בני זוג שהתגרשו לאחר 12 שנות נישואים נדרשים לחלק ביניהם את זכויות הפנסיה שנצברו להם בזמן הנישואים, ועל-פי חוות-דעת האקטואר שהתמנה לערוך את החישובים, על האישה להעביר כספים לבעל.
האישה מעוניינת להוון את הזכויות המגיעות לבעל ולשלם לו את שוויין כבר עתה בסכום אחד, אך הבעל מסרב לקבל את הכסף, בטענה כי מבחינה כלכלית משתלם לו יותר לחכות שהאישה תצא לפנסיה - ואז לקבל את חלקו.
האם ניתן לחייב את הבעל לקבל את הכסף כבר עתה? זאת השאלה בה דן בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע בפסק דין שניתן השבוע.
השאלה האם ניתן לחייב תשלום זכויות פנסיוניות באמצעות היוון ניצבה לא פעם בפני בתי המשפט לענייני משפחה, אבל בדרך-כלל הסיטואציה הפוכה: בן הזוג שאמור לקבל את הכסף מעוניין לקבל אותו בסכום אחד כבר עתה, ואילו בן הזוג שצריך לשלם מבקש לדחות את ביצוע התשלום למועד היציאה לפנסיה, כאשר הוא עצמו יקבל את הכסף לידיו.
בפסק הדין שניתן השבוע בית המשפט קבע כי אין עדיפות לאחת משתי הדרכים - תשלום דחוי או היוון, וכי בית המשפט יכול לחייב את הצדדים בכל תיק לנקוט באחת מהשיטות בהתאם לנסיבות.
מדובר באמירה שאינה מתיישבת עם המצב המשפטי הקיים, שכן אם ניתן פסק דין שקובע עקרונית כי צד אחד זכאי לקבל אחוז מסוים מהזכויות הפנסיוניות של הצד האחר, מבלי לפרט כיצד יבוצע האיזון - ברירת המחדל היא קבלת הכסף בעת הפרישה.
המשמעות של היוון היא שהצד המשלם נדרש להעביר לצד השני כסף שאינו נמצא בידיו, ושייתכן שכלל לא יגיע לידיו בעתיד, בכך הוא מעביר את כל הסיכון לצד המשלם, וכן מטיל עליו לגייס כספים ממקורות אחרים.
כדי שבית המשפט יוכל לחייב את הצד המשלם להוון את הזכויות, עליו לוודא כי לא ייגרם לו נזק כלכלי כתוצאה מכך, וכי יש ברשותו מספיק כסף נזיל כדי לממן את ההיוון מבלי לקחת הלוואות או למכור נכס שאינו מעוניין למכרו.
בעבר היה יתרון גדול בביצוע ההיוון עבור הצד המקבל, לאור סיטואציות שכיחות שבהן במועד היציאה לפנסיה, הצד המקבל לא הצליח להביא את הזכויות המגיעות לו לכלל מימוש.
חוק חלוקת הזכויות הפנסיוניות שנחקק בשנה שעברה, והביא להפרדת חשבונות הפנסיה של הזוגות המתגרשים, ניטרל חלק ניכר מהסיכון הנובע מהתלות בבן הזוג, והפחית עוד יותר את המוטיבציה של בית המשפט לכפות היוון של הזכויות.
להיוון יש יתרון אחד, והוא יצירת ניתוק כלכלי מוחלט בין בני הזוג כאן ועכשיו, במקום לאלצם לשמור על קשר כלכלי עד הפנסיה ולאחריה. לפיכך קיימות נסיבות שבהן בתי המשפט מצאו לנכון לחייב את הצד המשלם להעביר מיידית את החלק המגיע לבן הזוג בזכויות הפנסיוניות, לדוגמה כאשר הצד המשלם עשיר, והצד המקבל עני וזקוק לכסף בדחיפות.
עם זאת, אין זה הכלל אלא היוצא מן הכלל, ובית המשפט נדרש לנמק חיוב זה באופן משכנע, כך שיעמוד גם במבחן הערעור אם יגיע לכך. מאידך, בית המשפט לא יידרש לנמק החלטה על-פיה בן הזוג יקבל את זכויותיו מהצד השני רק כאשר אלה יבשילו, מאחר שזאת דרך המלך.
אותם כללים ושיקולים חלים גם במקרה ההפוך, שבו נשקלת האופציה לחייב את בן הזוג לקבל כספי פנסיה בהיוון, על אף שהוא מתנגד לכך.
בפסק הדין האחרון התברר כי אם האישה, העתידה לקבל פנסיה תקציבית, תפרוש מוקדם יותר - לבעל ייגרם נזק כלכלי כתוצאה מהיוון הזכויות, ולכן התנגדותו לקבלת הכסף כעת היא לגיטימית, ועדיפה על פני רצונה של האישה להפרדה רכושית מוחלטת ביניהם כיום.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.