מונולוגים מהסוללה

א. שלום, קוראים לי דניאל, אבל זה השם הבדוי שלי. השם האמיתי שמור בראש של דרור פויר, שהוא עיתונאי פראייר שהולך ברגל או רוכב על אופניים רגילים כמו איזה הומלס. לא כמוני, אני יש לי אופניים חשמליים שקיבלתי במתנה מדוד שלי, שיצא איתי גבר ויחד עם חבר שלו שיחקו קצת במנוע וביטלו את מגבלת המהירות ועכשיו אני דוהר על המדרכות כמו מלך. אין לי קסדה ואין לי אלוהים. אני עושה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה. אני בן 16 ולא רואה אף אחד ממטר.

אתמול אני דופק לי רייס בסבבה על מדרכה צרה תוך כדי שאני מסמס לחבר שלי "חחחח מה קורה יזבל אני יבוא אליך בלילה" ופתאום איזו זקנה בת מאתיים הולכת כמו איזה צב לפניי, אז מה זו אשמתי שהמרפק שלה השתפשף לי בכידון החדש והיא נבהלה? בפעם הבאה, שהפיליפיני שלה ישים לב, לא ככה אחים שלי? בכל מקרה היא עוד רגע מתה. אחר כך חבר שלי מסמס לי חזרה "חחחח" ולפני שאני מספיק לענות לו "חחחחחח" קופצת לי איזו ילדה מעצבנת בת שלוש. לא נגעתי בה, באימא שלי, סתם התחילה לבכות. שההורים ישמרו על הילדים שלהם, זה מה שאני אומר.

קראתי בפייסבוק שאיזו חברת כנסת מעפנה מהמפלגה של כחלון רוצה להעביר חוק שייתן לפקחים של העירייה אפשרות לתת לי קנס על רכיבה. כאילו שהם יצליחו לתפוס אותי, המנייאקים האלה. מה היא רוצה ממני ומהחברים שלי, בחייאת? שתתעסק בעניינים שלה. כולנו עם אופניים חשמליים או קורקינטים חשמליים, מה הם רוצים אלה - שנדווש כמו מסכנים ונזיע או שניסע באוטובוס? למה מי מת? אם אתם שואלים אותי, היא צריכה לעשות חוק שיחייב את הולכי הרגל לשים קסדה, ככה שאם נפגע בהם, שיהיה משהו שיגן עליהם.

ב. הי, השם הבדוי שלי זה אסנת. גם לי יש אופניים חשמליים. קניתי אותם כי זה נוח. זה באמת מאוד נוח. לא מזיעים, מגיעים במהירות ממקום למקום, תענוג. אתמול אני נוסעת לי בכיף, שומעת מוזיקה באוזניות ונהנית מהחיים, מגיעה לרמזור, עוברת באדום, פתאום איזה רכב שעובר בירוק כמעט ונכנס בי, חוצפן. יש לו מזל שלא יצאתי עליו. הנהג בדיוק סימס, איזה דפוק.

גם אני ראיתי שחברת הכנסת מירב בן ארי העבירה הצעת חוק בקריאה טרומית נגדנו ואני רוצה לומר שאני מוחה נמרצות. לא נותנים לחיות במדינה הזאת. אז נכון, 700 ילדים נפגעו בשנה שעברה מנסיעה על אופניים חשמליים, אז מה? יש גם אלף איש שמתים מעישון, שייתנו קנסות על עישון. אם אתם שואלים אותי, שייתנו קנסות לאנשים שהולכים עם קרוקס, זה כל-כך מכוער!

הם לא מבינים שזה נוח, זה פשוט נוח. אז נכון שזה נוח לי ורק לי, וקצת או הרבה פחות נוח לשאר האנשים שהולכים על המדרכה, במיוחד אלה שדוחפים עגלות ילדים, אבל מה לעשות - מישהו הכריח אותם לעשות ילדים? מישהו אמר להם ללכת על המדרכות? ואם הם כבר הולכים על המדרכות, למה הם לא הולכים בצד ומסתכלים טוב-טוב לכל הכיוונים כדי לא להפריע לי? הרי אני מי שחשובה פה. אני, לא הם. כל אחד צריך לדאוג לעצמו, ככה זה. לי אף אחד לא דאג, למה שיהיה לי אכפת מכל מיני ילדים שנמצאים בחופש גדול? שלהורים שלהם יהיה אכפת מהם, שישמרו עליהם בבית.

אני ישראלית בדיוק כמו כל אחד! הייתי בצבא ואני משלמת מס הכנסה אז שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות, בטח לא החברת כנסת הזאת שאף אחד לא הכיר את השם שלה עד לפני חמש דקות.

זה נוח לי ואני אעשה מה שנוח לי, בדיוק כמו שקניתי ג'יפ ענקי - זה מאוד נוח. יש בגז' גדול. מפריע למישהו? זה בגלל שהוא מקנא. שימותו הקנאים. מה, הם באמת מתים? איזה קטע.

ג. מה קורה? קוראים לי שוקי, אתמול הרכבתי את חברה שלי על הקורקינט החשמלי שלי, היא עמדה מאחוריי וחיבקה אותי, זה היה מגניב לאללה. באיזה שלב היא עשתה לי כזה איקי בעורף, איבדתי את הריכוז ונתקלתי באיזו בחורה והיא נפלה. אשמתי? לא אשמתי! שתסתכל לאן היא הולכת. בגלל זה ברחנו מהר לפני שהיא קמה. איזה צחוקים היו.

אני ענת. יש לי אופניים חשמליות שאני צריכה בשביל להגיע לעבודה. אני בחורה זהירה, באמת. יש לי קסדה ואני נוסעת לאט ותמיד שמה לב. לפני יומיים מישהו קרא לי "ענת!", הסתובבתי לשנייה אחת לראות מי זה, אולי זה בחור שיצאתי איתו, ובטעות נתקלתי בשולחן של בית קפה. כל-כך מעצבן ששמים את השולחנות האלה של בתי הקפה על המדרכה.

אני אבנר, בדוי או לא בדוי זה לא עניינכם. חבר שלי עמי הרכיב אותי אתמול על האופניים שלו ועשינו רייס נגד אוהד שהרכיב את בן ואיזה זקן מעצבן צעק עלינו שניסע על השביל לאופניים. התעלמנו. התעלמנו גם מהאימא הזאת עם התאומים. עקפנו אותה - עמי ואני מימין ואוהד ובן משמאל. האמת, מה אכפת לי שמרוב אופניים חשמליים לא הזזנו את הגוף כבר חודשים, בטח נהיה מהמבוגרים השמנים האלה כמו ההורים שלנו, אבל עד אז אנחנו שולטטתתייים!!!!

אוהד סיפר לנו על החוק הזה שעבר בקריאה טרומית, כאילו שאנחנו יודעים מה זה טרומית - אזרחות זה המקצוע הכי משעמם בעולם - אבל בכל מקרה התעצבנו. שיתעסקו באיראן, או בגז, או בערבים ויעזבו אותנו בשקט. בטח כל מיני עיתונאים יכתבו שזה אחלה חוק, אבל עיתונאים הם לוזרים. אני החלום שלי זה לעבוד בנדל"ן.

ד. שמי איציק. יש לי ילד בן 13 שטוחן לי את השכל כבר שנתיים, אבא תקנה לי אופניים חשמליים, אבא תקנה לי אופניים חשמליים, לכולם יש ורק לי אין. אני מת על הילד הזה, הוא החיים שלי, אז הבטחתי לו שאם תהיה לו תעודה טובה אקנה לו.

הילד חזר הביתה והביא תעודה גרועה. אז עשיתי כל מה שאבא אחר במצבי היה עושה: הרמתי טלפון למורה שלו ואז למנהלת של הבית-ספר וצרחתי עליהן ככה שהן לא ישכחו אותי הרבה זמן. למה מי הן? מרוויחות 3000 שקל בחודש ובאות ללמד אותי על הילד שלי?

הילד שמע אותי צורח על המורה והיה מבסוט ממני אש. אתה האבא הכי טוב בעולם, הוא אמר. יאללה, אמרתי לו, שטויות הבית ספר הזה - בוא נלך לחנות ונקנה לך אופניים חשמליים. כי הבטחות צריך לקיים. אם תשאלו אותי, זה חינוך.

ה. שמי אבי ויש לי חנות לאופניים חשמליים, לפני זה הייתה לי חנות לאביזרים לאייפון, לפני זה חנות לקעקועים זמניים, לפני זה חנות לפרוזן יוגורט, לפני זה נולדתי.

העסקים מעולים, תודה, אין תלונות. ז'תומרת יש מלא תלונות, אבל לא על העסקים. ואופניים חשמליים זה אחלה עסק. אני מוכר לכולם, מה אכפת לי. ילדים בני 12? על הכיפק. כסף זה כסף, לא ככה? אחריות, איזה אחריות? למה שאני אהיה אחראי, יש להם הורים ואם להורים שלהם לא אכפת, למה שלי יהיה. קראתי על הצעת החוק של ח"כ בן ארי ונגנבתי. המדינה הזו מתנכלת לעסקים קטנים, אני אומר לכם, לא נותנים לחיות במקום הזה. למרות שתכלס, אני לא דואג בכלל - אלה הרי לא יודעים לאכוף כלום. גם אם החוק יעבור, ייקח זמן עד שזה יקרה, ובכל מקרה זה לא ישפיע עליי. מקסימום זה יעשה לי טוב - אדחוף גם קסדה לכל לקוח. הכי גרוע, אני סוגר את החנות ופותח במקום זה שווארמהפיקס, שזה שווארמה בחמישה שקלים מבשר של חתולים.

מישהו אמר להם ללכת על המדרכות עם הילדים שלהם? ואם הם כבר הולכים, אז למה לא בצד?

 מונולוגים מהסוללה