משבר והזדמנות

הגיאוגרף פרופסור ארנון סופר, ציטט פעם את אחד מקברניטי המדינה שאמר שהוא מייחל לגל צונאמי שישטוף ויאפשר תכנון מחדש של קו החוף שלנו, "לא כדי להיפטר חלילה מהבעיה ששמה עזה, אלא להיפטר מהבעיה התכנונית ששמה תל אביב".

מבלי לאחל חלילה לתל אביב צונאמי או אסון כלשהו, הפאניקה האוחזת את תושבי ישראל (בהנחה שהתקשורת משקפת אותה נאמנה) לקראת השיתוק התחבורתי הצפוי בשנים הקרובות בת"א, מבהירה לנו שאם לא היה מדובר במהלך יזום - חפירה וסלילת קו רכבת קלה מתחת לרחובות תל אביב - היינו צריכים להמציא אותו. להכריח מדינה חפצת חיים להשתחרר מהתלות, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, בעיר אחת, חשובה ככל שתהיה.

מרוב דיבורים וסיסמאות, שוב ושוב אנחנו שוכחים שבתל אביב גרים היום קצת יותר מ-400 אלף תושבים. 10% מכלל התושבים החיים באזור המרכז. 5% מכלל התושבים החיים במדינת ישראל.

אם האיום על שיתוק של 5% ממדינת ישראל יוצר כזו בהלה, אין ספק שיצאנו לגמרי מפרופורציות.

בשיא המשבר הכלכלי בארה"ב אמר הנשיא ברק אובמה לאזרחים המודאגים ש"משבר זו הזדמנות שאסור לפספס אותה". המשבר שיכה בשנים הקרובות ב"עיר ללא הפסקה" מייצר הזדמנויות שאסור לפספס אותן. בליינים, סטארט-אפיסטים, בנקאים, פרסומאים, עיתונאים ועוד שלל אנשים ומשרות שכמעט ולא חרגו מגבולות ירקון-איילון יחשבו פתאום עוד קצת על האפשרות לגור, לעבוד ולבלות (לא בהכרח בסדר הזה) בראשל"צ או בפ"ת.

האלטרנטיבות העסקיות בפרט והרשויות המקומיות בכלל, בעיקר במעגלים שמסביב לת"א, יוכלו סוף כל סוף לקפוץ מדרגה. ככה זה כשלתושב אזור המרכז יהיה עדיף לנסוע בבוקר לאזור התעשייה בחדרה - ולא להיכנס לצרת התחבורה שנפלה על תל אביב.

ובאותו הזמן, יותר ויותר תושבים יגלו כמובן את התחבורה הציבורית. תשכחו מהאוטובוס שהכרתם כשהייתם תלמידי בי"ס או חיילים. כבר היום התחבורה הציבורית מספקת יותר אפשרויות, יותר מידע ויותר שירות - ובתקופה הקרובה היא מוכרחה כמובן להשתפר עשרות מונים. בשנים הקרובות יהפכו הרכבות, האוטובוסים והמוניות לברירת מחדל ישראלית שאולי לא נמהר להיפרד ממנה, ודאי אחרי שתתווסף למגוון האפשרויות גם רכבת קלה שחוצה את תל אביב.

שיהיה לכולנו בהצלחה.