חקירת היבוא המקביל של אלבר יכולה לטלטל את ענף הרכב

בעיצומה של "עונת המלפפונים" במשק, בזמן שרוב קברניטי ענף הרכב נמצאו בהכנות לחופשות הקיץ ברחבי העולם, פוצצה רשות המסים את "פרשת היבוא המקביל" של אלבר. זה היה פיצוץ עתיר אפקטים, שהזכיר את ההפצצות האמריקאיות על בגדד במלחמת המפרץ השנייה: הרבה רעש ופירוטכניקה שנשמעים ונראים למרחוק, אבל עם יעדים לא ברורים וערפל קרב סמיך.

המהלך כלל מעצר של בכירים בחברה, ובהם הבעלים אלי אלעזרא, והוצאת הודעות לתקשורת על חשדות בדבר זיוף מסמכים, הלבנת הון והתחמקות מתשלום מס בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בהקשר של היבוא המקביל של רכבי טויוטה והונדה מארה"ב.

נקדים ונאמר, אין בכוונתנו לעסוק כאן בפרשה עצמה, שעדיין נמצאת בעיצומה של חקירה מורכבת ופרטיה המלאים לא שוחררו. ממילא, מעריכים כיום בענף הרכב, היא תסתיים בסופו של דבר הרחק מהעין הציבורית. אבל לעצם החקירה ולפרסום המתוקשר שלה יש השלכות ארוכות-טווח על ענף הרכב ועל השחקנים שמעצבים אותו, ולפיכך ננסה לצייר כאן את התמונה הרחבה.

רשות המסים: עושים שרירים

פרסום החקירה והמעצרים בפרשת אלבר, יהיו תוצאותיה אשר יהיו, משדרים מסר מהרשות: "אנחנו בעלי הבית בשוק יבוא הרכב". המסר הזה נועד לאוזני יזמים/יבואנים עקיפים בהווה ובעתיד ולאוזני משרד התחבורה, והוא ברור וחד: אם מישהו סבר ששוק היבוא המקביל של רכב חדש יהיה מעין "הרחבה מסחרית" של שוק היבוא האישי, כלומר תחום אפור עם פוטנציאל לקומבינות בינלאומיות שהמדינה מעדיפה להתעלם מהן, הוא טעה - בנושא היבוא המקביל תהיה אכיפה אגרסיבית ופרטנית.

לרשות המסים יש סיבות טובות לכך. המיסוי על יבוא רכב חדש מייצר יותר מ-5% מהכנסות המדינה ממסים, ואפילו סטייה "מקומית" יכולה להתבטא באובדן הכנסות של עשרות מיליוני שקלים. לא נרחיק לכת אם נאמר שהמצב הקיים בשוק היבוא הוא אידיאילי מבחינת הרשות - 10-12 קבוצות יבוא עסקיות שפועלות באופן רשמי ומסודר עם חשבוניות מול יצרני הרכב הבינלאומיים ומתפקדות כמעין "גובות מסים" יעילות של מסי רכב עבור המדינה.

המצב אליו שואף משרד התחבורה, פתיחת השוק לעשרות יזמים שייבאו עשרות אלפי כלי רכב חדשים בשנה ממקורות מעורפלים בחו"ל, דרך עשרות יבואנים חדשים, הוא תרחיש בעייתי מבחינת הרשות, שידרוש תגבור רציני של משאבי האכיפה. אם היינו צינים, היינו מוסיפים שהורדה דרמטית במחירי העסקאות לצרכן כתוצאה מהוזלת כלי הרכב עלולה ליצור "חור" בהכנסות המדינה ממסים. למרבה המזל אין בנו שמץ ציניות.

משרד התחבורה: חוטף מכל הכיוונים

מכל זווית, משרד התחבורה יוצא מהפרשה במצב בעייתי, ואנחנו לא מדברים רק על המקרה של אלבר, שהצליח כביכול לעבור דרך ה"מסננת" של המשרד. בשלוש הקדנציות של ישראל כ"ץ ניסה המשרד להצטייר כ"פטרון" של תחום יבוא הרכב האישי והמקביל, אלא שמתברר שבמטריית ההגנה של המשרד, שאמורה הייתה להגן על היזמים הצעירים מפני הכוחות רבי העוצמה שפועלים בענף, יש הרבה חורים. בהתחלה חיסלה רשות המסים את שוק היבוא האישי באמצעות אכיפה פרטנית, שלוותה בחקירות מס הכנסה. דעיכת השוק הזה מלמדת שהחקירות הרתיעו גם את מחפשי הקומבינות וגם את הלקוחות הנורמטיביים. כעת, באה "פרשת אלבר" והמחישה שרשות המסים "לא סופרת" את משרד התחבורה ולא מחשיבה אותו כגורם בעל יכולות אפקטיביות בכל הנוגע לאכיפת חוק היבוא המקביל.

האמת היא שזה לא אמור להפתיע. באחד הדיונים שהתקיימו בשנה שעברה בוועדת הכלכלה בסוגיית היבוא המקביל, במסגרת "חוק שירותי הרכב" שמקדם משרד התחבורה, אמר ניר כהן, הממונה על היבוא במשרד: "כראש תחום יבוא, לי אין שליטה על מה שנעשה מחוץ לגבולות ישראל... על פי החוק הנהוג כיום... היבואן המקביל המיועד מגיש למשרד התחבורה את ההסכם שלו עם הסוכן המורשה בחו"ל ואת ההסכם של הסוכן המורשה בחו"ל עם היצרן. אם ליצרן ולסוכנו המורשה יש איזשהו עניין ביניהם, אם מותר לו לייצא או אסור לו לייצא - לי אין שליטה על זה, גם אין לי עניין בזה".

תיאורטית, משרד התחבורה יכול לעקוף את הבעיה באמצעות "חוק שירותי הרכב" העתידי. אחד הסעיפים בחוק, שכבר אושר בוועדת הכלכלה לקראת תום הקדנציה בשנה שעברה, אמור להעניק הקלות משמעותיות ליבואנים עקיפים. למעשה, הוא מבטל את החובה של היבואן המקביל להגיש למשרד התחבורה הסכם כתוב וחתום עם דילר בחו"ל ומסתפק בהסכם "בעל פה". החוק לעתיד אפילו מאפשר לרכוש את המכוניות מצד שלישי ורביעי. סעיפים כאלה יכולים להקשות על רשות המסים לחקור ולהתחקות אחרי מקורות היבוא בחו"ל, כפי שעשתה בפרשת אלבר. אלא שהחוק כולו טרם התקבל ולוועדת הכלכלה החדשה יש אפשרות תיאורטית "לפתוח מחדש" גם את הדיון בסעיפים שכבר עברו בהצבעה - במיוחד אם רשות המסים תמליץ על כך.

רשות ההגבלים העסקיים: מבוך משפטי

לפני כמה חודשים החלה רשות ההגבלים העסקיים לנקוט קו אקטיבי שמטרתו למנוע מיבואני הרכב ומיצרני הרכב להתערב התערבות כלשהי, שמטרתה לחסום יבוא מקביל של כלי רכב חדשים לישראל. הרשות אף ביקשה מיבואני הרכב מסמכים בנושא. אלא שכעת החקירה של רשות המסים מציבה את הרשות בבעיה: האם ניתן בכלל לחקור חשדות לתרגילי מס ביבוא, הנמכת חשבוניות מחו"ל, זיוף מסמכים וכו', בלי לערב בכך את יצרני הרכב ו/או את נציגיהם בארץ? האם היבואנים יכולים לשתף פעולה עם זרוע אכיפה ממשלתית אחת בלי להסתבך עם השנייה? בהחלט סוגיה משפטית מעניינת.

היבואנים לעתיד: דילמה-רב מערכתית

יזמי היבוא המקביל, שחלקם נכנסו לביזנס בעידוד המדינה, נמצאים כיום בבעיה קשה. מצד אחד, הדרך היחידה שלהם להתמודד עם הכוחות הגלובליים, שמטרתם לחסום את היצוא האפור של כלי רכב בעולם - החל ביצרני הרכב וביבואנים וכלה בממשלות שלמות - היא לטשטש את עקבות היבוא בשיטות מתוחכמות. מצד שני, מתברר שזו דרך בדוקה להיקלע לסיטואציה של חקירות מס.

על כל אלה אפשר להוסיף את הנזק השיווקי שכבר נעשה מעצם פרסום הפרשה. יבוא מקביל הוא לא "יבוא זעיר" של כלי רכב אלא יבוא מסחרי נרחב, שמיועד הן ללקוחות פרטיים והן ללקוחות עסקיים. גם כך צריכים היבואנים להתמודד עם חששות של הצרכנים בכל הנוגע לשירות ואחריות, וכעת נוסף לכך חשש מפני עסקים אפורים.

יבואני הרכב: נגררים לתמונה

אף שתיאורטית יבואני הרכב אמורים היו לפתוח בקבוק שמפניה נוכח פרסום חקירת אלבר, הרגשות בנושא מעורבים. ההנחה בציבור היא שהיבואנים ממילא נמצאים מאחורי הניסיונות לחסל את היבוא המקביל וחברת אלבר אף רמזה לכך באופן ברור בתגובתה לפרשה. המגמה הזאת עלולה להביא להגברת הלחץ של משרד התחבורה ושל רשות ההגבלים העסקיים נגדם ואולי גם להקצנה של הסנקציות נגדם במסגרת חוק שירותי הרכב - בהנחה שהקצנה כזו אכן תמצא אוזן קשובה בוועדה. המצב עלול להיות בעייתי במיוחד לאור העובדה שיצרני הרכב עלולים לנקוט קו אקטיבי עצמאי כחלק מפעילותם למנוע יצוא אפור, בניגוד להמלצת היבואנים בארץ.