עד כמה גרועות תוצאותיה של קרן מרקסטון? בדוחות קרן הפרייבט אקוויטי לשנת 2014, תחת הביאור "דגשים פיננסיים", מדווחת מרקסטון למשקיעיה כי ה-IRR שלה (שיעור התשואה הפנימית) מאז נוסדה ועד סוף השנה החולפת עמד על מינוס 75.3%. לא פחות. אגב, בסוף שנת 2013, טרם התפרץ אשתקד המשבר המתוקשר במרקסטון בעקבות מותו של אחד ממייסדיה, אמיר קס, דובר על IRR שלילי של 17.4% "בלבד" למשקיעי הקרן.
בדוחות הכספיים של מרקסטון לשנת 2014, שנשלחו רק השבוע למשקיעי הקרן והגיעו לידי "גלובס", מופיעה הערת "עסק חי". רואי החשבון של הקרן, מפירמת PWC, מתריעים כי "הקרן נקלעה למשבר נזילות משמעותי במהלך 2014... הדוחות הפיננסיים הוכנו מתוך הנחה שהשותפות תוסיף להתקיים כ'עסק חי'... המצב תלוי גם בהשלמתן של כמה עסקאות. נסיבות אלו מעלות ספק ניכר בנוגע ליכולתה להמשיך כעסק חי ולמכור את השקעותיה בחברות הפורטפוליו במסגרת מהלך העסקים הרגיל במחירים המשקפים את השווי ההוגן המוערך שלהן". עם זאת, סביר שהשלמת מכירת מניותיה של הקרן בבית ההשקעות פסגות, שצפויה להתרחש בקרוב, תייתר את האזהרה הזאת.
הביצועים העלובים של מרקסטון - שבולטים עוד יותר על רקע התשואות המלהיבות של קרנות פרייבט אקוויטי מקומיות אחרות, ובראשן פימי, פורטיסימו, טנא וסקיי - נובעים בראש ובראשונה מההשקעה הכושלת בבית ההשקעות פריזמה שקרס. בדוחות למשקיעי הקרן מאשרת מרקסטון כי נושיה הסכימו להצעתה של קרן אייפקס (בראשות זהבית כהן) לרכוש את החזקות המיעוט בפסגות (שהגיעו לידיה במהלך של פירוק פריזמה). מרקסטון מציינת כי לאחר השלמת עסקת פסגות ייוותר בידיה נכס מס של הפסדים צבורים, שגם אותו תמכור.
בכך, מרקסטון צפויה לסכם את ההרפתקה הכואבת בפריזמה - בה השקיעה הון של 334 מיליון דולר מכספי הקרן, שהפכו ל-9.3 מיליון דולר בלבד - בהפסד של 325 מיליון דולר על ההשקעה.
כישלון עצום נוסף שבו מודה סוף סוף הקרן בדוחות הכספיים הוא ההשקעה ברשת הספרים סטימצקי, שנמכרה אשתקד לאחר שנקלעה למשבר קשה ולחדלות פירעון תחת ניהולה של איריס בראל. לאחר שנים שבהן הסתירה מרקסטון מהמשקיעים את החידלון הניהולי והעסקי ברשת, ולאחר שזו עברה לבעלות לקבוצת משקיעים בראשות ג. יפית, מחקה מרקסטון את מלוא ההון שהשקיעה בקרן - 96 מיליון דולר.
גיוס ענק, שוחד וטרגדיה
בתחילת שנת 2004 גייסה מרקסטון סכום אדיר של כ-800 מיליון דולר לטובת השקעה במשק הישראלי. הגיוס הוכתר כהצלחה אדירה, כשהקרן גייסה יותר מכל קרן פרייבט אקוויטי ישראלית אחרת לפניה. הגיוס היה יוצא דופן בהיבט נוסף: מדובר היה בקרן ראשונה עבור מנהליה, שלא הציגו ניסיון מוכח קודם בניהול כספים. הגיוס נעשה ברובו מגופים מוסדיים אמריקניים, שאליהם הצטרפו מוסדיים ישראליים, וגם כמה גופים נוספים.
את הקרן ייסדו שלושה: רון לובש ואמיר קס המנוח, שהיו השותפים המנהלים, ואיש העסקים האמריקאי והמאוד מקושר אליוט ברוידי, ששימש כיו"ר מרקסטון. אלא שזמן קצר לאחר הקמתה של מרקסטון החלו הצרות: ברוידי נשפט בארה"ב על מתן שוחד במהלך גיוס הכספים לקרן, הודח והוחלף ע"י דני גילרמן; בית ההשקעות פריזמה הוקם בקול תרועה וקרס; והשקעות נוספות כשלו. באפריל 2014 נרשם קו פרשת המים בתולדות הקרן, כשקס מצא את מותו בתאונת דרכים, אירוע שחשף את מצוקתה התזרימית של הקרן, ואילץ אותה לבצע קריאה לכספים נוספים ממשקיעיה כדי למנוע את קריסתה.
רצף כישלונות ו-3 השקעות מוצלחות
11 שנה לאחר הקמתה, ממשיך להתברר עומק הבור שחפרה מרקסטון בהשקעות שביצעה לאחר הקמתה. מלבד הפיאסקו בפריזמה ובסטימצקי, מלמדים הדוחות על מצבן הלא מזהיר של השקעות נוספות שביצעה הקרן: ביחס להשקעה ברשת התכשיטים מגנוליה מדווחת מרקסטון כי נותר לה חוב בנקאי של 11 מיליון דולר, כאשר הנפקת מגנוליה בבורסת ה-AIM בלונדון מתוכננת לרבעון הנוכחי. מרקסטון השקיעה במגנוליה 58.3 מיליון דולר, כאשר הערך שמוצמד לה בדוחות - 61.3 מיליון דולר - הוא כזה שספק אם היא תוכל להצדיקו בעתיד.
ביצרנית החוטים נילית, שנמכרה ללאומי פרטנרס בדצמבר האחרון, התמורה שימשה להחזר חוב, כאשר ייתכן אפסייד נוסף בהיקף של 13 מיליון דולר, שתלוי בתוצאות נילית ב-2015 ו-2016. בנילית השקיעה מרקסטון כ-72.8 מיליון דולר כשעד כה מימושה חלק מהשקעה זו בתמורה לכ-45.4 מיליון דולר, וברשותה החזקות שמתומחרות כיום בערך של כ-5.5 מיליון דולר נוספים בלבד.
לגבי השקעה כושלת אחרת של הקרן, בחברת ההנדסה PRS, מדווחת מרקסטון כי הגישה תביעה נגד משפחת ארז, שמחזיקה ברוב מניות החברה, שבמסגרתה תיאבק בדילול החזקותיה. בכל אופן, מרקסטון השקיעה ב-PRS כ-24.5 מיליון דולר, כשהיא מימשה החזקות בשווי של כ-8.7 מיליון דולר, ונותרה עם החזקות שהיא מעריכה היום שהן בשווי סמלי של כ-105 אלף דולר.
ומה ביחס ליצרנית רכבי השטח תומקאר ולחברת הנדל"ן הכושלת אלרן של משפחת דנקנר? לקרן 20% מהחברה הראשונה ואופציית פוט לגבי מניות אלה, אבל היא גם מדווחת שההתפתחות של החברה בהודו איטית מהצפוי. לגבי אלרן, שקרסה, מצוין כי הניסיונות להשיג בקרוב משהו מהנכס שנותר לה - מבנה משרדים במוסקבה, נתקלים בקשיים בשל התנודתיות הגוברת ברוסיה.
מול רצף הכישלונות הללו הצליחה מרקסטון להשיג תוצאות יפות בשלוש השקעות: בחברת מוצרי ההשקייה נטפים - שבה הושקעו 45.2 מיליון דולר ומימושה הניב 124 מיליון דולר; בחברת המדריכים המודפסים דפי זהב - שבה הושקעו 54.1 מיליון דולר ומימושה הניב 110.6 מיליון דולר; ובחברת זרעים גדרה - שבה הושקעו 48.4 מיליון דולר ומימושה הניב 85.1 מיליון דולר.
בשורה התחתונה, מרקסטון השקיעה ב-10 חברות הון בהיקף כולל של כ-791.8 מיליון דולר. לאורך השנים הקרן מימשה החזקות בשווי של כ-413 מיליון דולר, כשהיא מעריכה את שווי ההחזקות שנותרו בידה כיום בכ-40.9 מיליון דולר נוספים - הרחק מתחת להון שהשקיעה באותן חברות.
ומה לגבי התגמול למנהלי הקרן? בעבר קיבלו מנהלי הקרן דמי ניהול עצומים של 1.75% מהיקף הנכסים, כאשר ב-2012 שונה ההסכם ביחס להארכת חיי הקרן לשנתיים הבאות. כך, החל מאמצע 2013 ירדו דמי הניהול ל-0.75% לשנה הראשונה ול-0.5% בשנה השנייה. ב-2014 גבתה הקרן דמי ניהול של 40.3 אלף דולר בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
