יום ראשון השבוע. ירושלים שוב רותחת, ולא רק בגלל החום. ט' באב ועל הר הבית המהומות הרגילות - יהודים עלו, מוסלמים חסמו והתפרעו, השוטרים פרצו. עולם כמנהגו המטורלל נוהג כשאנחנו עוברים את מחסום קלנדיה. במחסום ומעבר לו דווקא רגוע למדי, אם לא מתייחסים לגרפיטי המתאר את המלחמה בישראל ותמונות השאהידים, לשרידי הצמיגים השרופים בצידי האין-כביש ולבלגן הכללי; כלל הנהיגה היחיד פה הוא כאוס.
אנחנו בדרכנו אל המקום הכי מוזר בירושלים ככל הנראה, ממש מעבר למחסום קלנדיה. השכונות הצפוניות של מזרח ירושלים שמעבר לגדר ההפרדה - כפר עקב, סמיראמיס, אלמטאר וזגייר. הן מחוץ לשטח ישראל, אבל בריבונות ישראלית.
וזו בדיוק הבעיה: ישראל הסירה מהמקום את ידיה, ולכוחות הביטחון הפלסטינים אסור לפעול פה. באווירת ההזנחה וההפקר הזו שבין ירושלים ורמאללה פורח כל מה שלא צריך לפרוח: פעילות אנטי ישראלית, פשע וג'ונגל נדל"ני של בנייה בלתי חוקית שלא עומדת בשום סטנדרט.
כמה שעות אחרי שעזבנו, נורה ונהרג שם פלסטיני בן 18 על-ידי כוח משמר הגבול, ההרוג הפלסטיני השלישי השבוע. אבל כשאני שם, אני לא חש שום סכנה ביטחונית, למזלי, למעט פלאשבקים מיום הנכבה לפני כמה שנים שביליתי פה בשליחות המגזין הזה, נושם גז מדמיע וסופג אבנים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
