דיונים רבים התקיימו במשרד האוצר באשר לסעיפי התקשורת שאמורים להיכנס לחוק ההסדרים. בעוד שרעיונות רבים חלפו, ואחרים עוד עומדים על הפרק - כמו פיצול ערוץ 2 למשל, הוחלט על שניים שבאופן ודאי יופיע בין שלל הסעיפים.
הראשון, מיד זועק לכל מי שיש לו ביקורת כלפי האוצר והממשלה - מיזוג הרשויות הרגולטורית המפקחות על השידורים - מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה. הסעיף השני, תמים לכאורה וטבעי, והוא העברת שידורי העידן פלוס על גבי רשת האינטרנט.
אלא שגם הסעיף הזה, כבר מעורר סערה בתעשיית הטלוויזיה הישראלי. הוא עד כדי כך דרמטי, שהוא עשוי לקבוע מחדש את חלוקת הכוח בשוק השידורים הישראלי. ידו של מי תהיה על העליונה - האם אלה יהיו הפלטפורמות החדשות שיבקשו להתחרות בהוט וב-yes? או שיהיו אלה זכייניות הטלוויזיה המסחרית, גופים בעלי השפעה מכרעת גם היום? ואולי זו תמשיך להיות המדינה בסופו של יום?
פלטפורמת העידן פלוס, מאפשרת היום למי שלא מעוניין לעשות מנוי לכבלים או ללוויין לצפות בשורה של ערוצים בסיסיים - 2, 10, 33, 1, ערוץ הכנסת, ובערוץ 23 של החינוכית. לצורך הקליטה, יש לרכוש ממיר בעלות חד פעמית* ובאמצעות האנטנה, לקלוט את השידורים. אלא שמה שנולד מלכתחילה כיוזמה שאמורה הייתה להיטיב עם הציבור שלא יכול להרשות לעצמו להיות מנוי להוט או ל-yes, ולאפשר לו חשיפה לטלוויזיה בישראל, הפך להיות הכר עליו יכולים מיזמי טלוויזיה חדשים לבנות את המודל העסקי שלהם.
כמו הוט וכמו yes, כך גם מיזמי הטלוויזיה השונים כמו סלקום טיוי למשל, יודעים את נפשו של הצופה הישראלי. שם יודעים, כי לא משנה איזה תוכן עשיר יובטח, ללא "מאסטר שף" או מהדורת החדשות המרכזית, הישראלי לא יעשה מנוי. לכן, גם המיזמים המבוססים OTT (אובר דה טופ, כלומר על גבי הרשת, ל"א), חייבים את ערוצי הבסיס כדי לשווק את עצמן, ולכן משלבים בתוכם את אלמנט שידורי העידן פלוס.
אלא שקל יהיה הרבה יותר לו שידורי העידן פלוס יועברו בדיוק כמו שהם, על גבי רשת האינטרנט. כך, גופים שרוצים לייצר פלטפורמת טלוויזיה יעילה וזולה מאוד יוכלו להעביר את שידורי הבסיס בתוספת התוכן הנוסף שהם יציעו בחבילותיהם, מעל גבי רשת האינטרנט. מיזמים כמו זה של מיכאל גולן, או רמי לוי, מכוונים בדיוק לאופן כזה של שידורים."הורדת חסם משמעותי"
באוצר שמחים מאוד על הסעיף שהם צפויים ליישם. הם לא רק רואים בו צעד ראשון לקראת הקדמה, ובבוא היום חיסול סופי של כל המערך הקרקעי ובעל העלות הגבוהה שהרשות השנייה מתפעלת סביב העידן פלוס, אלא גם הורדה של חסם תחרותי משמעותי, שמונע משחקנים חדשים להיכנס לשוק הטלוויזיה הרב ערוצים, ובכך להיטיב עם הצרכן ולהוריד מחירים.
"זו הורדת חסם משמעותית", אומרים היום באוצר. "זה ישפר את השירות לאזרח בכל הקשור לעידן פלוס, כי היום יש בעיות רבות בקליטה בגלל האנטנות הפרוסות שלא עובדות טוב בכל מקום. לכולם ברור שזה העתיד, והחוק מאפשר שידור ליניארי בלבד - בדיוק כמו שהוא היום - ואיש לא יוכל לגעת בשידורי ערוץ 2, 10 או 1 ולא לערוך אותם. אנחנו באמת לא מבינים על מה הזכייניות מלינות".
אז על מה בעצם הזכייניות מלינות? צריך להבין את יחסי הכוחות היום בתוך שוק התקשורת. חברות הכבלים והלוויין, למשל, אינן משלמות כסף לערוצים 2 ו-10 על העברת השידורים הקריטית שלהם, מתוקף חוק. אותו חוק התבסס על חלוקת עבודה ברורה - שוק הפרסום שייך אך ורק לטלוויזיה המסחרית, בעוד שהגופים שמעבירים את השידורים שלהם, הוט וייס, לא יוכלו לשדר פרסומות. שידורי הזכייניות מעוברים לקהל רחב יותר, נמדדים באמצעי מדידת הרייטינג, וכך מתאפשר להם למקסם את רווחיהן.
אלא שבמקרה שבו יועברו השידורים באמצעות שידורי האינטרנט, האיזון הזה מופר. כיום* במדינת ישראל, אין כל רגולציה על מיזמי הטלוויזיה המועברים באמצעות הרשת, ולמעשה אין כל מניעה שהגופים הללו ישדרו פרסומות, בדרך כזו או אחרת. יתרה מזאת, מאחר ואת שידורי האינטרנט אפשר לקלוט מעל גבי כל מכשיר וכל טכנולוגיה, בניגוד לשידורים המועברים באמצעות כבלים או צלחת לוויין, האמצעים הטכנולוגיים העומדים כיום בשירות הוועדה הישראלית למדרוג, לא מאפשרים מדידת רייטינג. כלומר, הזכייניות ישדרו פרסומות, אך לא יוכלו לעקוב אחר התחרות והעיניים שהן פוגשות.
"לא ברור איזו שליטה יש לזה כשזה באינטרנט", אומר גורם בכיר בטלוויזיה המסחרית. "לוקחים תכנים שאנחנו מממנים ועל גבינו מבקשים לעודד את התחרות, כשכל אחד יכול לקחת בזה - כל אתר, כל גוף מסחרי".
למי שייכות זכויות היוצרים?
הזכייניות גם שולפות את קלף זכויות היוצרים, שמעוגן במנגנון תגמול מאוד ספציפי מול ארגוני היוצרים השונים. "יהיה צריך לשנות את המנגנון הזה, במידה והשידורים יועברו בפלטפורמות נוספות", אומר גורם. "התוכן שייך לגופי השידור וליוצרים - אחוז מסך ההכנסות הולך לתמלוגים. ההסכם תקף גם לעידן פלוס, אבל בכל הקשור לאותם מיזמים, לא ברור מה יהיה המנגנון אז, כי לא יוכלו למדוד את זה".
נושא אחר שמדאיג את הזכייניות הוא מה יעלה באתרי האינטרנט שלהם. ברשת, קשת ובערוץ 10 מפעילים היום אתרי אינטרנט משלהם, עם טראפיק שמבוסס על מותגי התוכן הטלוויזיוניים שלהן. שם הם לוקחים את היצירות שהם מקרינים על המסך ועושים בהן שימוש, גם במכירה נוספת באפשרויות ובמוצרי פרסום נוספים. החשש הוא כי העברה על פלטפורמות אינטרנטיות נוספות תעקר את האתרים שלהם ותפגע בהם.
בשורה התחתונה, כאמור, מדובר בכוח. "המדינה יודע שמנוע התוכן העיקרי בישראל הוא הערוצים המסחריים. נתח הצפייה בפריים-טיים שלהם עולה על 60%. ועל כן היא שמה אותם כבני ערובה. מצד אחד מחייבת את השידור שלהם באופן מוחלט ללא תנאי ומצד שני לא יודעת לשמור או להגן על האקסקלוסיביות של התוכן שלהם".
- אז אתם רוצים לעצור את הקדמה?
"בשום אופן. אבל אנחנו רוצים שיופעל מנגנון שיפצה אותנו על השימוש בתכנים שלנו".
יש מי שקרה לזאת היום סחטנות של הזכייניות, אך שם מתעקשים כי הדרישה שלהן לפיצוי על השימוש בזכויותיהן הוא לגיטימי, כל עוד יעשה שימוש בתוכן שלהן על ידי גורמים לא ידועים שמתנהלים בתוך עולם רגולטורי פרוץ ושונה לחלוטין מזה של השחקנים הקיימים היום.
הזכייניות, מבינות את הכוח שיש להן בשוק התקשורת החדש שמתהווה, והן רוצות למצות אותו עד תום. ערוץ 2 עומד לקראת פיצול, ושחקנים חדשים עתידים להגיע למגרש, והשחקניות הקיימות רוצות לשמור על יכולותיהן למצות כמידת האפשר את הפוטנציאל הכלכלי של הנכסים והמותגים שעומדים לרשותם היום.
היום הן יכולות למכור נגזרות של VOD ואולי בעתיד גם ערוצים מותאמים למיזמים החדשים, כדוגמת נטפליקס. פתיחה חופשית של שידוריהן עשויה לשים להם מקלות בגלגלים.
כך או אחרת ברור שהסערה המתהוות סביב הסעיף המדובר בחוק ההסדרים, היא רק ראשיתו של העידן הבא בשוק השידור הישראלי - עידן האינטרנט.
עידן פלוס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.