בחורף 2006 צדתי לוויתן. זה לא היה אחד מהענקים אפורים החיים במימי אלסקה הקרים שעליהם הפלגתי בצעירותי. צבעו היה כחול בהיר והוא היה תחום מכל עבריו במספר קווים שחורים ודקים אשר יצרו יחד כתם בולט על פני מפת המבנה של השכבות התת-קרקעיות באגן הלבנט (שמו הגיאולוגי של החלק המזרחי של הים-התיכון).
קראתי למבנה החריג "לוויתן" משום גודלו וצורתו המזכירה את שוכן המצולות הכביר. חוקרים אחרים זיהו מספר שנים קודם לכן מבנה תת-קרקעי גדול אחר באזור שאותו כינו "יונה". ה"לוויתן" שלי התאים לאגדה המפורסמת שהתרחשה על-פי המקרא באותו הים לפני כ-2,500 שנה.
המפה המראה את מבנה לוויתן נכללה בדוח מדעי מפורט שהכין צוות חוקרים מהמכון הגיאופיסי והמכון הגיאולוגי. יחד עבדנו על הדוח הזה - ד"ר יחזקאל (צ'רלי) דרוקמן, הממונה על ענייני הנפט לשעבר במשרד האנרגיה; ד"ר בנימין בוכבינדר, מהגיאולוגים הוותיקים והמנוסים בארץ; ד"ר מיכאל ריבקוב, מומחה לשיטות פוטנציאל; ואנוכי, הגיאופיסיקאי שבחבורה ויוזם ומרכז הפרויקט כולו.
מטרת הדוח שהכנו, במימון משרד האנרגיה, הייתה לבחון את התנאים לקיומם של מאגרי נפט וגז באגן הלבנט. במשך שלוש שנים, החל מ-2003, פענחנו אלפי קילומטרים של קווים סיסמיים, עשרות קידוחים ונתונים רבים נוספים, שהצטברו במהלך חיפושי הנפט והגז בים, ב-30 השנים האחרונות. הממצאים שלנו חשפו את ההרכב והמבנה העמוק של האגן בפירוט שלא היה ידוע עד אותו הזמן.
מספר חודשים לאחר הפרסום הראשון של "דוח הלבנט" בסוף 2006, נכנסו יזמי הנפט לתמונה. בתחילת 2007 פנתה חברת "רציו חיפושי נפט" למשרד האנרגיה, וקיבלה היתר לחיפושי נפט וגז באזור שכלל את מבנה לוויתן בשם "רציו ים".
מכיוון שלא היו לה משאבים מספיקים, הציעה חברת רציו לחברות אחרות להצטרף למיזם. וכך בתחילת 2008 אישר הממונה על ענייני הנפט את העברת חלק מהזכויות בהיתר זה לחיפושי נפט וגז, גם לחברות דלק, אבנר ונובל-אנרג'י.
בתחילת 2009 הסתיים בהצלחה קידוח תמר-1. גילוי הגז ב"חולות תמר" העלה את הסיכוי להצלחה גם בלוויתן. ואכן, בתחילת 2010 ביצעה השותפות את הקידוח הראשון במבנה לוויתן-1, ונמצאו בו כמויות עצומות של גז, מהגדולות שהתגלו בעולם באותו עשור.
מהסיפור הזה ניתן להסיק כמה מסקנות מעניינות. אחת מהן, שציד לווייתנים אינו מלאכה לאדם בודד, אלא תוצאה של עבודת-צוות ממושכת ומייגעת.
מי שמגלים שדות גז הם החיילים האלמוניים של האקספלורציה, גיאולוגים וגיאופיסיקאים היושבים מאחורי מחשבים ותחנות עבודה, מעבדים ומנתחים נתונים ובונים מפות; ולא מנהלים ומתווכים למיניהם אשר מייחסים לעצמם את התגליות.
יחד עם זאת, חיפושי נפט וגז אינם רק עניין אקדמי. גם כשקיים רעיון גיאולוגי ראשוני, כמו במקרה של לוויתן, יש צורך ביזמים אשר ידעו איך לפתחו, לממשו ולהוציאו לפועל. פרויקט חיפושים הוא מיזם מורכב ויקר מאוד, הכולל גיוסי הון, צירוף שותפים, מחקר נוסף, תכנון פרטני של נקודת קידוח, חכירת אסדה וביצוע קידוח, כל אלה תוך נטילת סיכונים גבוהים מאוד לאובדן מלא של ההשקעה. זה מה שעשו החברות נובל, דלק ורציו, ומשום כך רשומה התגלית על שמן.
כרישים, דולפינים וברקודות נוספות
לוויתן שהחל את דרכו ככתם בהיר על מפה גיאולוגית והמשיך לתגלית גז ענקית, נמצא עתה על פרשת דרכים. האם יישאר קבור במצולות הים, ממתין שנים רבות לסיומם של דיונים ועימותים אין-סופיים בבתי-המשפט, שמא יפותח ויתחיל להזרים גז אל החוף? הדיון הציבורי סביב עתיד לוויתן ומשק הגז כולו גועש בשנה האחרונה, אך נראה שהוא חדל להיות ענייני, והפך לקרב פוליטי ותקשורתי שבו משמשים בערבוביה שמועות, חצאי-אמיתות והכפשות. המתווה הממשלתי מספק פתרון מאוזן, הגיוני ובעיקר ישים למצב שהשתרר.
על עניין אחד נראה שלא קיימת מחלוקת. תחרות אמיתית במשק הגז הישראלי תתרחש רק אם חברות חיפושים חדשות ייכנסו לפעילות, ותימצא כמות משמעותית נוספת של גז בשטח הימי של ישראל.
תנאים נוחים להשקעה וקיומה של מערכת הולכת-גז מפותחת אל החוף הישראלי והמדינות השכנות יביאו לכניסת חברות כאלה, ובסופו של דבר, גם לגילויים של כרישים, דולפינים וברקודות נוספות.
הכותב, מנהל תחום גיאולוגיה וגיאופיסיקה, יחידת הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
