החברה הקבלנית שיעבדה המגרש - והדיירים נאלצו לשלם

לרכוש דירה במאות אלפי שקלים ואז לגלות שהיא ממושכנת לטובת צד שלישי - תרחיש זה הוא בוודאי אחד הסיוטים הכלכליים הגדולים שניתן להעלות על הדעת, וכמוהו בדיוק קרה לעשרה דיירים בבית משותף בפתח-תקווה.

סיפורם הקפקאי של דיירי הבניין ברחוב בן יוסף החל ב-2002, כאשר חברת צמרת ארביב 2000, חברת יזמות ובנייה, רכשה בעיר קרקע שעליה הקימה בניין מגורים, ושיווקה את דירותיו בהצלחה. את המבנה הקימה צמרת בעזרת שתי הלוואות בסך כולל של כ-2 מיליון שקל שנטלה מבנק מזרחי טפחות בשנים 2001 ו-2005 ושבגינן שועבדו זכויות החברה במגרש.

רוכשי הדירות לא שכרו עורך דין מטעמם, ושמו מבטחם בעו"ד נמרוד לוי, שייצג את החברה בעסקת הרכישה והבטיח כי יטפל עבורם ברישום הבית המשותף וברישום הדירות על שמם.

לפני כשלוש שנים, כאשר התשלומים לכיסוי החוב של צמרת בוששו להגיע, הגיש מזרחי טפחות בקשה למימוש משכנתא ולמתן צווי פינוי נגד שלושה מדיירי הבית. דיירי הבניין המופתעים, שעתה נודע להם לראשונה על השיעבוד הרובץ על המגרש, הגישו שתי תביעות: אחת נגד הבנק - ואחת נוספת נגד החברה הקבלנית ובעליה וכן נגד עו"ד לוי.

לפני כשנה אושר הסכם פשרה שהושג בין הדיירים לבנק שליווה את הקמת הבניין, ובמסגרתו חויבו הדיירים בתשלום 1.5 מיליון שקל לבנק בתמורה למחיקת השיעבוד הקיים על המגרש, רישום הדירות על שם הקונים בטאבו ורישום המבנה כבית משותף. כל דייר ישלם על פי מפתח שנקבע מראש.

בפסק הדין בתביעה השנייה, שהוגשה נגד החברה ונגד עו"ד לוי, ביקר בית המשפט המחוזי מרכז לוד בחריפות את התנהלותו של לוי וקבע: "אני רואה בעורך דין לוי כמי שהפר חובתו כלפי כמעט כל התובעים בכך שנתן להם לחתום על חוזי הרכישה בלי להסביר להם ולהזהירם שהמגרש משועבד לטובת הבנק, דבר שכל עו"ד המכבד את עצמו ואת חובותיו היה עושה כדבר מובן מאליו".

"מצב חרדתי של חוסר ודאות"

עוד נקבע בפסק הדין כי לוי התמהמה במשך שנים בטרם פעל לרישום הערות אזהרה לטובת הרוכשים, ובמקרה של שלושה מהם - אותם דיירים שקיבלו צווי פינוי - עשה זאת רק לאחר משכון דירותיהם לטובת הבנק. "לא ברור כיצד הבנק היה מגיב בעת שהסכים לתת לנתבעת 1 ("צמרת" - א.ש.) את ההלוואות החדשות ולרשום את המשכנתאות בשנת 2005", קבע בית המשפט, "אם היה יודע באותה עת שרשומות הערות אזהרה" לטובת השלושה, כמו לחבריהם.

לוי עצמו חויב בפיצוי הדיירים בסכום כולל של 90 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לדיירים, וכן בהחזר שכר הטרחה ששולם לו על ידם במשך השנים. "כל התובעים נמצאים במצב חרדתי בשל אי הוודאות בנוגע לזכויותיהם בדירות, שעה שזכותו של איש אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, הבית אינו רשום כבית משותף, והמגרש כולו משועבד לבנק", נכתב בפסק הדין. באשר לשלושת הדיירים שקיבלו צווי פינוי הוסף - "עוגמת הנפש שלהם גדולה הרבה יותר. הם תלויים בין שמיים וארץ ומפרפרים בין ייאוש לתקווה".

לוי הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם לפני כחודשיים נדחה הערעור. השופט יצחק עמית קבע כי בידי הרוכשים לתבוע את לוי בגין יתר הנזקים שגרם להם בהתנהלותו, ובראשם 1.5 מיליון השקלים שנדרשו לשלם במסגרת הסכם הפשרה עם הבנק.

עם זאת, גורם המעורב בפרשה אומר כי לוי ככל הנראה חסר את המשאבים הכספיים לפיצוי הדיירים על מלוא הנזק שנגרם להם, נזק שמוערך על ידי הגורם ב-100 אלף שקל לדייר. גם מחברת צמרת הדיירים כבר לא יוכלו להיפרע, שכן היא חדלה להתקיים לפני שנים אחדות.

"ללא ייצוג הולם"

"אזרחים תמימים כמונו סומכים על עורך דינם ולא עוברים על כל הסעיפים", אמר אחד הדיירים בעדותו בית המשפט. אחר אמר: "איך אני אמור לדעת את הדברים האלה? ברגע שקיבלתי את נסח הטאבו הבנתי מהערת האזהרה שזה על שמי וזה מה שהיה ברור לי".

לדברי עורך הדין רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות', אשר ייצג את בעלי הדירות בערעור, "הרוכשים נפלו קורבן לתרגיל עוקץ, כשרכשו דירות במיטב כספם - אך החברה משכנה את הקרקע שעליה בנויות דירותיהם לטובת הלוואה פרטית. מקרה זה ממחיש את הצורך בליווי משפטי מקצועי ופרטני ברכישת דירה מקבלן, שכן לו הדיירים היו מקבלים ייצוג הולם בעת רכישת דירותיהם, זכויותיהם היו נשמרות".