המיתוסים של מתווה הגז

השבוע צללנו לפרוטוקול מדיוני ועדת הכלכלה בכנסת, לפני כשלוש שנים, בעסקת הגז בין חברת החשמל לשותפויות מאגר תמר. אנחנו מציעים לכל קורא לחפש את הפרוטוקול הזה (מס' 906, מ-4 ביולי 2012), כדי ללמוד עד כמה הדיון כעת על מתווה הגז בכלל ועל החוזה עם חברת החשמל בפרט די נלעג. עד כמה נתונים שמוצגים כאילו נחשפו בזה הרגע על ידי עיתונאים "חוקרים" (כמו התשואה על פרויקט תמר) יכלו למעשה להיות נחלת הכלל כבר לפני שלוש שנים אם רק מישהו היה מעוניין לגלות אותם. מי שניהל את הדיון היה יו"ר ועדת הכלכלה דאז כרמל שאמה-הכהן, והשתתפו בו שורה של גורמים. ביניהם אורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל, ושאול מרידור, לשעבר סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, שהיו מעורבים עד צוואר בכל נושא הגז.

ברוח הפרוטוקול הזה החלטנו לנסות ולשחוט כמה פרות קדושות בנוגע לנושא הגז, אמרות שפר הנזרקות לחלל האוויר כאמת מוחלטת, בתהליך של שטיפת מוח.

"נושא הגז זה לא עניין פוליטי, זה לא עניין של ימין ושמאל. זה עניין של כל הציבור"

מפתה מאוד להיסחף אחרי הקביעה הזאת, אבל היא פשוט לא עומדת במבחן המציאות. הארגונים שמניעים את המחאה נגד מתווה הגז הם בעלי נטייה פוליטית מובהקת שמאלה (אף שהם מנסים להסתיר אותה). העיתון והעיתונאים שכותבים בלהט כה רב נגד המתווה הם בעלי נטייה פוליטית מובהקת לכיוון השמאל והשמאל הרדיקלי (שוב, אף שהם מנסים להסתיר אותה), וכך גם כל תומכיהם בערוצי התקשורת השונים הם בעלי נטייה פוליטית ברורה ומובהקת (וגם הם מנסים להסתיר אותה, אף שהם מתקשים בכך). מאחורי חלק מהארגונים ה"חברתיים" עומדים איש אחד או אנשים ספורים בלבד. בחלק מהמקרים העיתונאים עצמם פעילים מאחורי הקלעים בארגונים הללו, נותנים להם במה חסרת פרופורציה ולמעשה פועלים יד ביד. עובדה: לאורך כל המחאה שורת הארגונים החברתיים, בגיבוי עיתונאי אינטנסיבי, הצליחו להוציא לרחובות מדי שבת עשרות או מאות אנשים בלבד. בשיא זה הגיע לכמה אלפים בודדים. זה הכול. העם, הציבור, מתברר, לא ממש מתחבר לקליקה הזאת.

הקליקה הזאת מגובשת מאוד, אחידה בדעותיה ולא קשובה לדעות אחרות. גרוע מזה, היא מאוד אלימה כלפי מי שלא חושב כמוה. את האלימות, במלוא כיעורה, אפשר למצוא ברשתות החברתיות, בטוויטר של חברי החונטה. משטרת המחשבות מדביקה כינויי גנאי קשים לכל מי שלא מיישר קו, בין אם הוא פוליטיקאי ובין אם הוא עיתונאי: הם מושחתים, הם דוברים של הרשעים, הם כתבלבים (וכמובן, רק חברי הקליקה טהורים ונקיים ללא רבב). הטלת דופי ביושר המקצועי של אחרים ללא כל בסיס, ללא כל הוכחה ובשליפה מהמותן - זה חלק משטיפת מוח שמתאימה למשטרים אפלים; דרך מתוחכמת לחנוק את חופש הביטוי בשם הדמוקרטיה כביכול. מבחינת הקליקה הזאת, חופש הביטוי הוא דבר נפלא ונשגב, בתנאי אחד בלבד: שיגידו בדיוק את מה שהקליקה חושבת. אם לא, דמך מופקר (חווינו זאת לא פעם וזה יקרה שוב בעקבות המאמר הזה).

"הארגונים שמתנגדים למתווה הגז הם 'חברתיים', ולצד העיתונאים שעובדים איתם הם דואגים ל'אינטרס הציבורי' (כלומר, כל השאר לא)"

באמת? איפה בדיוק היו הארגונים ה"חברתיים" בקריסת מגה, לאן נעלמה הסולידריות החברתית עם עובדי מגה? האם העובדה שבעלי המניות הגדולים ביותר במגה היו הקיבוצים הפריעה ל"חברתיים" לממש את חופש הביטוי ה"חברתי" שלהם ולממש את חובתם כלפי האינטרס הציבורי?

רגע, רגע. ולאן נעלמו ונאלמו כל ה"חברתיים" במאבק למען עובדי הקבלן, אחת התופעות המכוערות ביותר במשק הישראלי? האם המאבק הזה הוא לא למען "האינטרס הציבורי" הכה יקר ללבם? שאלה טובה. מי שמראיין את נציגי ה"חברתיים" ונותן להם במה נרחבת ללא שום הטלת ספק בריא - כדאי אולי שיתחיל לשאול את השאלות הנכונות.

"צריך לפקח ולהוריד את מחיר הגז ל-3 דולרים ליחידת חום"

ניתן בהחלט לפקח על מחירים בכל שוק, משוק הגז ועד שוק מוצרי המזון, על כל היתרונות והחסרונות של זה. ניתן גם להוריד את מחיר הגז ל-3 דולרים ליחידת חום. אבל מי שתומך בפיקוח או בקביעת מחיר תקרה נמוך מאוד צריך לומר גם את זאת: "אני תומך בביטול חלקי או מלא של המלצות ועדת ששינסקי שהפכו לחוק בישראל והגדילו את המיסוי על תגליות הנפט והגז". זה לא הולך יחד, גם לתמוך במחיר נמוך וגם לתמוך בששינסקי. מי שרוצה מחיר גז נמוך לא יכול לתמוך, במקביל, גם במיסוי גבוה שיכניס מאות מיליארדים למדינה. קיזוז ברווח של היזמים גורר קיזוז ברווחי המדינה. את העובדה הזו צריך לשים על השולחן. מי שתומך בתקרת מחיר נמוכה יותר (בלי פיקוח רשמי) צריך להודות בפה מלא שזה יגרור פתיחת חוזים ישנים, ובהם חוזה העוגן עם חברת החשמל, על כל ההיבטים המשפטיים של פתיחת חוזים.

וזה לא הכול: מי שתומך במחיר של 3 דולרים ליחידת חום גם צריך לנסות להסביר או להעריך מה עשוי או עלול לקרות לפיתוח מאגרי כריש ותנין ולוויתן במחיר כזה. ההשוואות למצרים הפכו אופנתיות מאוד, אז הנה אחת עדכנית, מ-5 ביולי: "מצרים העלתה את המחיר שהיא משלמת לחברת Eni ואדיסון (אחת המתמודדות הפוטנציאליות על מאגרי כריש בתנין) לרמה של מינימום 4 דולרים ומקסימום 5.88 דולרים... זו עלייה מרמה של 2.65 דולרים. פקידים מצריים אמרו שיש עסקה נוספת עם אדיסון במחיר של 5.88 דולרים" (הידיעה פורסמה ברויטרס). וכמובן, המשטר הפיסקלי שונה. במצרים החברות מקבלות כ-30% ממחיר הגז הסופי לכיסוי העלויות, והרווח הנותר מחולק כך: כ-30% לחברת הגז הפרטית ו-70% לחברת הגז הלאומית, והיא זו שמשלמת את המסים.

"עתיד משק הגז הוא קריטי לעתידנו ולעתיד ילדינו והמונופול הוא סכנה לדמוקרטיה"

הדמוקרטיה הישראלית תוססת מאין כמוה, לא צריך להגזים ולא צריך לצאת מפרופורציות. ולמספרים: סכומי הכסף שייכנסו לקופת המדינה, בין אם לתקציב ובין אם לקרן העושר, עומדים על כ-600 מיליארד שקל. זה סכום שנשמע דרמטי, אבל זה סכום שעומד להיכנס לקופת המדינה ב-25 השנים הקרובות (תחת הנחות שונות, שספק אם כולן יתממשו). חלקו, כ-240 מיליארד שקל, אמור להיבלע בתקציב המדינה.

ד"ר עדי ברנדר, סגן מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, הציג בחודש מאי השנה מצגת ששמה את כל עניין הגז בפרופורציות הנכונות, והן בהחלט רחוקות מכל תיאורי הדרמה בתקשורת. תחת הכותרת "כדאי לשמור על פרופורציות", תיאר ברנדר את שווי תפוקת הגז ותקבולי הממשלה באחוזי תוצר בין 2015 ל-2040 ומהם עולה (ראו גרף מצורף) שמדובר בין 0.5% ל-2% במקסימום. ברנדר כותב כי ביחס לגודל הכלכלה המקומית ותקציב הממשלה, כולל קרן רווחי הגז, ההיקף הצפוי של תקבולי הגז אינו דרמטי. הסכומים משמעותיים אך אינם משנים סדרי עולם כלכליים או תקציביים.

הוא עמד גם על עוד כמה נקודות שמשום מה נדחקות בלהט הדיון התקשורתי: שתגליות הגז צפויות לספק את צורכי המשק ל-30 עד 40 שנה; שמדובר אמנם בתקופה ארוכה, אך זהו אופק מוגבל ויש להתחשב בכך כאשר בוחנים אסטרטגיות פיתוח המתבססות על ניצול הגז. הוא כתב במפורש ש"ניצול מהיר של הגז במחירים נמוכים היום עלול להותיר את הדורות הבאים עם חשבון אנרגיה 'מנופח'". והוא הזהיר בפרט "מהקמת תעשיות עתירות הון פיזי ועצימות אנרגיה, שיתבססו על מחיר גז זול".

ברנדר כותב במצגת שלו כי ללא מיסוי הולם, הגז הזול (ביחס לעלותו הבין-דורית) מעודד בזבוז אנרגיה והקמת תעשיות ששרידותן נגזרת מהמחיר הנמוך מדי. "היות שהגז בישראל צפוי להספיק רק לתקופה קצובה", כותב ברנדר, "בתום תקופת ההפקה המשק יאבד כושר תחרות וידע בתעשיות הסחירות, ויהיה במבנה שידרוש תקופת התאמה ובנייה מחדש. מי שיישא בנטל יהיה הדור הבא".

אפשר לחלוק על דעתו של ברנדר; התומכים באיסור ייצוא גז לחלוטין יכולים אפילו לשאוב עידוד מניתוחיו, אבל אי אפשר להזדרז ולכנות אותו מושחת שעובד אצל נובל ודלק אנרג'י - אמירות שכל הצדקנים למיניהם ממהרים לשלוף - רק בגלל שהוא לא מיישר קו עם העמדות הפופוליסטיות.

"מחירי הגז משפיעים באופן דרמטי על יוקר המחיה"

טוב, גם זה מוגזם ומופרז לחלוטין. לא מעט אנשים כבר הכריזו בגאון שהקוטג' יהיה יותר זול אם מחירי הגז יהיו הרבה יותר נמוכים. אלו שטויות.

את הנתונים הבאים שאבנו מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על השפעת הפקת הגז הטבעי ומחירו על המשק והתעשייה. אז ככה: ההשפעה על הצרכנים היא דרך שני גורמים עיקריים. האחד, ברור ומובהק, הוא חשבון החשמל. עלייה או ירידה של דולר אחד במחיר הגז מעלה או מורידה את תעריף החשמל בכ-5% (וזה, כמובן, אחרי הירידה כתוצאה מהחלפת דלקים יקרים הרבה יותר כמו מזוט וסולר בגז טבעי). כל אחד מוזמן לעשות לעצמו את החשבון אם, נניח, מחיר הגז יפוקח ויירד בדולר, שני דולרים, או אפילו שלושה דולרים מהרמה הנוכחית (כ-5.6-5.7 דולרים). מדובר בירידה, לכל היותר, של כ-10%-15% בממוצע בחשבון החשמל.

הגורם השני שישפיע על יוקר המחיה זה החשמל הזול לתעשייה, שיכולה לצרוך גז טבעי גם כתחליף לצריכת חשמל או כתחליף לשימוש בדלקים בתהליך הייצור. ההנחה המובלעת היא שהקטנת הוצאות של התעשייה על דלקים צפויה לחלחל לצרכנים במחירי המוצרים המוגמרים. להערכתנו זו הנחה נדיבה למדי: אנחנו בטוחים שחלק גדול מהקיטון בהוצאות יישאר בידי התעשיינים ורק חלקו הקטן, אם בכלל, יחלחל לצרכנים. ובכלל, דוח המחקר של הכנסת מפרט את התרומה הצפויה הנובעת מחדירת הגז הטבעי לענפי התעשייה לפי ענפים. בתחום הכימיקלים וזיקוק הנפט, טקסטיל והלבשה - ההשפעה היא גדולה. בתחום המזון, המשקאות ומוצרי הטבק - ההשפעה היא בינונית. בתחום המתכת ומוצרי עץ - ההשפעה היא בינונית-נמוכה. על פי הערכה של חברת טאסק, אם ימומש במלואו הפוטנציאל של הסבת מפעלים לגז טבעי, צפויות ההוצאות של התעשייה על דלקים לקטון בכ-3 מיליארד שקל. אבל עוד חזון למועד, קצב החיבור של המפעלים איטי להחריד.

הדוח הציג כמה אומדנים לחיסכון ומהם עולה כי ירידה של דולר אחד במחיר הגז הטבעי עשויה להביא לירידה בעלויות של ענפי התעשייה של 0.1% מהפדיון. שוב, לא ניתן לזלזל בכך, ואפשר להניח שמפעלים שמתנדנדים בין חיים למוות יוכלו לצוף מעל פני המים, אבל ההשפעה על יוקר המחיה לא צפויה להיות כה דרמטית כפי שמציגים זאת. טוב שיש גז טבעי, כמובן, טוב שזה חוסך שימוש בדלקים יקרים הרבה יותר. את זה הרגשנו בחשבון החשמל, ספק אם נרגיש זאת בעוד ענפים (וכל התכנונים על תחבורה בגז יפים בינתיים רק על הנייר).

"מחיר הגז שנקבע בחוזה העוגן עם חברת החשמל הוא מחיר מנופח והוא החטא הקדמון"

עזבו מה שאנחנו חושבים, הנה מה שחושבת אורית פרקש-הכהן, יו"רית רשות החשמל, שמציגה עמדה לוחמנית מאוד נגד חברות הגז. הדברים לקוחים מאותו פרוטוקול לפני שלוש שנים: "ההחלטה הזאת (על אישור החוזה - א"צ) התקבלה אחרי שמונה ישיבות מליאה. אני חושבת שאין נושא שנדון כל כך הרבה שעות במליאה, אחרי שימוע בכתב, אחרי שימוע בעל פה בנוסף לשימוע בכתב, ולאחריו התקבלה החלטה.

"כשקיבלנו את ההסכמים האלה מצאנו את עצמנו במצב שמאז שנת 2011, כמו שאדוני יודע, נעלם שחקן נוסף ממשק הגז הטבעי בישראל. אי היציבות במצרים והפיצוצים החוזרים ונשנים בהסכם EMG הכניסו את חברת חשמל למצוקה גדולה מאוד, כאשר היא פועלת במחסור של גז. אנחנו לא מצליחים כממשלה להחזיר את אספקת הגז, ובנסיבות האלה יש לנו שחקן ספק גז יחיד בשנים הקרובות.

"ובסיטואציה הזאת אנחנו שקלנו כמה וכמה שיקולים. רצינו שההחלטה הזאת תהיה לטובת ציבור צרכני החשמל בכמה מובנים. קודם כול, לטפל בנושא הזה במהירות, כדי שבדבר הזה תהיה ודאות. אני רוצה להסביר ולהזכיר שנושא חתימת הסכמי גז נוספים למשק החשמל התעכב, אפשר להגיד אפילו שנתיים, במשאים ומתנים, נתקע עד שזה הגיע אלינו. חשנו אחריות מאוד רבה, שלא נהיה אלה שנגרום בהשתהות שלנו לעוד נזק למשק.

"... בפן המחיר. היו לנו פה כמה היבטים: היה את מחיר הבסיס והיה את ההתפתחות של המחיר, את ההצמדה של המחיר. מחיר הבסיס, שעליו אני מבינה שיש את המהומה, מבחינתנו הייתה לנו נקודת ייחוס שהיא עובדה, לא דמיונות. הייתה לנו נקודת ייחוס ל-LOI שנחתמו בעולם שבו EMG הייתה שחקנית. מה היה? הרי המשאים ומתנים האלה נמשכו, כמו שאמרתי, שנים, ולא הבשילו לכלום. היו לנו הסכמי עקרונות, אני לא יכולה להיכנס למחירים כי יש כאן עניינים של סודיות, שראינו מה היו טיוטות המחירים שנחתמו בעולם שבו הם התחרו עם המצרים. ואנחנו כרשות חשמל זו הפריזמה שלנו. בדקנו והשווינו, ולמשל אני יכולה להגיד לך שבמועד השימוע ספציפית המחיר של ה-LOI עוד היה יותר יקר מהמחיר של חברת חשמל במחיר הבסיס...

"... מה שאנחנו עשינו כרשות חשמל, השווינו את מחירי הבסיס לטיוטות של הסכמים שנחתמו, והיו טיוטות כאלה, בעולם שהתחרו עם המצרים. אני לא ששינסקי, לא רשות הגז, זה מה שעשינו. וראינו שהמחיר ברמה הזאת סביר. הייתה לנו גם חוות דעת של אגף כלכלה, חוות דעת נוספת שדיברה על טווחים. כל הדברים האלה הובילו לזה שמחיר הבסיס הוא מחיר שלנו אין סיבה להתערב בו.

"... מה שלנו היה זו עובדה ברורה, נקודת ייחוס שנקראת LOI, ראשי תיבות של Letter Of Intent, שזה טיוטות של הסכמים שהחברה חתמה. נמצא פה גם יו"ר דירקטוריון חברת חשמל, שחתמו את זה בעולם שהתחרו עם המצרים. וזה מה שהשווינו".

בואו נתרגם את מה שאומרת פרקש-הכהן וזה פשוט מאוד: מחיר הבסיס בזמנו שנחתם עם חברת החשמל היה סביר (מדובר על 5.04 דולרים ליחידת חום) ואת זה אומרת רגולטורית שהיא חביבת כל מתנגדי מתווה הגז, שמציגה עמדה מאוד לוחמנית נגד חברות הגז. והיא אומרת לא רק שהמחיר היה סביר בשעתו, אלא שכמה טיוטות של חוזים אף הצביעו על כך שהמחיר נמוך יחסית! וזה לעומת החלופה המצרית שעוד הייתה אז באוויר. כלומר, כל מה שנאמר היום בתקשורת לגבי הגז הזול המצרי בזמנו הוא בדיות.

פרקש-הכהן אמנם הביעה הסתייגות ממנגנון ההצמדה בחוזה הגז הכי מהותי במשק, אבל חתמה עליו. לכן את כל הטענות והטרוניות, במיוחד של פרקש-הכהן על החוזה עם חברת החשמל, צריך להפנות אליה.

"המומחה האיטלקי קבע-חשף שהתשואה הפנימית על פרויקט תמר עומדת על 23%"

הנתון הזה הוצג כאילו הוא נפל כרעם ביום בהיר על כל המעורבים בנושא הגז לפני כחצי שנה. ובכן, ממש לא. הנה דבריו של שאול מרידור ממשרד האוצר מאותו פרוטוקול:

"בששינסקי מודל שהציג מאגר כמו תמר הגיע ל-23%, אם אני זוכר. זה התרחיש שהוצג לוועדה, וגם לדעתי הוא הוצג בוועדות פה. אני לא זוכר בדיוק אם זה 22 פסיק משהו או 23 פסיק משהו, אבל זה היה סביב האזור הזה".

שאמה-הכהן: "אין פה קונה מרצון וגם לא מוכר מרצון, יש פה מונופול. המדינה מפקחת על מונופולים אחרים, למה הגז צריך להיות חריג?"

מרידור: "היא לא מפקחת על כולם. חבר הכנסת שאמה, רוב המונופולים - לצערי, לשמחתי, אפשר לדבר על זה - הרבה מאוד, מאות מוצרים בסופר שלנו יש בהם מונופולים, על מעטים מהם אנחנו מפקחים. אורז, לדוגמה, אני לא יודע אם הוא מוכרז מונופול, אני אזהר במילים, אני לא משפטן. 80 ומשהו אחוז, למיטב זיכרוני מוועדת המזון, מהאורז מגיע על ידי יבואן אחד למדינת ישראל. האם כתוצאה מזה צריך לפקח עליו?

"עוד פעם, אנחנו משק קטן. כתוצאה מזה שאנחנו משק קטן יש הרבה מאוד מוצרים שבסופו של דבר נשלטים ביותר ב-50% על ידי ספק אחד. אם היינו מפקחים על כולם היינו חוזרים..."

את המשפט שלא הצליח לסיים מרידור, כל אחד יכול להשלים כאוות נפשו, לפי עמדתו.

"חלק המדינה בהכנסות מאגרי הגז הוא 60%, או 50%, או 40%"

אז מה באמת חלק המדינה בהכנסות מגז? התשובה היא שלאיש אין מושג כי מדובר בחישובים עתידיים, על פני 20-30 שנה, שתלויים ברמת מחירים כזו או אחרת. אבל זו אחריות המדינה להציג לציבור באופן ברור את הכנסותיה מדי שנה ממסי חברות, תמלוגים ומסי ששינסקי (החל ב-2019). וזו לא משימה קשה: הרי המדינה מדווחת כמה תמלוגים היא מקבלת ויודעת, דרך רשות המסים, מהם מסי החברות ובעתיד גם היטל ששינסקי. לכן היא חייבת להציג מדי שנה את הכנסות המאגר והמסים שהיא מקבלת וגם את אופן חישוב חלקה (החישוב הוא לא בדיוק מההכנסות ברוטו). חברות הגז הרי מרוויחות יפה מאוד, אין סיבה שהמדינה לא תציג גם את רווחיה.

יש כאלה ששלפו מדוחות נובל את זרם המזומנים העתידי לפי אזורים (ישראל, גינאה המשוונית וארה"ב בעיקר), אבל זה דוח שלא מלמד דבר ואפילו די מטעה כיוון שאינו כולל את כל המסים. הדוח הרלוונטי הוא דוח של הכנסות שנתיות המציג את הכנסות המאגר (חלקה של נובל. ראו טבלה). אפשר ללמוד ממנו שהכנסות נובל ממאגר תמר (36%) עומדות על 479 מיליון דולר (בניכוי תמלוגים) ואילו הוצאות המסים מסתכמות בכ-94 מיליון דולר. כלומר, מדובר בהוצאות מס ותמלוגים של כ-160 מיליון דולר על הכנסות של כ-550 מיליון דולר (שיעור התמלוגים עומד על 12.5%). כלומר, בלי ששינסקי, זה משהו בסביבות 30% בשנים הראשונות, אבל ששינסקי אמור לעשות את ההבדל הגדול מ-2019 ולכן חשוב מאוד שהמדינה תהיה שקופה בנושא הזה ותציג בצורה ברורה לציבור את הכנסותיה השנתיות ממאגרי הגז לסוגיהן (תמלוגים, מסי חברות ומס ששינסקי), וכך יהיה אפשר לראות אם כל ההצהרות על שיעור כזה או אחר של המדינה בהכנסות הגז הן נכונות (יהיה אפשר לבחון זאת במדויק רק לקראת מיצוי כמעט מלא של המאגר).

הנתון היחיד ששקוף כרגע הוא גובה התמלוגים, כפי שהוא מופיע מדי שנה בדוח הכספי של הממשלה שמפרסמת ההחשכ"לית. ממנו עולה שב-2014 הניב מאגר תמר תמלוגים בהיקף של כ-689 מיליון שקל לעומת כ-423 מיליון שקל בשנה הקודמת. מה עם מסי החברות? ומה עם מסי ששינסקי העתידיים? אין מידע מסודר. לכן רצוי שרשות המסים תפרסם אותם מדי שנה באופן מסודר.

eli@globes.co.il

שרגא בירן הדיח, דודי ויסמן הרוויח

קרב ההשמצות וקרב ההאשמות בקבוצת אלון הגיע בשבועות האחרונים לשיאו, על רקע הסכסוך בין בני המשפחה בירן וויסמן וכמובן ההידרדרות של מגה, אבל פרט אחד נשכח. ייתכן שהדחת ויסמן עשתה לו חסד: היא הרחיקה אותו מהצרות של קבוצת אלון ובמיוחד מהצרות של מגה, שרק התחילה את המלחמה האמיתית שלה בשוק הקמעונאות. הוא פנוי עכשיו לתכנן קרן השקעות חדשה בתחומי האנרגיה והנדל"ן ואת זה הוא עושה מעמדה של אחד מעשירי ישראל. הוא מחזיק 4.6% ממניות אלון USA, ששוות בשוק כ-65 מיליון דולר, וגם מחזיק 4% מחברת אלון גז, שבבעלותה 4% ממאגר תמר, ששוויין בשוק מוערך בכ-40 מיליון שקל. כלומר, לדודי ויסמן יש הון מניות "על הנייר" של כ-300 מיליון שקל ברוטו וכנראה עוד כסף שאסף במהלך כהונתו כמנכ"ל קבוצת אלון. הוא אולי נעלב עד עמקי נשמתו מהדחתו, אבל חבילה כזו של הון בהחלט מפצה על ההרגשה.

 שווי תפוקת הגז

 ההכנסות של נובל ממאגרי הגז