לוקר צועד עם הזמן

בכל מחנה צבאי ישנו מחסן שבו זרוקים חפצים שונים שכבר נראה שאין צורך בהם או שהם חפצים בלויים וישנים. אלה יכולים להיות אפודים-קרמיים שעבר זמנם, מימיות סדוקות, קסדות חלודות, ועוד חפצים שמוטבע עליהם הסימון "צ" בתוך משולש גדול. בדרך-כלל איש לא מתקרב למחסן הסגור כדי לנקות אותו, ולהסיר ממנו את האבק שהצטבר משנות קום המדינה, אלא אם כן יש מקרה חריג ומישהו נזקק לאחד החפצים מהמחסן.

המחסן הזה - כמו גם "חפצים" ישנים רבים - הוא חלק מתנאי השירות בצה"ל. במשך עשרות שנים לא בוצעו בצה"ל שינויים מהותיים מבחינת תנאי השירות של חיילי הצבא הסדיר (חובה וקבע). החוק והתקנות הם אנכרוניסטיים, מיושנים ולא מתאימים למציאות הנוכחית, של שנת 2015.

והנה, מגיעה פתאום "ועדת לוקר" שמונתה לבחינת תקציב הביטחון המנופח, והיא מפרסמת החודש את המלצותיה, ומציעה לערוך שינויים "מרעננים" במתווה תנאי השירות הקיים בצה"ל. ההמלצות אמנם מתייחסות ברובן לתמורות בתחום שצבא הקבע אימץ לחיקו בקנאות - הפנסיה, אך יש גם המלצות לשינויים נוספים בדוח לוקר. לדוגמה, קיצור הדרגתי של שירות החובה בצה"ל לחיילים והשוואתו למשך שירות החיילות - כשנתיים עד שנת 2020.

הצעה זו מבוססת על המלצות "ועדת בן-בסט" משנת 2006. ועדת לוקר מציעה למעשה רביזיה בשלושה מישורים עיקריים: תקציב הביטחון, שינויים מבניים ותהליכי התייעלות. בהמלצות הוועדה הודגש כי "הוועדה מייחסת חשיבות ראשונה במעלה לשקיפות מלאה ומוחלטת" של הגופים המעורבים. ההכרח להבליט המלצה זו נבע מכך שבמשך עשרות שנים, ישנה אפלה רבה בנוגע לתקצוב צה"ל, וכתוצאה מכך, גם חוסר בהירות הנוגע לתפקידים בשירות הצבאי, שחלקם כבר מיותרים היום, לא תורמים ולא מוסיפים לביטחון המדינה (אבל עולים לנו הרבה כסף).

נוסיף לכך את משך השירות הצבאי שנקבע בשעתו באופן שרירותי ובשעה קשה למדינה, מספר שנים לאחר מלחמת השחרור וקום המדינה. אורך השירות שעוגן בחוק שירות הביטחון משנת 1949 נבע מלחץ קיומי וממצב ביטחוני רעוע, שחייב כל אזרח להתגייס לצה"ל. אורך השירות בין נשים לגברים כבר אז היה שונה ומפלה, אך למרות פתיחת עשרות תפקידים נוספים לנשים בצה"ל, כולל קרביים, אורך השירות לא שונה באופן מהותי עד היום.

ועדת לוקר, בהמלצותיה, מבקשת בין היתר לשבור את הטאבו ואת המסורתיות הנוקשה בתנאי השירות בצה"ל, וליישם את המלצות בן-בסט, במטרה להשוות את משך השירות לנשים ולגברים, לשנתיים. ייתכן אמנם שמהלך זה לא נבע דווקא מתחושת הטמעת השוויון בצה"ל, אלא מתוך מניעים של יעילות/התייעלות וקיצוץ בתקציב הביטחון. אך בעצם זוהי בשורה פמיניסטית מרעישה לציבור הנשים בצה"ל, שגם בפתיחות של היום - הכרה בחשיבות שוויון הזכויות לנשים ולגברים וביכולתן - נשים עדיין מרגישות מופלות ונחותות במציאות הפטריארכלית בצה"ל. השוואת אורך השירות תתרום לצמצום הפערים בין נשים לגברים באותו מוסד המשמש כפלטפורמה רחבה להשתלבות בחברה הישראלית ובתפקידי מפתח במשק.

אם נניח לרגע בצד את כדור-האש הגדול, תחום הפנסיה, שאליו נשלחים חיצי ביקורת רעילים ("כדור בין העיניים"), נוכל לראות שהמלצות לוקר אינן מאיימות כל-כך, שיש בהן הרבה היגיון בריא ושהן מותאמות לישראל המודרנית של 2015. כך גם, כדי להמתיק את הגלולה, הוועדה מציעה פיצוי כספי הולם למשרתי צבא מעל לשנתיים, ובכך יוצרת כר נחיתה כלכלי למשוחררי צה"ל, ומאפשרת לחיילים לצאת לאזרחות בתחושה יותר טובה.

אמנם, מי שבעיקר יפגע מהשינויים הצפויים הם משרתי הקבע. אך חשוב להבין שגם למגויסיי שירות החובה יש קול בצה"ל. לא עוד גיוס אוטומטי למקצועות שחלקם זניחים, פחות "פטורים" שמוציאים חיילים מתוסכלים ועוד, אלא חשיבה מושכלת מה כן ניתן ואפשר לעשות עם מגויסי החובה, ואיך ניתן לנצל את ההון האנושי למטרות של ביטחון המדינה ופיתוח הצבא.

הטרנד הישראלי החדש של השנים האחרונות - הפגנות ומחאות - אינו נכון במקרה זה. אין צורך וזה גם לא צודק למחות נגד כל הצעה חדשה ומרעננת, שמתאימה למציאות המתפתחת בלי שהיא נבדקה לעומק. השינויים במבנה כוח-האדם וההתייעלות של ההון האנושי, צריכים להיעשות. והיות שהתותחים כבר החלו לירות, אסור לנו כעת לסגת לאחור, רק בשל ההתנגדויות החוזרות ונשנות, שכבר נשמעו בעבר, בתקופה שכוחן היה יפה - בשנים עברו, אך לא כיום.