ט"ו באב בכנסת

שר הקליטה, זאב אלקין, שפשף אמש את עיניו כלא מאמין. הקואליציה שיבצה אותו לשמש שר תורן במליאה בין 5 ל-7 בבוקר אור ליום ה', כדי לוודא שהאופוזיציה לא מבצעת מחטף ומקיימת הצבעה בעיצומו של הלילה הלבן על החוק הנורווגי בהעדר רוב קואליציוני. שעות עבודה לא שפויות בעולם שבחוץ הפכו לשגרת יומם של הפרלמנטרים בממשלת 61. כשניגש אלקין ליועצת ראש הממשלה, פרח לרנר, לבקש מחילה, היא ביקשה ממנו טובה: למשוך זמן במליאה עד 8. למזלו, חברי האופוזיציה התייאשו מהפיליבסטר של עצמם הרבה קודם, והכנסת יצאה לפגרת הקיץ כבר ב-7 בבוקר במקום ב-16:00 כמתוכנן.

אפילו האופוזיציה, שבתחילת המושב התפארה בכך שהצליחה להשאיר את חברי הכנסת במשכן 36 שעות ברציפות, גילתה שלאורך זמן הנוהל הזה בלתי אפשרי. גם אם הרצוג הנחוש יוביל מהלכים מפוארים, לא בטוח שיש לו חיילים. אהבה גדולה אין ביציע המרכזי של מליאת הכנסת. רצה הגורל וליברמן וחברי הרשימה המשותפת יושבים זה לצד זה. מקרה מייצג לדיכוטומיה האופוזיציונית. הלילה למשל, כשהכריזה האופוזיציה על החוק הנורווגי כהצבעת אי אמון בממשלה, ליברמן שתמך בחוק, נאלץ לתמוך גם בממשלת נתניהו. אפשר לשער שהרצוג תפס את הראש. נו, אבל מה לעשות, משפחה לא בוחרים, גם לא אופוזיציה.

בתום המושב הראשון של הכנסת ה-20 הקואליציה יכולה לרשום הישג אחד משמעותי: עצם זה שהיא לא התפרקה. בממשלת 61 זה לא מובן מאליו.

ליצמן הוא יותר מקנאביס

חדי העין שצפו השבוע ביעקב ליצמן מתראיין מעמדת ערוץ 2 בכנסת למהדורה המרכזית, יכלו להבחין שבעוד סגן שר הבריאות מספר על החלטתו לאשר מכירת קנאביס רפואי בבתי מרקחת, חולפת מאחוריו שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן. אחרי קדנציה שלמה שבה נלחמה מפלגתה בחרדים, מתברר שליצמן מיהדות התורה יותר ליברלי מגרמן מיש עתיד.

מהפיכת הקנאביס של ליצמן, דרך אגב, נולדה בעקבות פסיקת בג"ץ שמחייבת את סגן שר הבריאות להכריע בנושא. אירוני משהו שעל הפסיקה חתום לא אחר מאשר השופט חנן מלצר, שלא מזמן העביר מסר בעניין העתירה שהגישה יש עתיד, שליצמן לא יוכל לשמש כסגן שר.

המהלך ההיסטורי שמוביל סגן השר חובש השטריימל מוכיח שדווקא החרדים הם הכי פחות סקטוריאליים בממשלה הנוכחית, עובדה שמתחדדת בעיקר אל מול הבית היהודי. מי שזוכר מתי בנט התבטא בענייני חינוך שיקום. דף המסרים שלו כולל בעיקר את דוח לוקר, פינוי בתי דריינוף ובית אל.

חזרה לחרדים. יממה לאחר שקמה יוזמת הקנאביס, שלא בדיוק נועדה להריץ את תושבי אלעד לבתי המרקחת, הסכים ליצמן לחתום על הפשרה שהציע האוצר ובמקום להגדיל את קצבאות הילדים רטרואקטיבית, יופקדו 50 שקלים עבור כל ילד בישראל מדי חודש עד להגיעו לגיל 18. דין תל אביב כדין בני ברק.

רק נגמר המשבר עם ליצמן (שהביא בסוף לרומן עם האוצר), מתחיל משבר חדש עם דרעי. השבוע הבא יהיה בסימן ש"ס. לפני יומיים הודיע שר הכלכלה שבכוונתו לדרוש החלת מע"מ אפס על מוצרי יסוד כפי שנחתם עם ש"ס בהסכמים הקואליציוניים. אם ליצמן קיבל מה שרצה, אז גם לדרעי מגיע. גם ההטבה הזו, בדיוק כמו הצעת החוק של שוטף פלוס 30 למוסדות מדינה שמובילה ש"ס, נוגעת לכלל הציבור ולא רק לחרדים.

הבעיה הראשונה של דרעי היא שבינתיים התביעה שלו לא זכתה לקשב. ביום שבו אותת שהתנאי לקבלת אצבעות ש"ס בתקציב הוא החלת מע"מ אפס, פרצה מהומת אלוהים בבית אל ולעזעזל החלב והלחם. העניין הזה פתיר. בקצב האירועים בישראל עד יום א' לא יישאר זכר לדרמה בבית אל, ודרעי יוכל להרים קול במאבקו לטובת השקופים. הבעיה היותר גדולה שלו היא שמה שנתניהו נתן לליצמן נסגר כבר לפני הבחירות. כשליצמן דרש החזר קיצבאות רטרואקטיבי זה נעשה מתוקף ההסכמים הקואליציוניים, אבל ההבטחה לסיעה החרדית ניתנה עוד הרבה קודם. ואת זה לדרעי אין ביד. מה שיש לו זו סגירה שנעשתה תוך כדי מו"מ קואליציוני לאחר שדרעי הבטיח מע"מ אפס לבוחריו בבחירות. נתניהו לא מתייחס לכך באותה הרצינות. מבחינתו דרעי כבר קיבל את מה שביקש וזה משרד הדתות, מה גם שבניגוד לליצמן שהוא חייל נאמן בקואליציה, יו"ר ש"ס כמעט עשה לנתניהו התקף לב כשהודיע שהוא לא מוכן לקבל החלטה בעניין הגז והכניס את נתניהו לסחרור שעוד לא ברור איך ומתי יסתיים.

דרעי מתכוון ללכת עד הסוף עם הדרישה למע"מ אפס, גם אם זה יביא לפיצוץ בלוני גז. הוא מאיים שאם תביעתו לא תענה שרי המפלגה החרדית לא יתמכו בתקציב. לנתניהו אין את הפריבילגיה לא לספור את ש"ס. הוא חייב את שריה כי הם שני חיילים מתוך 61, אבל אחרי שדרעי תקע אותו ואת הגז עמוק באדמה, מבחינת נתניהו אפשר לאחסן עמוק בים את המעמ 0 של דרעי. יו"ר ש"ס יוזמן להתכבד בהקמת עוד ועדה שתדון במע"מ אפס. ועדה כזו הוקמה כבר, אלא שהיא לא התכנסה עד כה אפילו פעם אחת. למה? תלוי את מי שואלים.

כחלון ונתניהו ינסו למסמס את הדרישות של דרעי בטיעונים כלכליים. רוב מעמד הביניים הרי יכול לקנות לעצמו חלב, כולל מע"מ. אין שום סיבה שיושבי בתי הקפה של תל אביב שמתלבטים בין אספרסו כפול למקיאטו יקבלו פטור מתשלום מע"מ על ביצים ולחם. הנימוק הוא כלכלי, אבל הסיבה האמיתית לניסיונות שיהיו בשבוע הבא להתייחס לדרעי כאילו הוא שקוף, היא פוליטית. נתניהו וכחלון לא מרגישים צורך עז לתת לדרעי הישגים פוליטיים. בעוד מהרפורמות של כחלון אפשר יהיה ליהנות במקרה הטוב בעוד כמה חודשים ובמקרה הסביר יותר בעוד כמה שנים, אצל דרעי גזירת הקופון תהיה מיידית. את חגיגת המוצרים הזולים בסופר נרגיש כולנו בארנק תוך דקה, ודרעי ינהל מסע ניצחון ברשתות הסופרים ויאסוף עוד ועוד שקופים. פראייר מי שייתן לו את המתנה הזו.

כשליצמן מקדם מהלכים חברתיים, כמו טיפולי שיניים חינם או הגדלת קצבאות ילדים, הוא לנצח ייתפס כחרדי, גם אם המהלכים הם לטובת כלל הציבור. לעומת זאת, כל תנועה של דרעי למען השקופים נחשבת כקריאת תיגר חברתית שלו על נתניהו וכחלון. לכן שניהם לא רואים בליצמן איום, אבל בדרעי כן. דרעי משחק משחק כפול: במגרש החרדי מול ליצמן, ובמגרש החברתי מול כחלון. הוא רב עם שניהם על אותם הקולות, אבל לדרבי חוקים משלו. אם לא ישחק נכון, דרעי עלול למצוא את עצמו מחוץ למגרש כשליצמן עוקף בציר החרדי וכחלון בציר החברתי.

איש הדממה

בניגוד לשנים קודמות, דיוני התקציב חרישיים עד כדי כך שאף אחד לא בטוח אם הם מתקיימים בכלל. עם כניסתו של כחלון לאוצר בוטל ההפנינג המסורתי - אין מלחמות מתוקשרות, אין קרבות בין משרדים. בניגוד ללפיד הפרזנטור שניהל את האוצר מאולפני הטלוויזיה, כחלון מתברר כאיש הדממה. אמש, בחסות החוק הנורווגי שהחזיק את חברי הכנסת במליאה עייפים וטרוטי עיניים בהמתנה להצבעה, נפגשו סמוך לשעה 22:30 נתניהו וכחלון מבלי שאף אחד שם לב. אחרי ההתנהלות השלומיאלית בנושא הגז, החליטו השניים שלא לתת לתקציב להחליק במדרון התלול שבו מתגלגל מתווה הגז, והקדימו את אישור התקציב בממשלה כבר ליום שני הקרוב. גם כשחזרו למשכן, החזיקו השניים את הקלפים קרוב לחזה ולא עדכנו את השרים שישבו לצדם עד אור הבוקר. מאוחר יותר שונה המועד ליום ד'.

אולי זה נוגע לעובדה שהמשוכה הבעייתית ביותר באישור התקציב היא דווקא שרי הליכוד. אחרי שרה"מ ושר האוצר יסיימו עם בוגי, לוקר ותקציב הביטחון, צפוי להתחיל הפסטיבל המסורתי עם שרי מפלגת השלטון. לנתניהו יש 12 שרים משלו בממשלה, אבל לא בטוח שיצליח להביא את כולם לתמוך בתקציב. הקדמת הישיבה ליום ב' תשאיר להם פחות זמן למאבקים וכיפופי ידיים. את יעלון מלכתחילה סופרים באוצר כמתנגד. לישיבת הממשלה כדאי שיגיע עם נעליים גבוהות במיוחד. כפי שהתברר אתמול, נחשים יש לא רק בקריה אלא גם בכנסת. לנחש האמיתי שנצפה בכנסת, אגב, שלום. הוא הוצא אחר כבוד מהמשכן ושוחרר.

על פי ההערכות, עם שרי כולנו והבית היהודי, זה לא יהיה קל אבל ניתן יהיה להגיע להסכמות. כך גם עם אקוניס ולוין. לדנון יממנו שתי חלליות, לגילה יתנו כמה ג'ובות, את אלקין יצטרכו לרצות שלושה פקידי אוצר ולהעניק לו תקציבים למשרד לענייני ירושלים, לקליטה ולארגון נתיב, ושטייניץ שרק לפני שתי קדנציות היה בצד השני של המתרס כשר אוצר יפגין סולידריות ויגיע להבנות. הקושי הגדול יהיה לרצות את השרים הוותיקים שיודעים לנהל קרבות ויושבים על תקציב עתק שיהיו חייבים בקיצוץ כואב בבשר החי. ישראל כץ לא יתן לגעת בתחבורה, יש לו קבלות. גלעד ארדן יצא להגנת המשטרה, חיים כץ לא רק שלא מוכן לקיצוץ, הוא מתעקש על תוספת, סילבן שלום חייב תקציבים לרשויות ומירי רגב כבר הקליטה השבוע שיר עם האומנים שדורשים עוד תקציבים לתרבות. הפיוס המסתמן שלה עם אומני ישראל יעלה לנו כסף.

בקואליציה של 61 ח"כים הכוח של כל שר בליכוד שקול למפלגה שלמה. חיים כץ יכול לעשות שרירים ולאיים להצביע נגד התקציב, בידיעה ברורה שבממשלת 61 הצד השני ימצמץ קודם. גם הכץ השני העונה לשם ישראל לא יהסס להשתמש בנשק יום הדין ולהפעיל את חוליית החיסול המכונה בכנסת סיעת נאמני ישראל, ולגרום לעוד חמישה חברי כנסת לאיים להצביע נגד התקציב, ושלום על ישראל ועל הממשלה.

גם שני האתגרים שעמדו בפני כחלון החודש, השביתה שבה איים יו"ר ההסתדרות אבי- אני שילוב של בן גוריון וברל צנלסון-ניסנקורן, ותקציב החרדים, נסגרו מתחת לרדאר. בזמן שלפיד מנסה ללמוד את השפה החרדית, כחלון סיכם עם החרדים מבלי להגיע לכותל, ללא כיפה וטלית ובהעדר מצלמות. ההתנהלות עם יו"ר ההסתדרות הצנוע שנופף בחרב השביתה הכללית במשק היתה דומה. גם ניסיונות הממונה על התקציבים לסכל את חתימת ההסכם לא עשו רושם על כחלון והוא נותר ענייני וקר רוח, לא יצא בהצהרות בטרם הגיע לסיכום סופי, לא נגרר אחר ניסנקורן בהתלהמות נגדית, נתן לו במה ומעמד ונהג בו בכבוד. אמן ה-win win. שניהם ניצחו: כחלון, שעוד בהיותו שר הרווחה עסק בכך, ומהדקה הראשונה שלו במשרד האוצר החל לטפל בכך ("אמסלם, תתחיל להיפרד מעובדי הקבלן") וניסנקורן שוב הצטייר כאביר החלשים, אף שלא ידע חולשה מימיו.

כחלון מתפטר

בתחילת המושב הבא, יתפטר כחלון מהכנסת. החוק הנורווגי שאפשר לו לנהל שיחות חשאיות עם נתניהו, יהיה זה שייתן לו הזדמנות להתפנות לענייני האוצר ולהכניס במקומו לכנסת את האיש ששווה מיליון שקל ומנדט דרוזי, ח"כ לשעבר אכרם חסון. לראשונה יכהן בישראל שר אוצר שאינו ח"כ. להצבעות החשובות הוא יגיע כדי להסתכל לחברי הכנסת בלבן של העיניים, אבל את מרבית הזמן יעביר מעבר לכביש בקפלן 1.

גורמים במערכת הפוליטית מספרים על אינטנסיביות החיזורים של השכן שיושב שני בניינים משם, בקפלן 3. בשבועות האחרונים לא חוסך נתניהו במאמצים לפתות את כחלון לחבור לליכוד כתעודת ביטוח לקראת בחירות אפשריות. כשנתניהו שומע את ליברמן מכריז שוב ושוב ש-2016 היא שנת בחירות, הוא נבהל, למרות שהמפתחות בכלל נמצאים אצלו ביד. אבל כשבנט ובוגי כבר רבים על תיק הביטחון לקדנציה הבאה, לפיד מכריז על מועמדות לראשות ממשלה, והרצוג מצהיר שלא יצטרף לקואליציה, לא מן הנמנע שהנבואה של ליברמן תגשים את עצמה.

אם פרק הזמן שעוד נותר לממשלה כל כך קצר, לנתניהו נותרו שתי ברירות: לפתור יחד עם כחלון את משבר הדיור ולסייע לו להעביר את הרפורמה בבנקים בתמורה לחבירה של כחלון לליכוד, או לריב עם שר האוצר ולטרפד לו תוכניות גרנדיוזיות כדי שלא לחזק את מעמדו כמלך החברתי של ישראל, על חשבון הליכוד. זה היה דינו של לפיד בקדנציה הקודמת. הוא נכנס עם 19 מנדטים ונחתך בחצי, ותודה לנתניהו. הפרחים לשרה.

נתניהו תמיד מחפש ממה לדאוג. זה שכחלון לא יתמודד מולו על ראשות הממשלה לא אומר שלא רודפים אחריו. אם יש משהו שמפחיד את קינג ביבי זה בריתות. הוא מוכן לתת לא מעט כדי שכחלון לא יכרות ברית אחים עם האח האובד ליברמן, שאיתו נצפה מסתודד ארוכות בלילה במליאה, עם לפיד או אפילו עם הבן דוד הרצוג. נראה שכחלון דווקא נהנה מחיזוריו של נתניהו. מי לא אוהב להיות מחוזר, בעיקר כשט"ו באב באופק. מה גם שהליכוד הוא ביתו ומבצרו של כחלון. ועם כל זאת, לשר האוצר אין סיבה מהותית לעשות כרגע שום שינויים דרמטיים. ראש ממשלה לחוץ וקואליציה מצומצמת הם קונסטלציה מצוינת לכחלון. היא אולי עולה כסף, אבל ההירתמות הטוטאלית של ראש הממשלה מבטיחה שהתקציב יעבור וכחלון עם חיוכו התמידי יוכל לעבוד בשקט ולהתרכז בכל הרפורמות שלשמן נכנס לתפקיד מלכתחילה. כשתגיע העת והבחירות יהיו באופק, הוא יוכל להחליט לאן פניו מועדות.