הבוננזה: יורשי הדירות

מאות אלפי משכירי דירות בישראל לא נכנסו לקטגוריה האטרקטיבית והמתוקשרת של "משקיעי נדל"ן" אחרי החלטה מושכלת ששכנעה אותם להצטרף לרכבת הנדל"נית הדוהרת. במדינה שקלטה ושיכנה מיליוני עולים חדשים לפני 50 ו-60 שנה, מדובר במאות אלפי משפחות שמחד ביכו על אובדן הוריהם בשיבה טובה, ומאידך שמחו לגלות שיש להם נכס מניב ביד. דירה באחד ממרכזי הערים הוותיקות, שמושכרת כמעט בן לילה.

למה למכור סוס מנצח, שממשיך לדהור שנה אחרי שנה? ולמי אכפת שמדובר בנכס שמניב תשואה שוטפת משכירות בשיעור של כ-3% בלבד (ברוטו), אם לא רכשנו אותו מעולם ואין כנגדו שום הלוואה מטרידה מול הבנק?

באגף תקציבים באוצר משוכנעים שיש להם בוננזה ביד. כשאותם מאות אלפים יבינו שבעוד שנתיים מרגע כניסת החוק הם יצטרכו לשלם מס שבח, הם אמורים לראשונה להתכנס ולקבל החלטה בנוגע לאותה דירה מניבה. כשהתשואה השוטפת יחסית זניחה, מס שיגרע אחוזים ניכרים מהקרן יכול בהחלט לשכנע את היורשים למכור - ולייצר לשוק כמות נכבדה של דירות, שתעזור לסגור את פער הביקוש הידוע לשמצה.

ויחד עם זאת, אף אחד עוד לא מעז לברך על המוגמר. מדובר במס ירושה שנכנס בדלת האחורית לחוק ההסדרים. יותר מדי גורמים אינטרסנטיים יעמדו על רגליהם האחוריות כדי שהסעיף החדש יעלם מתוכניות האוצר. כדאי לזכור שהכנסת מורכבת מחברי כנסת רבים בגילאי 40-60, שאולי כבר יש להם דירת הורים ז"ל המושכרת בחיפה, בתל אביב או בגבעתיים.

אל היורשים המסכנים יצטרפו שוכרי הדירות, רבים וטובים שממילא לא יצליחו לאסוף הון עצמי כדי לקנות דירה (גם אם מחירה יחזור 5 שנים אחורה). אם יחליטו יורשים/משקיעים למכור את אותן דירות מניבות כדי לחמוק ממס שבח, הם עלולים כמובן להיזרק מחר בבוקר מאותה דירה מושכרת שבה הם גרים כבר לא מעט זמן.

אז הם גם יגלו, שכאשר היצע הדירות המושכרות קטן, מחיר השכירות כמובן עולה מיד. וכשהמשכירים שנשארו בשוק הם בעיקר כאלה שקנו את הדירה בעצמם ומוכרחים להחזיר עליה בכל חודש משכנתא, גם הרבה יותר קשה להשיג עליה הנחה קטנה.