בהמשך לסרט "מובטלים באמצע החיים" בערוץ 10, שהציג את הקושי של אנשים הנחשבים מבוגרים (בני ארבעים-חמישים ומעלה) למצוא עבודה, ובהמשך לטורה של עמיתתי החדה, אורנה רודי, עצרתי רגע כדי לחשוב דווקא על אוכלוסיית מחפשי העבודה הצעירים.
גילנות חסרת בסיס
באשר למבוגרי השוק, אין חדש. מחקרים הראו כי ביחס לצעירים, הם מתקשים יותר לשמור על מקום עבודתם ולמצוא עבודה חדשה. כמובן, אפשר תמיד למצוא, פרטנית, היכן שוגה כל אחד מהם בדרך שבה הוא מחפש עבודה, משווק את עצמו, יוצר לעצמו הזדמנויות - כשם שאפשר לאתר טעויות והכשלה-עצמית גם בקרב הצעירים. אולם אי אפשר להוקיע מהחברה, כבמטה קסם, תופעה תרבותית כה מושרשת.
ברוב המקרים זו אפליה על רקע סטיגמות. המעסיקים חוששים שההשכלה של המבוגרים פחות מספקת מזו של הצעירים, שלא יצליחו לעמוד בקצב המהיר שמכתיב השוק המודרני, שיתקשו להשתלב בצוות צעיר או תחת מנהל צעיר, שיהיו פחות גמישים בשכר, או ששכרם יהיה גבוה ביחס לתפוקתם הפחותה לעומת זו של הצעירים.
התופעה נקראת "גילנות", מהמילה "גיל" ("אייג'יזם"), והיא קיימת למרות יתרונותיהם של העובדים המבוגרים: הניסיון והידע שצברו בעבודה ובחיים, היציבות האישיותית, הריאליות, הפרקטיות, נקודת-המבט הרחבה, הבגרות הרגשית, הצורך בביטחון תעסוקתי בשל המחויבות לפרנסה, הסבלנות (לעומת התזזיתיות הצעירה).
לקח חשוב לאוכלוסייה הצעירה
רבות דובר על המבוגרים עצמם, אך יש לא מעט לקחים שאפשר להפיק מתמונת המצב העגומה הזאת, דווקא באשר לאוכלוסיית העובדים הצעירים; אלה שעוד לא מדמיינים את עצמם עם שיער לבן, שכורח המציאות טרם היכה בהם (למשל, ההכרח לפרנס את המשפחה), ושמרגישים שכל החיים לפניהם, שכל דלתות העולם פעורות לקראתם, ושאין עוד דבר שלא יוכלו להתנסות בו, ליפול, ולקום.
ובכן, זוהי פיקציה. צעירים יקרים, תחזרו מהודו. קומו מספת ההורים. העולם הוא עכשיו. ה-30 של היום הוא לא עוד ה-20 של פעם, כי אם ה-40 של פעם. ה-30 של היום, יותר מתמיד, צריכים לדאוג למחר.
המסיבה נגמרה: תכנית מגירה
אני מתנצלת מראש: אני מקלקלת את המסיבה. אבל אני עושה זאת כדי שאותם צעירים יוכלו לחגוג מחר. גם כשהשגרה נעימה, העבודה מספקת והחיים יפים, יש להפעיל סטטוס "תכנית מגירה" מלכתחילה:
קומו מהספה, תתחילו ללמוד מוקדם. צעירים רבים מושכים את הקץ ומתחילים ללמוד מאוחר. הבעיה היא שבהסתכלות הרחבה, לאדם המסיים את לימודיו בגיל 30+, ואז יוצא לראשונה לשוק העבודה באופן רציני ומסודר, יש מספר מועט יותר של שנים לפניו. שנים שבהן עליו להספיק לצבור ניסיון, הכשרות, המלצות, חוויות, למידה עצמית. בשל כך, בגיל 40 הוא עלול להצטייר פחות אטרקטיבי מאחרים בגילו, שהתחילו לתפקד בשוק העבודה בגיל צעיר יותר, ולפיכך יכולים להציג עבר עשיר ומגוון יותר, שניכרת בו התפתחות מקצועית הדרגתית ומשמעותית. אין זה אומר שכדאי לבחור מסלול לימודים בשרירותיות, ובלי מחקר מעמיק והבנה כי זהו מקצוע שאכן מתאים לאופי, לנטיות, ליכולות ולשאיפות. אולם מנגד, חשוב להכיר בהשלכות השכיבה על הספה במחשבה שכל החיים לפנינו.
התעדכנו, למדו עוד, והכינו תכנית גיבוי. חשוב לרכוש הכשרות ולהתמחות בלי סוף. גם המומחה הגדול ביותר יכול להתפתח עוד, ומומחה בתחום אחד עלול להיות חסר חשיבות בהמשך, כשהטכנולוגיה שהוא בקיא בה לא תהיה עוד רלוונטית. לכן, חשוב להמשיך ללמוד תוך התאמה לכישורים, לנטיות האישיות, ובמיוחד למגמות הצפויות בשוק, ולדאוג לתכנית גיבוי (למשל, תעודת הוראה) שתהווה מפלט במקרי נפילה.
■ נהלו את הקריירה שלכם לאורך ולרוחב. מצד אחד, לא כדאי להיתקע: גם כשטוב בעבודה, חשוב לפתוח אוזניים ולהיות קשובים להצעות עבודה שיכולות לקדם, להקפיץ את הניסיון, להרחיב את הידע, ובטווח הארוך להגביר את הנחשקות של העובד. מצד שני, יש לחשוב היטב על מעברים בין עבודות, ולנהלם בצורה מושכלת וזהירה. המפתח הוא בחשיבה קדימה ולרוחב: לזהות מתי מעבר נועז יכול להועיל, ומתי מדובר בפיתוי מסוכן ובהתקדמות נקודתית בלבד, שלא מועילה לקריירה בטווח הארוך והרחב.
■ טפחו כישורי פרילאנסרים. בנוסף לעבודה, מומלץ גם לשכירים להתנסות בהתנהלות עסקית-עצמאית, כגלגל הצלה ליום סגריר. כמובן, אין הדבר צריך לבוא על חשבון השקעתם בעבודה הנוכחית, אולם אם ינהלו זאת באופן שלא מאיים על מעסיקם הנוכחי, יועילו לעצמם אם יתנסו כעצמאים בנישה משיקה לתחומם (למשל, תזונאית העוסקת בקואצ'ינג או באימון ספורטיבי). גם אם מדובר "רק בתחביב", כדאי לנהלו במאורגן: להגדיר את השירות, ליצור מיתוג, לנסות לשווקו, ולתקשר עם לקוחות.
■ טפחו את רשת הקשרים שלכם. קשרים הם לא מזגן. אי אפשר פשוט להפעיל אותם כשיש צורך. למן התחלה ובמשך השנים כדאי לשמור על קשרים עם אנשים מהעבר, באופן פעיל, ולדאוג כל העת לייצר חדשים.
■ תתקמצנו קצת. גם לצעירים, חזקים ויפים, המתפרנסים בכבוד וחשים ביטחון רב, מומלץ לחיות בדרגת צניעות גבוהה יותר מכפי שהחיים מאפשרים להם. חשוב ליהנות מהחיים במידת האפשר, אבל חשוב יותר לחשוב על העתיד הלא-נודע שעלול להפתיע. בלי "רזרבות" כלכליות, תהליכי חיפוש עבודה בגיל מאוחר יותר הם תהליכים שנעשים בלחץ ובייאוש, והדבר ניכר בראיונות העבודה ומכשיל מחפשים רבים.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
