דרמת התקציב? איזו דרמה?

חדר ישיבות הממשלה הרועש, שהיה גדוש בשרים שהגיעו לדון אתמול בתקציבי משרדיהם, התרוקן אט אט בצהריים מיושביו. בהתגנבות יחידים זלגו בזה אחר זה שרי הממשלה הגוועים מרעב אל עבר המזנון. הצבא, כידוע, צועד על קיבתו, ואיך אפשר לדון במספרים, תקציבים והסדרים כשהבטן מקרקרת? באורח פלא, המזנון שממוקם במכולה מיושנת בחצר משרד ראש הממשלה, היה סגור. לשרים המורעבים שחזרו פנימה המתין שולחן עמוס בכל דבר שנראה למישהו במשרד ראש הממשלה, הלא הוא גם שר הבריאות, הגיוני לטגן בשמן עמוק. מפסטלים ועד סיגרים, מקובות ועד קבבים. התקציב הוא של 2015, הבופה נראה היה כאילו הוטס היישר מאולמי בונבון של שנות ה-80. יש מי שבטוח שמדובר במהלך מתוזמן ומתוכנן של משרד ראש הממשלה ואנשי האוצר, שידעו שאחרי ההתנפלות רבתי על שומן הטראנס אפשר יהיה לסגור עניין עם כולם. כשכל השרים תפסו את הבטן אחרי הבליסה, הגיעו אנשי האוצר ותקתקו עניינים.

אולי לזה התכוון נתניהו כשנפנף בתחילת השבוע בניסיונו הרב בהעברת תקציבים. הוא אמנם התבלבל בספירה וטען שהעביר למעלה מתריסר תקציבים עד היום - דבר מדאיג בפני עצמו כשמדובר בתקציב המדינה ועדיף שמי שעוסק בו דווקא ידע לספור - אבל אין ספק שגם שמונת התקציבים שהעביר כשר אוצר וכראש ממשלה לימדו אותו שעל בטן מלאה לאף שר אין כוח להתווכח. עדיף פשוט להרדים את כולם אחרי שמטביעים אותם בשמן. אם הצבא צועד על הקיבה, הממשלה מנמנמת על ארוחתה.

היחיד ששמר על ערנות לפני ואחרי הארוחה הדשנה הוא שר האוצר, משה כחלון, שהצליח להעביר את התקציב הראשון שלו עם רוב עצום ובקלילות יחסית, ללא דרמות, בלי ברקים וסערות, ללא כותרות מפוצצות או כיפופי ידיים קולניים. דיוני התקציב כמעט עברו על mute. אולי זה משום שכחלון לא חיכה לאישור התקציב. את המאבק האמיתי שלו הוא עשה ערב הקמת הממשלה. הדרישה שלו מנתניהו לתאם איתו כל הבטחה תקציבית קואליציונית, הביאה אותו מוכן לדיוני התקציב. גם ארגז הכלים שדרש וקיבל, שהכיל את מנהל התכנון ומנהל מקרקעי ישראל, לצד קופת האוצר שהוא מנהל באופן ישיר, הפכו אותו לשבע בשבוע הנוכחי: את התופינים החברתיים לקחה "כולנו", את הפירורים הוא השאיר לשותפים הקואליציוניים. לדרעי לא נותרה ברירה אלא לקושש איום על מע"מ אפס, ובנט נאלץ לריב על תקציב החינוך.

בדרך כלל במשחקי התקציב יש שוטר טוב ושוטר רע: שר האוצר הוא השוטר הרע והגוד גייז הם השרים שרבים איתו על תקציבי משרדיהם. הפעם השוטר הטוב הוא גם השוטר הרע. כחלון הוא גם וגם. מדבר את שתי השפות. לראשונה שר האוצר הוא גם נושא מובהק של הדגל החברתי ועומד בראש מפלגה שהוקמה כדי לדאוג לשכבות החלשות, וגם זה שצריך לשמור על הקופה הציבורית. קודמו בתפקיד, לפיד, היה חברתי, אבל הוא נלחם עבור מעמד הביניים וגר ברמת אביב ג'. כל תזוזה שלו לוותה במהומת אלוהים באוצר, בעיקר על רקע המלחמה שלו על מע"מ אפס שהסתיימה בכישלון, ובסוף התקציב בכלל לא עבר. כחלון, מנגד, הצליח להעביר תקציב לשנתיים עם מהפכת מחיר למשתכן ושלל רפורמות שהולכות ונרקמות לנגד עיני השרים החברתיים. דרעי ובנט נאלצים לחפש מתחת לבלטות מריבות כדי להוכיח שהיו חברתיים.

רוח גבית לחיים כץ

אפילו הקרב המסורתי בין משרד הביטחון לאוצר לא תפס הפעם כותרות. מתבונן מהצד היה יכול לחשוב שבוגי יעלון מחוץ למשחק. את המהומה בעיניין סיפקה כבר לפני שבועיים מהומת דוח לוקר. מאז בוגי יעלון התפוגג והתאדה. רק הימנעותו בהצבעה הסופית על התקציב בממשלה אמש הזכירה שהוא קיים.

בממשלת 61 כל אצבע חשובה, אבל הנחת העבודה של נתניהו היתה ששרי הליכוד לא יפילו את הממשלה. ההנחיה לאוצר היתה להתמקד בראשי המפלגות. יהדות התורה וכולנו היו הראשונות להרוויח את ליטרת הבשר שלהן. ליצמן קיבל את הקצבאות ואת קופת החיסכון עד גיל 18, גפני את תקציבי הישיבות וכחלון יוכל להעלות את השכר לחיילי החובה, את הקצבאות לקשישים ולהעניק דמי אבטלה לעצמאיים. אחריהם התמקד נתניהו בדרעי ובנט. הוויכוחים עם שניהם היו בעיקר סמנטיים. ראש הממשלה החליט שהוא לא הולך לבחירות על תקציב, ומילים הרי לא עולות כסף. שיפוץ קוסמטי פה, שינוי הגדרה שם וכל שר קיבל לפחות על הנייר את מה שהבטיח לציבור בוחריו. ושרי הליכוד? מבחינת נתניהו הם יכולים להמתין לשאריות.

בישיבת שרי הליכוד האחרונה לפני אישור התקציב, התפתח דיון ביוזמתו של חיים כץ שטען שהליכוד חייב לזקוף לזכותו הישגים בתקציב. כץ הזכיר לשרים איך בקדנציה הקודמת הם נרדמו בשמירה, הליכוד חטף על הראש, לפיד קטף את כל התקציבים והקרדיטים, ובסוף התקציב בכלל לא עבר. לא ייתכן, מחה כץ, שלכל המפלגות יש הישגים ורק לליכוד אין. הרי הליכוד קיבל 30 מנדטים בדיוק מהאוכלוסיות שאליהן פונות כולנו וש"ס. כץ הודיע שהוא לא ישתוק כמו בפעם שעברה ושפניו למלחמה. נתניהו, שכנראה התעורר לרגע מהנאום חוצב הלהבות, נזכר בחיים עצמם ונתן לכץ רוח גבית במלחמתו באוצר, שמלכתחילה היה נתון בקונפליקט. לכחלון החברתי מגבעת אולגה היה קשה מאוד להסביר את עצמו לו היה מקצץ בתקציב משרד הרווחה. את המשא ומתן ניהל כץ מול כחלון ברמה הכי בסיסית. הוא התחיל מדרישה של 3 מיליארד שקל כדי לקבל פחות, אבל כמה שיותר. זו חכמת הבסטה. כמה פשוטה ככה יעילה. כץ אלוף בניהול מו"מ. הוא מותח את החבל כמעט עד הסוף אבל לא קורע אותו. בסופו של התהליך יצא כץ עם תוספת התקציב הכי גדולה שניתנה אי פעם לרווחה, השווה בגודלה לתוספות של ששת התקציבים האחרונים של המשרד גם יחד. אפילו לפיד, שמשרד הרווחה היה בידי מפלגתו, לא נתן למאיר כהן עשירית ממה שקיבל כץ מכחלון. שר הרווחה, שמחלים מניתוח שעבר באחרונה, לא נשאר להצבעה על התקציב. הוא השאיר לאנשי האוצר פתק: "אמיר לוי אתה איש מדהים, כחלון אתה שר תותח, ואני מצביע בעד התקציב", והלך.

הכבוד האבוד של דרעי

אם לכחלון הייתה טעות בהתנהלות, אז היא באה לידי ביטוי בעובדה שהוא סגר עם חיים כץ ראשון. הכותרות בעיתונים על ההישג התקציבי של כץ עשו שחור בעיניים לחלק משרי הליכוד. כשמדובר בפרגון שמם יוצא למרחוק. הטעות הטקטית הזו של כחלון הביאה כמה מהם לדרוש בבוקר ההצבעה להעלות את רף הדרישות התקציביות. למירי רגב, וגם ליו"ר ש"ס דרעי, נפתחו העיניים והתיאבון. רגב יצרה משברון על 20 מיליון שקל. כאילו שעל זה הייתה הולכת לבחירות. המרוויחים הגדולים של המהלך הם השקופים, שגם קיבלו תוספת ברווחה וגם המשבר של דרעי אולי יוסיף להם קצת כסף בארנק.

בתום יומיים של קרבות דרעי הצליח לשדרג את הוועדה שהוקמה כדי לבחון על אילו מוצרים ניתן להשית פטור ממע"מ, מוועדה שאין לה תוקף לוועדה שאין לה כסף וצריכה לסכם תוך 30 יום. עוד הוכחה שכל היממה הזו הייתה בשביל להציל את הכבוד האבוד של דרעי. הוא משלם כעת את מחיר התעקשותו לצמצם את מספר השרים של ש"ס. עכשיו יש לו יותר כוח במפלגה אבל פחות אצבעות בממשלה.

שתי החזיתות של ישראל כץ

שר התחבורה ניצח השבוע בשתי חזיתות. אחרי שהבטיחו לנו פקקים מנתניה ועד אשדוד, ונביאי זעם הזהירו שאי אפשר יהיה להתקרב לתל אביב בשש השנים הקרובות, צלח ישראל כץ את תחילת חפירות הרכבת הקשה בשלום. בלי עומסי תנועה ובלי חולדות. אפילו החניונים שהוכנו לקלוט את אלפי כלי הרכב הנכנסים לתל אביב נותרו ריקים. הפארסה היחידה הייתה שלא נרשמו עומסים. את הניצחון השני רשם כץ בכך שאחרי שנים הצליח לחלץ מהאוצר תקציב לרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, שצפויים לרדת ב-40%. התוכנית שעליה שוקד כץ כבר שנתיים, מחלקת את ישראל לארבעה מטרופולינים ובתוכם ניתן יהיה לנסוע בכל כלי תחבורה בכרטיס אחד, מהלך שצפוי לשנות את פני התחבורה הציבורית בישראל.

שני המהלכים לא באו בקלות. בראשון כץ נאבק בבעלי העסקים, בתושבים, בשר לביטחון פנים ובתקשורת שהילכו איימים על הציבור; ובשני באנשי משרד האוצר ובכחלון שביקשו לקצץ 220 מיליון שקל מתקציב התחבורה הציבורית. סרטון וידאו מתקופת הבחירות שצץ באופן מפתיע ושודר בטלוויזיה, ובו מבטיח כחלון במהלך הקמפיין להילחם להוזלת התחבורה הציבורית, הצליח לדחוק את שר האוצר לפינה, ולמחרת הגיעו הצדדים לסיכום.

על רקע ההבנות עם שר האוצר הנדיב נזכר כץ בערגה בקודמו של כחלון בתפקיד. השניים דווקא התחילו ברגל שמאל בקדנציה הקודמת כשלפיד החליט לעצור את התקציב לפרויקט רכבת העמק של כץ ולא ידע עם מי הוא מתעסק. שר התחבורה כינס אז מסיבת עיתונאים ולימד את לפיד שיעור בנחישות שהעיף את שר האוצר דאז על טיל, או על רכבת, מהעמק חזרה לתל אביב. מהסיפור הזה יצא רק טוב. הרכבת תחל לפעול עוד חצי שנה ולפיד וכץ הפכו מאויבים לחברים עד עצם היום הזה.

מתוך ישיבת התקציב שלח כץ לידידו סרטון חביב שהכין צוותו החרוץ, שמסכם את ההכנות לעבודות הרכבת הקלה. "אני מקווה שכבר הצטיידת באופניים חשמליים", כתב כץ באסמס ללפיד. כעבור דקה הגיע סלפי משר האוצר לשעבר. לפיד התל אביבי, שנערך מבעוד מועד לפקקים, עצר במיוחד עבור כץ וצילם את עצמו עולה במדרגות עם אופניים חשמליים. ככה זה באופוזיציה. יש זמן לתחביבים.

"מי זה שימי טל?"

השבוע השמיץ שימי טל, יושב ראש סניף הליכוד בבאר יעקב, את הנשיא ריבלין, לאחר שזה גינה בחריפות את העומדים מאחורי רצח התינוק בכפר דומא. "ריבלין חייב אשפוז דחוף", כתב טל בפייסבוק. "הנשיא צריך להיעצר בגין דבריו החמורים שפוגעים בביטחון אזרחי ישראל", לא התבייש להוסיף. ריבלין קיבל לידיו את הדברים ושאל את אנשיו: "שימי הו?, מי זה שימי טל?" מקורביו ניסו להסביר לו, אך לשווא. ריבלין לא הצליח להיזכר: "זה אותו ליכודניק שכל בכירי הליכוד, כולל ראש הממשלה, התייצבו לברכה מצולמת לרגל הטיול השנתי של פעילי הסניף שבראשותו", ניסו אנשיו להזכיר לו. "ואני נתתי לו ברכה מצולמת?!" נרעד ריבלין. "לא. אתה היחיד שלא" הרגיעו אנשיו. ריבלין נשם לרווחה: "מסתבר שלא השתניתי. לפני כן לא שמעתי עליו וגם כעת לא", בתוך יממה שלח שימי טל מכתב התנצלות לריבלין, בו הוא חוזר מדבריו.

ריבלין עובר תקופה לא קלה של איומים קשים עד כדי איומים על חייו. הקללות והנאצות שספג בעמוד הפייסבוק שלו לא גרמו לו לשנות את התנהלותו והרגלי חייו. לסביבתו הוא אומר "אינני מפחד", אך בשב"כ ובמשטרה לא לוקחים סיכון. בית הנשיא נדרש השבוע להגיש תלונה במשטרה על איומים שקיבל ריבלין, כמה מהם גם על חייו. בבית הנשיא סירבו בהתחלה להגיש תלונה בטענה שהנשיא איננו הקורבן של הקיצונים, אלא החברה הישראלית כולה. ואולם גורמי הביטחון התעקשו שאילולא תוגש תלונה לא תוכל להיפתח חקירה מעמיקה. בבית הנשיא נכנעו. נכון לעכשיו ההיערכות האבטחתית סביב ריבלין לא שונתה באופן דרמטי אבל בשב"כ ובמשטרה לא לוקחים שום סיכון. בכל זאת האירועים לציון רצח רבין בפתח, ו-20 שנה זה לא הרבה זמן.