הקרב על הגז: אלה כל הטענות שנשמעו היום בשימוע

לתקן את מתווה הגז, לשנות אותו או לאשר אותו כפי שהוא - אלו חלק מהבקשות שעולות מניירות העמדה שנשלחו לצוות המקצועי המנהל את השימוע הציבורי בנוגע למתווה הגז. הצוות כלל את יוסי וירצבורגר מנהל מינהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה; אלכסנדר ורשבסקי מנהל רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה; דורון אברהמי מנהל מינהל סביבה ופיתוח בר-קיימא במשרד הכלכלה; אודי אדירי סגן הממונה על התקציבים באוצר; מוריס דורפמן סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה; אורי שוורץ היועץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים.

לפני 3 שבועות פורסם המתווה ובמשך 21 יום יכלו יועצים, מומחים, עמותות, גופים חברתיים ולקוחות להשמיע עמדתם בנוגע אליו. בעוד שהלקוחות ביקשו להכניס שינויים אך במפתיע בקושי עסקו במחיר הגז; תנועות חברתיות טענו כי המתווה יוביל לפגיעה באינטרס הציבורי וכי ממילא הצוות שגיבש אותו לא היה מוסמך לעשות זאת; ומה טענו חברות הגז היום (ד') בשימוע מול משרד האנרגיה? "גלובס" מפרסם חלק מהתגובות שנשלחו:

חברות הגז: "בעולם נרתעים מהרגולציה המשתנה"

"הפתרון לקפאון שנוצר במשק הוא המתווה הזה שגובש", כך טען היום יו"ר דלק קידוחים ומנכ"ל אבנר גדעון תדמור בשימוע פרונטלי שערך משרד האנרגיה בנוגע למתווה. "המשנה ליועמ"ש גיבש מתווה קשה עבורנו, שכולל פירוק ומכירה כפויה של נכסים ופיקוח על המחירים. בניגוד למה שאנשים אומרים - אין כאן שום הטבת מס", טען תדמור.

ערן סער מנכ"ל ישראמקו הצהיר כי החברה "תומכת במתווה המוצע, למרות שהוא לא אופטימלי". ישראמקו, נציין, מחזיקה ב-28.75% מ"תמר", וכן גם ברישיונות "שמשון" ו"דניאל". לטענת סער, "למרות שהמתווה מטיל עלינו שתי מגבלות קשות - פיקוח על מחירים והגבלות על חוזים עתידיים - אנחנו מבקשים לאשר אותו, ולו רק כדי להשיג ודאות רגולטורית". לטענתו, העובדה כי המתווה מטיל על שותפי תמר חובה להעניק לצרכנים פוטנציאליים אופציות חד-צדדיות לקיצור תקופות ההסכמים או הפחתת הכמויות, היא "התערבות בוטה ביחסים המסחריים שבין הצדדים".

סער דיבר גם על הקושי שבהבאת מפעיל בינלאומי לישראל. לטענתו, החברה פנתה ל-100 חברות גז על מנת שיפעלו בשטחי הרישיונות שלה, אך נתקלה בסירוב. "גם אותן חברות בודדות שכן היו מוכנות לקחת את הסיכון, נרתעו ממבנה השוק בישראל מבחינה מסחרית ומהרגולציה המשתנה", טען.

בשונה מדלק וישראמקו שביקשו לאשר את המתווה, רציו ביקשה לערוך בו שינויים. לטענתה, במתווה הוטלו הגבלות ביחס לחוזים המקומיים, ש"מפחיתות את הביקוש הפוטנציאלי עבור 'לוויתן' בישראל, ועלולות להקשות בהשגת כמות מספקת של חוזי עוגן מקומיים ארוכי טווח לטובת השגת חבילת המימון לפיתוח המאגר". לכן מבקשת החברה "להחיל את המגבלות המוזכרות רק לאחר השגת מימון לפרויקט והוצאת חלק מרכזי מההשקעות".

עוד טוענת רציו, כי "יש לכלול במתווה התייחסות למתן הגנות ינוקא לפיתוח שדות קטנים ובינוניים, כמו גם תמריצים כלכליים לחיפוש ואקספלורציה של פרוספקטים, לרבות רישיונות 'רועי' ו'נטע'" (בהם היא מחזיקה, בנוסף ל-15% בלוויתן - ה"כ) כך, טוענת רציו, "יועמדו לרשות המשק המקומי בעתיד מקורות אספקה נוספים".

תחנות הכוח: צינור נוסף מתמר וטיפול ב-TOP

"אין זה סוד כי כבר כיום למעלה ממחצית החשמל המיוצר בישראל הוא באמצעות גז טבעי. אין זה אף סוד כי אספקת הגז לישראל תלויה כל כולה במאגר בודד אחד, ואף חמור מכך, בצינור בודד אחד, אשר אף הוא בעל קיבולת מוגבלת", כתב פורום יצרני החשמל הפרטיים אשר מאגד את כל תחנות הכוח הפרטיות, ביניהן דליה, דוראד ו-OPC. "כתוצאה מכך, ולאור אוזלת ידה של המדינה בשנים האחרונות, צפוי המשק כולו ויצרני החשמל הפרטיים בפרט, לסבול משעות מחסור בגז - וזאת כבר בשנה הקרובה".

לכן מבקשות תחנות הכוח הפרטיות לשנות מספר נושאים מהותיים במתווה, הראשון שבהם הוא הוספת צינור גז נוסף ממאגר תמר לחוף - חיוב שלא נכלל במתווה שגיבשה הממשלה. "המתווה חייב לכלול פתרון דחוף ומהיר לסוגיה זו, פתרון אשר יבטיח קיבולת אספקה נוספת של גז טבעי מהמאגר הקיים, מאגר תמר, לחוף וזאת מבלי להמתין לפיתוחו של מאגר נוסף. לא ניתן להותיר משימה חשובה זו בידיהם של השותפים במאגר בלבד".

עוד מבקשות תחנות הכוח הפרטיות להכניס למתווה התייחסות לסוגיית ה-Take or Pay (TOP), כלומר, כמות הגז שלקוחות הגז נדרשים לשלם עליה גם מבלי שרכשו את הגז בפועל. לטענתן, אם לא יוסדר נושא זה, ייווצר מצב שבו תחנות הכוח רוכשות יותר גז ממה שכלל המשק צורך: "ההתחייבות המצרפית של כלל יצרני החשמל ל-TOP תעלה באופן ניכר על הביקוש המצרפי לגז של אותם יצרנים".

נציין, כי ההתייחסות היחידה שקיימת היום במתווה לסוגיית ה-TOP נוגעת ללקוח שחותם על חוזה גז מול לוויתן (ולוויתן בלבד) ל-8 שנים או יותר. רק לקוח כזה יוכל אחרי 6 שנים להפחית את כמות ה-TOP שלו ל-50% (מצריכתו הממוצעת בפועל).

התעשיינים: לחייב את חברות הגז להכשיר עובדים מקומיים

"הדיון הנוכחי בסוגיות הגז מתעלם מכך שכיום רק 12 מפעלים תעשייתיים צורכים גז טבעי ממערכת החלוקה", טען מנכ"ל התאחדות התעשיינים אמיר חייק.

בנוסף דרשו התעשיינים להכניס למתווה חיוב של חברות הגז להכשיר עובדים ישראלים ולהעסיקם, וכך גם לוודא כי יהיה רכש מקומי בהיקף של לפחות 25% מכלל הרכישות של השותפות במאגרים. "יש לקבוע הוראות באשר לביצוע הליכי מעקב, בקרה ודיווח אודות רכש ממפעלים תעשייתיים מקומיים, כך שתינתן העדפה במכרזים של זכיין להפקת גז טבעי ונפט לטובין שיוצרו במפעלים מקומיים".

התעשיינים חזרו על כך שישמחו אם מחירי הגז יוזלו, אך טענו כי "כל עיכוב משמעותי בפיתוח לוויתן, אשר ייגרם כתוצאה מהמשך הטיפול בסוגיית המחיר, יגרום יותר נזק מתועלת למשק הישראלי כולו".

חברת החשמל: לא הגישה התייחסות רשמית

41% מהחשמל שייצרה חברת החשמל בשנת 2014 מיוצר מגז טבעי, והיא צרכנית הגז העיקרית בישראל.

מתוך 7.57 BCM של גז שנצרך בשנה זו, רכשה חברת החשמל 4.3 BCM.

ואולם, למרות זאת, בחרה החברה שלא לשלוח התייחסותה לשימוע הציבורי.

בתגובה לפניית "גלובס" לחברה נמסר כי "עמדת החברה תוצג בפני הגורמים הרלבנטיים".

יועץ עצמאי: למרות הבעיות - לאשר המתווה

"המתווה המוצע אינו המיטבי למשק וקיימים בו מגרעות", כתב מיקי קורנר לשעבר הכלכלן הראשי ברשות הגז וכיום יועץ פרטי במשק האנרגיה, אך הוסיף כי "לאור העובדה שבמשך למעלה מ-6 שנים לא ניתן היה להגיע להסכמה מלאה בכל הנושאים, וקרוב לוודאי שגם אחרי 8 או 10 שנים לא ניתן יהיה להגיע להסכמה כזו" - ולכן הוא ממליץ לאשר את המתווה ללא כל שינוי.

בין המגרעות שעליהן מצביע קורנר במתווה ניתן למנות את סוגיית המחירים: "המתווה מבקש להעלות את הפיקוח על המחירים לרמה גבוהה יותר: מדיווח מלא, שהיה קיים, למחיר מקסימום ומגבלת מחיר. במידה והמתווה יאושר, תהיה ישראל המדינה היחידה מבין מדינות ה-OECD המפיקות גז שמפקחת על מחיר הגז הטבעי". לטענתו, היו מדינות שפיקחו על המחיר, אך "התוצאות היו שליליות והביאו להפסקת פיקוח המחיר באספקה".

מגרעה נוספת במתווה, לטענת קורנר, היא ההחלטה שלא לעדכן את היקף הייצוא מישראל, זאת למרות ההתפתחויות המהותיות מאז שהוגש דוח צמח (הקובע את מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל - ה"כ). "ב-5 השנים האחרונות הביקוש והתחזיות המעודכנות קטנים ב-15% מהתחזית בדוח צמח, ואולם היקף הגז שנשמר לשוק המקומי לא שונה".

מגרעה שלישית במתווה שעליה מצביע קורנר נוגעת להשקעה של המדינה בתשתיות. לטענתו, להבדיל מיתר מדינות העולם אשר מפיקות גז, ביניהן נורבגיה, הולנד וארה"ב, בישראל לא קיימת השקעה כזאת. "הקמת תשתית ממשלתית תאפשר תחרות, יתרות ובכך תשפר את הביטחון האנרגטי של ישראל".

התנועה לאיכות השלטון: "צוות קנדל התנהל בניגוד לכללי המינהל התקין"

"שליטת מונופול פרטי במשאב חיוני שכלל המשק תלוי באספקתו השוטפת, מעוררת סכנה מהותית לאיכות השלטון ולתקינותו של הליך קבלת ההחלטות במשק הישראלי", כתבה התנועה לאיכות השלטון בהתייחסות שהגישה לצוות השימוע.

בהתייחסות, הכוללת כ-100 עמודים, מלינה התנועה בעיקר על הליך גיבוש המתווה, אשר נערך לטענתה בחוסר סמכות ובניגוד לכללי המינהל התקין. "הצוות הממשלתי ערך משא ומתן עם חברות הגז, בחוסר סמכות ותוך עקיפה אסורה של הממונה ובית הדין להגבלים עסקיים. כמו כן, 'הלבין' את ההליך הפסול באמצעות הפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, בכסות של שיקולי 'חוץ וביטחון'", כותבת התנועה במכתב ומוסיפה כי "פגמים מהותיים אלו גרמו לכך שלצוות לא עמדו כלל הכלים או היכולת לגבש מתווה כלשהו המשקף את האינטרס הציבורי, ודומה שעשה כל שביכולתו כדי לסכל את האפשרות שיונחו בפניו נתונים ומסמכים אובייקטיביים ורלבנטיים".

לטענת התנועה, התוצאה של כל הפעולות הללו היא כי מתווה הגז מכיל שורת הסדרים המלמדים על "שיקול דעת לא סביר באופן קיצוני, בלתי חוקתי, תוך פגיעה באינטרס הציבורי". בין הסדרים אלו ניתן למנות את ה"פטור הגורף מדיני ההגבלים העסקיים; היעדר פיקוח אפקטיבי על מחירי הגז; ביטול הבטוחות לציבור בייצוא הגז; מתן הקלות מותאמות אישית במיסוי; ועקיפת חוק ששינסקי.

תנועת "הצלחה": פיקוח מחירים רטרואקטיבי

את אחת ההצעות המקוריות שהוצגו במהלך השימוע על מתווה הגז העלתה "הצלחה", תנועה צרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת. מדובר בהצעה להטלת פיקוח מחירים רטרואקטיבי. לפי נייר העמדה שניסח היועץ המשפטי של העמותה עו"ד אלעד מן יוגבל מונופול הגז בשיעור הרווחיות שלו לשיעור מוסכם מראש, כאשר אחת לשנה תתבצע בדיקה של שיעור הרווחיות בפועל של המונופול (מהלך שכבר מעוגן במסגרת המתווה - ע"ב). במקרה שרווחיות של מונופולין הגז תהיה גבוהה מזו שסוכם עליה - יופחתו המחירים בשנה שלאחר מכן, בהתאם לחישוב שיתבצע. לפי מן, היתרון העיקרי בפיקוח רטרואקטיבי על פני פיקוח רגיל הוא ש"את התשואה בעבר, בניגוד לתחזיות לעתיד, לא ניתן להסתיר".

לדעת הצלחה, השיעור הנורמטיבי צריך להיקבע בהתבסס על המקובל בתעשיית קידוחי הגז הטבעי בעולם. בהקשר זה מציינת הצלחה את עבודתו של פרופ' רוברט פינדיק שהוגשה בזמנו לוועדת ששינסקי לבחינת משטר המיסוי הראוי על רווחי הקידוחים. לפי הצלחה, פרופ' פינדיק מצא כי שיעור הרווחיות המקובל בתעשייה עומד על 8%-10%. הצלחה כן סבורה כי יש לאפשר למונופולין הגז שולי רווח גבוהים יותר מהרווחיות הממוצעת בענף, אבל "ככלל אצבע אנו סבורים כי שיעור רווחיות של כ-15%, שהינו כמעט כפול מהמקובל בתחום, צריך להיות חסם עליון".

78% מהציבור סבורים שצריך לשנות את מתווה הגז

12% מהציבור סבורים שאין מקום לשינוי במתווה הגז - כך עולה מסקר מכון "רפי סמית" שבוצע עבור "גלובס". מהסקר, שבוצע ביומיים האחרונים, עולה כי גם אם הציבור אינו מבין את משמעות המתווה עצמו ואינו בקיא בפרטיו, הוא מושפע מהשיח התקשורתי בנושא. הנתון הבולט ביותר בסקר מגלה שלכמחצית מהציבור אין מספיק מידע בנושא: 31% מהנשאלים השיבו שהם לא יודעים מספיק; ואילו 15% נוספים לא הביעו דעה.

מנגד, 42% חושבים שיש צורך לשנות את המתווה. בקרב בעלי הדעה עולה שיעורם של אלו הסבורים שדרוש שינוי במתווה שהוגש לשימוע הציבור ל-78%.

על פי הסקר, מירב הנשאלים שציינו שיש צורך בשינוי, הם מבוגרים מעל גיל 50, מרביתם מצביעי "המחנה הציוני" (56%) ו"יש עתיד" (51%) בבחירות לכנסת האחרונה. גם בקרב מצביעי הליכוד רוב משמעותי רוצה לשנות את המתווה (41%).

מצביעי "כולנו", שהעומד בראש מפלגתם הוא שר האוצר משה כחלון שהצהיר כי לא ייקח חלק בהחלטה ולא ישתתף בהצבעות הנוגעות לסוגיית הגז, היו גם הם מעוניינים שיבוצע שינוי במתווה הציבורי. 39% מהם ענו כי יש צורך לשנותו.

בקרב הצעירים עד גיל 29 ובקרב הציבור החרדי והדתי בולטת היעדרות ההיכרות עם הנושא.

 סקר מתווה גז