"המדינה לא מכירה ביצוא הפורמטים בטלוויזיה כתחום ראוי"

בחודש שעבר התקיים מפגש נדיר של נציגי כמה מהגופים המובילים בישראל בתחום יצוא התוכן. המפגש, אחד מני רבים, היה במסגרת מה שכונה "שולחנות עגולים לעיצוב פני היצוא הישראלי", בחסות מכון היצוא, מינהל סחר החוץ במשרד הכלכלה והתאחדות התעשיינים. המטרה המוצהרת הייתה להעלות את כל החסמים העומדים בפני גופי היצוא בישראל.

בכירי תעשיית התוכן הישראלית עטו על ההזדמנות לשטוח את דרישותיהם בפני מי שרק היה מוכן לשמוע. זהו ענף משגשג, בעל יכולות להציג את ישראל במלוא תפארתה היצירתית בעולם התרבות הפופולרית, אולם לדברי השחקנים בו - גדולים וקטנים כאחד - הם לא מפסיקים להיתקל בחסמים ובפינות שקל היה מאוד לעגלן.

לדברי מירה גשל, מנהלת אגף תוכן, קולנוע וטלוויזיה במכון היצוא הישראלי, "מאז התחילה תעשיית הפורמטים לפרוח, רק לפני 8 שנים, היא שילשה את עצמה, לכל הפחות. אם לפני כ-4 שנים ההיקפים עמדו על 60 מיליון דולר, היום אנחנו מדברים על תעשייה שמגלגלת לפחות 200 מיליון דולר בשנה". לדבריה, קשה לכמת את כמות העובדים שתעשיית היצוא הזו מעסיקה, אולם כל פורמט שנמכר לחו"ל ומצליח, "מספק עבודה למאות ישראלים".

רק בחודשים האחרונים פורמטים ישראלים, שמופצים בעולם, כמו "I can do that" (ארמוזה), "חברות" (דורי מדיה) ו"בום" (קשת אינטרנשיונל) עלו על המסכים במדינות רבות, ואף חודשו לעונות נוספות. אך לצד אלה זכורים גם המאבקים של קשת להביא לישראל הפקות ענק כמו "דיג", שנתקלה במציאות הישראלית ובמבצע "צוק איתן", נמלטה מהארץ והשאירה מפח-נפש גדול בתעשייה כולה; המדינה לא סייעה כלל - לא להפקה האמריקאית של NBC, ולא לישראלים.

חוסר הכרה ממסדי

החסם העיקרי, כפי שעלה מחלק ניכר מהשולחנות העגולים ובהם גם זה של אנשי המדיה - הוא המדינה. "המדינה רוצה להגדיל את היצוא, לאור העובדה שהוא הולך ויורד", אמר ל"גלובס" יואב פרץ, מנכ"ל אולפני הרצליה, שלקח חלק בשולחן העגול. לדבריו, "המדינה יכולה לעזור בעלויות של פרומואים, פיתוח תוכן, תערוכות ושיווק".

לדברי גשל, "אפשר לפתח מודל דומה לזה של המדען הראשי, שעוזר לסטארט-אפים ולפיתוח מוצרים באמצעות חממות. מדוע שלא יסייעו כך גם לתעשיית הפורמטים?".

למעשה, מלבד מכון היצוא, אין בישראל אף מודל או גוף כלכלי ממסדי, שתומך בחברות המעוניינות לייצא פורמטים. המשתתפים העלו צורך בהקמת גוף מרכזי אחד שינחה, יהווה מוקד ידע וידאג לניתוב תקציב ממשלתי.

"המדינה לא מספיק מכירה בנושא של ייצוג הפורמטים כתחום ראוי, בדומה ליחס שהיא נותנת לעולם ההיי-טק", אומר אלון דולב, העומד בראש קרן הפורמטים, אשר מגייסת כסף לתמיכה בתוכן לצורכי יצוא. "כשאנחנו מגייסים כסף, אחת הבעיות שאני חש בקרב האנשים שאליהם אנחנו מגיעים,היא שחוץ מהאנשים שעוסקים בזה בפועל ומעורים בתעשייה, אף אחד לא באמת יודע עד כמה ישראל היא מעצמה עולמית בתחום".

- מה היית מצפה מהמדינה?

"כשם שבאים ותומכים ברמה השיווקית והפרסומית בההיי-טק ובאנרגיה, צריך לדבר באותה נשימה על עולם הפורמטים".

- וכסף?

"כסף אנחנו יודעים לגייס".

מרבית היצואנים בתחום פחות צנועים בדרישותיהם מדולב, שטוען כי הוא לא זקוק לתמיכה כלכלית, אבל במשרד הכלכלה מיישרים קו עם תפיסתו. "היוצרים מעוניינים בסבסוד ממשלתי וזו סובסידיה. אנחנו פחות בעד סובסידיה", אומר ל"גלובס" יונתן לוי, מנהל תחום מדיה דיגיטלית תוכנה וסייבר במשרד הכלכלה. "אנחנו מסייעים יותר באמצעות כלים שיווקיים, בעזרת מכון היצוא, שלוקח את הפורמטים לשווקים ולתערוכות מהותיות בעולם, וגם הנספחים הכלכליים מסייעים בתחומים האלה ויוצרים קשרים בינלאומיים".

- ומה באשר לתמיכה כלכלית, למשל בפיתוח התוכן - הרי צריך לטעות ולהיכשל שוב ושוב עד שמצליחים.

"יש קושי בכל הקשור לתמיכה בתוכן. איך אתה יודע להעריך תוכן שמישהו יצר? הרבה רוצים תמיכה ואנחנו לא רוצים להתערב בתוכן. היצירתיות גורמת לזה שישראל היא מקום שמסתכלים עליו. מעבר לזה, אנחנו רואים, כי השוק הפרטי מוצא לזה פתרונות, כמו בקרן הפורמטים של רוביקון, אז אנחנו לא צריכים להיכנס. ברגע שהתעשייה הזו קמה ומשגשגת, המדינה לא צריכה להתערב ולשלוט".

לוי מתגאה במיוחד בפעילות הדיגיטלית של היחידה שהוא מנהל, וטוען, כי משאבים מושקעים כעת בעיקר בתחומי היצירה ברשת. כך למשל, סמרטונז, אחת מ-11 חברות שקיבלו את תמיכת משרד הכלכלה, במסגרת תוכנית מיוחדת שהוקמה לצורך קידום מדיה דיגיטלית בשיתוף עיריית חיפה, השלימה בהצלחה את צילומי והפקת העונה השנייה של ''קוף אחרי בן אדם'' - סדרת אנימציה ולייב אקשן, המיועדת לילדים בגילאים 3-7. מדובר בתוכנית בקופרודוקציה קנדית, שמשודרת בלמעלה מ-50 מדינות.

הכנסת פרויקטים

"הם אמרו לנו שתחום יצוא התוכן הולך ונהיה מעניין", מספר פרץ. "אמרתי להם שאי-אפשר לנתק את היצוא מההפקה. למשל, בסדרה המצוירת 'דאק אנד קוואק' - בישראל אנחנו עושים את הבימוי, ובחו"ל את האנימציה וההפקה, כי באנגליה יש הטבה לחברות הפקה שבאות לעבוד שם, כמו גם בארה"ב ובמזרח".

לדברי פרץ, "אף אחד לא בא לישראל, כי אין פה שום כלי עידוד, שמלווה את המפיקים כבר בשלב ההפקה. כך קרה כשרצינו לצלם גרסאות שונות לטובת לקוחות של השעשועון 'כלוב הזהב'. אבל זה יקר, והמפיקים מעדיפים לצלם בחו"ל".

גם עמוס נוימן, סמנכ"ל ארמוזה פורמטס, מתאר מציאות דומה. "יש כנראה הקלות, שיכולות להינתן ברמת כסף", הוא אומר. לדבריו, "הקריטריונים לא שקופים בכלל לחברות, והמידע לא קיים באופן נגיש. בפינלנד למשל, על כל שקל שהמפיקים שמים, המדינה שמה שקל משלה לטובת שיווק והפקה, ולו רק לצורך עידוד התעשייה המקומית.

"אנחנו בישראל הפסקנו להיות תחרותיים בדברים מסוימים. כשאני מבקש הצעת מחיר להפיק פיילוט עבור גופי השידור הצרפתיים או הטורקיים, המחירים פה הם גבוהים. כבר לא יודעים להיות תחרותיים בהפקת פיילוט. למדינה צריך להיות אינטרס להקים פה מרכז להפקת פיילוטים, שיאפשר לגופי שידור מהעולם יוכלו לבוא ולצלם פה. לדוגמה, חברת ההפקה יולי אוגוסט מצלמת עכשיו עונה נוספת של 'לעוף למיליון', והייתי רוצה מאוד שארבע מדינות נוספות יגיעו לפה לצלם על הסט פיילוטים. אבל הם לא יכולים לעשות את זה, בגלל העלויות הגבוהות של ההפקה בישראל".

האפשרות של מפיצי הפורמטים להכניס לישראל את הלקוחות שלהם לעבוד ולהפיק פה, יכולה לא רק להכניס מיליוני שקלים לישראל, אלא גם לקדם את העסקים וליצור מקומות עבודה. הדרישה היא, כי המדינה תקל במסים להפקות קולנוע וטלוויזיה, ותיקח חלק בהוצאות הביטוח הכבדות של גופים זרים שמבקשים לעבוד במזרח התיכון ההפכפך.

לדברי פרץ, "לזרים הם רק נותנים הקלה של המע"מ, וזה לא מספיק. הייתי מצפה שבמודל מסוים יעזרו גם בעלויות היצוא. המדינה צריכה לחשוב איך היא פותחת את השערים".

אחת הדרכים לעשות זאת, היא באמצעות קרנות גידור מיוחדות. משתתפי הדיונים העירו, כי עלויות הייצור בארץ יקרות באופן משמעותי מאירופה, כך שהפקת פרק אחד בארץ עולה כמעט כמו הפקת עונה שלמה באירופה.

"אנחנו לא מבקשים את מימון הפעילות", אומר נוימן. "בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, אנחנו חוד חנית מסוים בתעשיית היצוא, תעזרו לנו. רוב החברות שמתעסקות בזה הן חברות קטנות ונאבקות. חברות כמו גיל הפקות או אקפלה מביאות תוכן רלוונטי לעולם, אבל הכסף שהולך לשיווק הוא גדול מאוד. היצוא שלנו עושה שם טוב למדינה, ולכן הוא בעל ערך רב. יש תוכן ישראלי שמסתובב בכל העולם, מתוך הכרה והעדפה לעובדה שהוא ישראלי וללא הסתרה".

העלאה לשידור

אחת הבשורות של גשל, שהיא מספרת בפעם ראשונה, היא שבקרוב ייערך בישראל, בחסות מכון היצוא, שוק פורמטים רחב היקף. בשנה האחרונה נראה, כי הנחת היסוד, אשר לפיה פורמט שיצליח להימכר בירידי המכירה בעולם, כמו מיפ, הוא רק פורמט שעבר מסך בישראל לפני כן, התנפצה. פורמטים שמופצים בעולם רק על בסיס פיילוט הולכים ומתרבים, למרות שאין מאחוריהם נתוני צפייה מוצלחים שמגדילים את סיכוייהם.

הדבר משרת בעיקר את מוכרי הפורמטים המוכרים, כמו אבי ארמוזה, דורי מדיה וקשת אינטרנשיונל, ופחות את הגופים הקטנים שמבקשים לפרוץ לעולם; אלה מתקשים לעבור את החומה הבצורה של גופי השידור הישראליים, ששולטים על המסך ועל לוחות השידורים. בדיון שהתקיים העלו הנוכחים את העובדה, כי גופי השידור מערימים קשיים להעלאת פורמטים לשידור לאור שליטתם בשוק בישראל. "ישנו צורך בגיבוש תוכנית אב ארוכת טווח שתבצע רגולציה, תתווה מדיניות מאוזנת, ותאפשר החדרת תכנים והפקות ללוח השידורים", אמר אחד המתמודדים.

"אנחנו מאוד נשמח אם גופי השידור יבחנו תוכן שמגיע אליהם באופן נקי", אומר נוימן. "חברת הפקה, שיש לה פרויקט, תשמח מאוד לדעת שיש לה אפשרות הפצה בינלאומית, אבל אם היא תבוא לגוף שיש לו חברת הפצה - היא עשויה לקבל הרבה פחות אחוזים. צריך להעביר חקיקה, שתבהיר למי שייכות הזכויות בתוכן כדי לקדם את היצירה והפצתה לעולם".