השקופים החדשים

לקרוא את המלצות דוח ועדת לוקר ולהתפוצץ. עזבו את העניין של הפנסיות, שהפכו לאבן רחיים על מערכת הביטחון כנראה לעולמי עולמיה. ספק אם דברים באמת ישתנו שם, ספק אם מישהו ירצה להכיר ביושר בעובדה שפנסיות תקציביות הן לא קונץ ופטנט בלעדי של מערכת הביטחון. מה, כל המורים פורשים בגיל 67?

עזבו גם את תדמיתם הציבורית של אנשי הקבע, שכבר נרמסה באין ספור סבבי לחימה והטחה של בוץ ורפש בין משרדי הביטחון והאוצר בגלל גובה תקציב הביטחון.

זאת ההחמצה. זאת הזדמנות הפז הנדירה שהייתה והוחמצה להכניס סוף כל סוף סדר והיגיון בתוך הכאוס שבמסגרתו נקבע בשנים האחרונות גובה תקציב הביטחון. הוועדה בראשות האלוף (במיל') יוחנן לוקר קמה מתוך אחד מסבבי הלחימה המכוערים והאינסופיים בין אנשי האוצר לאנשי הביטחון במטרה למגר אותם אחת ולתמיד: ההמלצות שלה צפויות, לא פותרות את המבנה הבעייתי של תקציב הביטחון ומצג השווא הזה, שבו כ-60 מיליארד שקל הם "הוצאות ביטחון", מונצח. ישראל לא מוציאה 60 מיליארד שקל על ביטחון. משרד הביטחון ביקש כבר מזמן לוותר על המיליארדים שהוא מוציא על גמלאות מתוקף הסדרים חוקיים שנעשו בעבר, על השיקום ועל המשפחות. שמישהו אחר ינהל את המנגנון הזה, שהתקציב האזרחי הזה יוחרג מהתקציב השוטף שאמור לאפשר רכש של נשק, אימונים של חיילים ושמירה על כשירות לשעת פקודה וקיום שוטף. רק שלא יטענו שזה כסף שהולך לביטחון. משרד האוצר קיבל מוועדת לוקר את הטריגר להמשיך ולחבוט במערכת הביטחון, "כי יש לה תקציב מנופח ואדיר ממדים", על מגש של כסף.

כאב הראש הזה הוגש לפני שבועיים לראש הממשלה בנימין נתניהו ועכשיו הוא יהיה כאב הלב של כולנו. אנשי הקבע שיפוטרו, אלה שהפנסיות שלהם יבוטלו - אלה הם הבנים והבנות שלנו, השכנים שלנו. אנחנו רואים אותם ברמזור בדרך לעבודה, הם יושבים לידנו ברכבת, בערב הם דוחפים עגלה בסופר ומחפשים כמונו מוצרים במבצע. כשהטלפון שלהם מצלצל באמצע הלילה או בשבת, כשמישהו קורא להם לבסיס או לעוטף עזה - הם מתייצבים ולא חושבים אפילו על זה שמישהו ישלם להם שעות נוספות.

2,500 מהם כבר הלכו הביתה בשנתיים האחרונות. עצמו לרגע את העיניים, נסו להיזכר באותם 900 עובדי בנק הפועלים שפוטרו בשנת 2002. נסו להיזכר כיצד המדינה רטטה וסערה. זה היה בכותרות הראשיות. ועכשיו בשקט בשקט, בלי שעומדת להם זכות השביתה, אלפים פושטים כאן מדים והולכים הביתה. אלפים כאלה עוד יפשטו כאן מדים בשנתיים הקרובות ויתמודדו בדיוק עם אותם מחירים מפלצתיים של שכר דירה, משכנתא, קוטג'. הם לא מפגינים בחוצות הערים, אף אחד לא תולה שלטי חוצות שמבשרים על מאבק הזדהות עם מצוקותיהם. עוד לא נולד הניסנקורן שיאיים להשבית בגללם את המשק ולהכניס את המערכת הכלכלית לסטרס. שקופים.

ומה זה הדבר הזה, קיצור השירות הצבאי לשנתיים? מאיפה זה בא? באיזו מדינה סקנדינבית קיימה הוועדה הזאת את הדיונים שלה?

השבוע התגייס המחזור הראשון של החיילים שישרתו בצה"ל שנתיים ו-8 חודשים ובאכ"א כבר שוברים את הראש כיצד להתמודד עם מחסור צפוי של 6,000 חיילים שיורגש בצבא ב-2018. בעלי פרופילים נמוכים ישובצו לתפקידים שפעם הם אפילו לא היו יכולים לחלום עליהם. אבל יוחנן לוקר חושב שהדוח שלו ישים, כל סעיף וסעיף. כאילו דעאש, חמאס, חיזבאללה ועוד כל מיני כולירות לא יושבים לנו על הגדרות.