נתניהו צודק כשהוא אומר: "בשונה משכנינו, אנחנו מוקיעים ומגנים - והם קוראים כיכרות על שם רוצחי ילדים. את ההבדל הזה אי-אפשר לטשטש". כלומר, הוא צודק לשיטתו, זו הגורסת כי חשוב מה שאתה אומר, לא מה שאתה עושה.
זה שהם "קוראים כיכרות" - זו עובדה מכוערת ואמיתית. רוצחי יהודים, גם ילדים, מתקבלים אצלם כגיבורים. זה שאנחנו מוקיעים ומגנים את הרוצחים "שלנו" - גם עם זה אי-אפשר להתווכח. אבל לגבי היכולת לטשטש את ההבדלים, כאן כבר יש לנו בעיה מסוימת.
האחד קורא, השני בונה
אבו-מאזן "קורא כיכרות" - ואתה, נתניהו, מה אתה עושה עם פורעי חוק? אתה בונה להם 300 יחידות דיור כפיצוי על כך שהחוק נכפה עליהם. מה ההבדל בין כיכר למאות יחידות דיור? הרי מה שחשוב זה המסר. בשני המקרים מקבלים עבריינים פרס על עבריינותם.
אז נכון שאי-אפשר להשוות רצח עם בנייה בלתי חוקית. אבל לא פחות נכון שכאשר נותנים פרס לעבריינות, זה בהחלט מוביל להמשך העבריינות - ולעתים להחמרתה, עד כדי רצח.
לא כל-כך מטושטש
נתניהו מתמודד עם דברים כאלה בעזרת מלים, בעיקר "מוקיע ומגנה". גם אבו-מאזן לפעמים משתמש בטריק של הוקעה וגינוי. זה אמצעי מקובל על מנהיגים שנרתעים מלפעול, מסיבות כאלה ואחרות.
כך שאם לדבר בכנות, לא בימניות קיצונית, אז בואו נודה: בגדול, ההבדלים, נתניהו, בינך לאבו-מאזן לא כל-כך מטושטשים, אחרי הכול.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
