זכות הורית או התעללות

זכויות ההורים לקבל החלטות הנוגעות לחייהם של ילדיהם מתחלקות לשני סוגים - זכויות הקשורות לאפוטרופסות הטבעית, כגון היכן ילמדו הילדים, או אילו טיפולים רפואיים הם יקבלו; וזכויות הקשורות למשמורת הילדים, כגון מה הם יאכלו ומה הם ילבשו.

כאשר ההורים נפרדים, הזכויות הנוגעות להחלטות העקרוניות והחשובות, שהן זכויות האפוטרופסות, תמיד נשארות משותפות לשני ההורים - בעוד שהזכויות הנוגעות להחלטות פחות משמעויות ויותר יומיומיות תלויות בהכרעת בית המשפט למי נתונה המשמורת.

סיווג זכות כמשותפת או כשייכת להורה המשמורן בלבד, תלויה בהיקף השפעתה של אותה החלטה על חייו של הילד. הזכות לקבוע היכן הילד יגור, לדוגמה, תסווג כזכות אפוטרופסות הדורשת הסכמה של שני ההורים, כאשר מדובר בשאלה באיזו מדינה הילד יגור או באיזה אזור בארץ. גם הורה שניתנה לו משמורת בלעדית אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לעקור את הילד לחו"ל או מאזור המרכז לאיזור הצפון או הדרום, לדוגמה.

מאידך, הבחירה ברחוב הספציפי שבו הוא יגור, או בעיר מסוימת בתוך אותו אזור, היא החלטה שההורה המשמורן כן רשאי לקבל באופן עצמאי, מבלי לערב את ההורה השני או את בית המשפט.

הותרת האפוטרופסות של ההורים כמשותפת מהווה חסם חיובי עבור הורים משמורנים, שסבורים בטעות כי ברגע שהמשמורת הפורמלית ניתנה בידיהם, ההורה השני יכול להיוותר מחוץ לתמונה ונטול השפעה על אופן גידולו וחינוכו של הילד.

זה עובד ברוב המקרים, אך למרבה הצער קיימים גם מקרים קיצוניים, בהם ההורה שאינו משמורן מתעלם מקיומו של הילד ואינו מקיים עימו קשר, אך מאידך הוא שמח לנצל את זכותו לאפוטרופסות המשותפת כדי להתעלל בהורה המשמורן - ובמידה מסוימת גם להעניש את הילד.

הורה כזה מסרב, לדוגמה, לחתום על הסכמה להוצאת דרכון לילד ללא סיבה אמיתית, מסרב לחתום בבית-הספר על אישורים ליציאה לטיול עבור הילד, מסרב לתת הסכמתו לטיפולים רפואיים או פסיכולוגיים גם כשהם מומלצים על-ידי מומחים וכיוצ"ב.

התוצאה היא שההורה המשמורן, השבוי באפוטרופסות המשותפת, נאלץ לפנות לעזרת בית המשפט עבור כל מחלוקת כזאת בנפרד, ומדובר בטרטור יקר וממושך.

שאלת זכויותיו ההוריות של אב כזה הופיעה בפני בית המשפט בנצרת השבוע, כאשר האם תבעה לשלול ממנו לא רק את זכויות המשמורת אלא גם את זכויות האפוטרופסות על בתם המשותפת.

כשההורים נפרדו לפני 4 שנים, האב סירב בתחילה להכיר בילדה כביתו, ולאחר מכן לא היה מעוניין לקיים עימה קשר, והיא אכן לא פגשה בו מעולם. מאידך, האם נאלצה לפנות לקבל את חתימתו ואת הסכמתו כאביה של הילדה עבור נושאים שונים כגון הוצאת דרכון, והוא סירב לשתף פעולה.

בבית המשפט האב התנגד להענקת מלוא זכויות האפוטרופסות לאם, וטען כי הוא מעוניין בקשר עם הילדה בעתיד, למרות היעדר הקשר כיום, שנבע, לטענתו, ממצבו הנפשי הירוד.

רשויות הרווחה הבהירו לאב כי חידוש קשר זמני מצידו, ואז ניתוק הקשר מחדש, יסב לילדה יותר נזק מאשר אי-קיומו של הקשר בכלל, אך האב התחייב לקיים קשר רציף עם הילדה.

לאור זאת, עמדת רשויות הרווחה הייתה שקיימת חשיבות רבה לקדם את יצירת הקשר של הבת עם אביה, ושאכן קיים חשש כי שלילת זכויותיו ההוריות תגרום לנתק מוחלט בינהם גם כלפי העתיד.

בית המשפט הכריז על "תקופת מבחן", שבה תבדק רצינותו של האב בהתחייבותו לקחת חלק בחייה של הילדה, אך כעבור חצי שנה התברר כי לאחר מפגש חד-פעמי עם הילדה האב שוב נעלם מהשטח ולא שיתף פעולה עם הניסיונות לארגן מפגשים נוספים.

לאור דברים אלה קבע בית המשפט כי האם תקבל לידיה את הזכות לקבל בעניינה של בתה הקטינה כל החלטה בכל תחומי החיים ללא צורך באישורו, הסכמתו ויידועו של האב.

עם זאת, נקבע כי אפוטרופסותו של האב לא תישלל לגמרי אלא "תושהה", ואם בעתיד הוא ירצה לחזור לשוב לקחת חלק בחי הבת, ויוכיח כי הוא עומד בחובותיו לאורך זמן - הוא יוכל לקבל לא רק חובות אלא גם זכויות הנוגעות לילדה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il