ההתנפלות המתוקשרת של הישראלים על שוק הדירות בחודש יוני, רגע לפני העלאת מס הרכישה ואחרי עוד אכזבה מהצעדים ומההצהרות העקרים של הפוליטיקאים, תורגמה בשבוע שעבר למספרים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה כי ביוני האחרון נמכרו 3,096 דירות חדשות, לעומת 2,738 דירות שנמכרו במאי ו-1,726 דירות ביוני שעבר. עד כמה מדובר בדרמה? "זו הפעם הראשונה שמספר הדירות החדשות שנמכרו בחודש אחד חוצה את ה-3,000 דירות מאז דצמבר 1999". שיא חדש אחרי 16 שנה.
ואנחנו דווקא נזכרנו שדצמבר 1999 התברר בדיעבד כחודש היסטורי לא בגלל ההתנפלות המרשימה על הדירות.
סוף 1999 סימן באופן מובהק את שינוי הכיוון בשוק הנדל"ן למגורים בישראל (שיא המחירים באותו עשור נרשם באוגוסט אותה שנה, אולם עד דצמבר המחירים המשיכו לדשדש במקום. ובכלל, הירידה הריאלית החלה אמנם כבר ב-1997, אולם נומינלית המחירים המשיכו לטפס גם בשנתיים לאחר מכן). שנת 1999 סיימה אם כן תור זהב ארוך, שתודלק בעיקר בביקוש חיצוני מצד מיליון עולים חדשים שהגיעו לארץ.
ואז, בדצמבר 1999, נרשמה לפי הלמ"ס ירידה חודשית במחירי הדירות בשיעור של 2.5%. חודש אח"כ תירשם עוד ירידה חדה, בשיעור של 2.3%. בתוך 3 חודשים מדד מחירי דירות בבעלות שמפרסמת הלמ"ס יציג ירידה של 6%, וב-8 השנים הבאות הוא ירשום ירידה ריאלית של יותר מ-20% (שכמובן נשכחה לחלוטין, הודות לעלייה של 100% במחירים מאז 2008).
ההתנפלות ההיא על הדירות הפנויות בחודש דצמבר 1999, ניסיון להספיק לעלות על הרכבת הדוהרת (משנת 1987 מחירי הדירות הוכפלו), התבררה בדיעבד כהתגשמות הקלישאה הכי שחוקה בעולם ההשקעות. כדאי לקנות כשכולם בורחים, ולמכור כשכולם קונים.
השיא של 1999, שיא של מכירת דירות ועוד יותר מכך שיא של מחירים, משמש בדיעבד כתזכורת לכך שהיסטריית ההמונים היא לא בהכרח סימן חיובי. היא גם לא תמיד מבשרת רעות, ותמיד אפשר לגלות שהשיא של מחר מעמיד בצל את השיא של היום, אבל היא בוודאי לא נבואה שמבטיחה את המשך החגיגות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
