אצלנו בישראל. הניסיון מוכיח שהמודל האירופאי כשל ולא ודירדר את אירופה למקום מאד לא טוב בהשוואות הבינלאומיות בכל הקשור לשירותי תקשורת. זה לא אומר שהמודל הבריטי עדיף או הוכיח את עצמו בצורה טובה יותר. המודל הזה יצר לא מעט בעיות ורק בשנים האחרונות באנגליה חלה התאוששות והיקף הכיסוי של אינטרנט רחב פס חצה את גבולות ה-80% מהבתים בממלכה.
מה שמדהים בנייר של אופקום הוא השקיפות, עומק הדיון, עוצמת המסמך שמתייחסת להיבטים הכי מהותיים באופן צריכת התקשורת של האזרחים, והעובדה שהם לא מהססים לעלות לדיון מחודש פרות קדושות שבישראל אנחנו יכולים רק לחלום עליהם.
בשולי הדברים, נסביר כי המסמך של אופקום כולל גם התייחסות לשוק הסלולר ולשוק הטלוויזיה. בשוק הסלולר הדיון לא פחות מרתק משום שהוא מעלה על הגריל את השאלה המרכזית שהיא כמה שחקנים צריכים להיות בשוק על מנת לקיים מצד אחד תחרות אפקטיבית ומצד שני להוביל להמשך השקעות.
בניגוד לישראל, ולמשרד התקשורת, הבריטים רוצים תחרות אבל הם גם מבינים שבלי תנאים להשקעות שמגיעים כתוצאה מתחרות לא מאוזנת - אין השקעות. לכן הדיון אצלם הוא בשאלה האם להמשיך ולהותיר 4 שחקנים בשוק או לאפשר ירידה ל-3 שחקנים בלבד. בנייר הם מציגים עדיפות להשארת המצב הקיים מפני שחזרה ל-3 שחקנים במדינות כמו אוסטריה ואירלנד, הובילה לעליית מחירים.
במשרד התקשורת הישראלי, נזכיר, יושבים גאונים שחושבים שהמדינה צריכה 6 מפעילים סלולריים עם 3 רשתות משותפות (שתיים משותפות בינתיים עד שיתברר מה יקרה עם השחקן השישי חזי בצלאל והאם הוא יקים רשת עם פלאפון), בעוד בבריטניה "הנחשלת" הסתפקו ב-2 רשתות לארבעה מפעילים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
