ביום חמישי האחרון החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב לאשר הסדר פשרה בהליך ייצוגי שעסק בעסקה שהפכה את חברת כלל תעשיות מציבורית לפרטית.
במסגרת פסק הדין דן השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט בסוגיית אימוץ הלכת MFW שניתנה בבית המשפט במדינת דלאוור - הלכה הנוגעת לאופן הפעלת הביקורת השיפוטית על עסקאות "going private" (הפיכה לחברה פרטית).
למרות שהשופט הלך בעקבות ההלכה האמריקאית בכל הנוגע לבחינת נאותות ההליך של אישור העסקה, קבע השופט כי לפי שעה הוא אינו מחליט אם יש לאמץ את הלכת MFW לדין הישראלי. בינתיים, קבע כבוב, בית המשפט ימשיך לבחון, ככל הנדרש, את כדאיות העסקאות לגופן.
באמצע 2012 מכרה קבוצת אי.די.בי, אז עוד בשליטת נוחי דנקנר, 49.9% ממניות כלל תעשיות לחברת Ai Diversified Holdings שבשליטת לן בלנטוויק. בהמשך ביקש בלנטוויק לרכוש את הבעלות המלאה בכלל תעשיות ולהפוך את החברה הציבורית לפרטית.
הדרך השמרנית לרכישת כלל מניותיה של חברה הוא הליך של "הצעת רכש מלאה", כלומר הצעה של בעל השליטה בחברה לרכוש את כלל מניות החברה. חוק החברות קובע כי במקרה כזה נדרש רוב של 95% מבעלי המניות.
אלא שלאור דרישת הרוב הקשה להשגה, התפתח בשנים האחרונות ערוץ "עוקף" הצעות רכש מלאות בדמות עסקאות מיזוג עם חברות קשורות. במקרה הנדון, מדובר בחברת אקסס שבבעלות מלאה של Ai Diversified Holdings, בעלת השליטה באותה העת בכלל תעשיות, שביקשה לרכוש את המניות שהחזיק הציבור בכלל תעשיות.
מיזוג ולא רכישה
עסקת המיזוג בין חברת אקסס לכלל תעשיות הובאה לאישור הדירקטוריון ואסיפת בעלי המניות לפי שווי חברה של 2.5 מיליארד שקל. לצורך אישור העסקה, דירקטוריון כלל תעשיות החליט להסמיך ועדה מיוחדת, שהרכבה היה כהרכב ועדת הביקורת של החברה - שני הדירקטורים החיצוניים בחברה ודירקטור שלישי שאינו מייצג את בעלי השליטה.
את עבודת הוועדה ליווה ייעוץ משפטי עצמאי שהעניק משרד מטרי-מאירי, והיא לוותה גם על-ידי הפרופסורים למשפטים, אריה בבצ'וק ואסף חמדני. בנוסף קיבלה הוועדה ייעוץ פיננסי מלאומי פרטנרס ומבנק ברקלי'ס.
בסופו של דבר אישר הדירקטוריון את העסקה לאור המלצת הוועדה, ובהמשך עברה ההצעה גם באסיפת בעלי המניות ברוב של 87%, כאשר בקרב בעלי מניות המיעוט נרשם רוב של 72%. המיזוג הושלם בנובמבר 2013.
במקביל להליך האישור, הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד כלל תעשיות ונגד חלק מהדירקטורים (חברי הוועדה) על-ידי עמותת "תועלת לציבור". העמותה טענה כי האופן שבו נבנתה העסקה נועד לסייע לבעלי השליטה להתחמק מהליך אישור רגיל של הצעת רכש בדרישת רוב של 95% מבעלי המניות.
עוד נטען כי מחיר העסקה מקפח את בעלי מניות המיעוט (לשעבר) בחברה, משום שמחיר נמוך ב-370-570 מיליון שקל מן המחיר ה"אמיתי" של החברה, וזאת על בסיס חוות-דעת שמסרה אנטרופי.
הדירקטורים והחברה מצידם טענו כי העסקה אושרה כחוק, ולאור הצעדים שנקטה החברה בהעמדת סטנדרטים מחמירים לאישור העסקה (הוועדה המיוחדת, הליווי המשפטי הצמוד, העובדה שהושג רוב בקרב בעלי מניות המיעוט וכו'), אין מקום להתערב בשיקול-הדעת של הדירקטוריון והאסיפה.
בסוף 2014 החלו המגעים לקראת הסדר פשרה, שאושר בשבוע שעבר על-ידי השופט כבוב. ההסדר קובע כי כלל תעשיות תשלם סכום של 37 מיליון שקל לבעלי המניות שמניותיהם נרכשו במסגרת עסקת המיזוג. בנוסף, ישולמו 1.1 מיליון שקל לעמותה שהגישה את הבקשה ועוד 4.4 מיליון שקל לעורכי הדין של העמותה - עידן איידן ודוד תירוש.
שיקול-דעת עסקי
הקמת הוועדה הבלתי תלויה על-ידי דירקטוריון כלל תעשיות לצורך אישור עסקת המיזוג נעשתה בשל ייעוץ משפטי שהלך בעקבות הדין המתפתח בארה"ב והלכת MFW, שהשופט כבוב נמנע, לפי שעה, מאימוצה אל הדין הישראלי. ההלכה קובעת כללים ברורים, שבהתקיימם תיהנה העסקה מ"חזקת תקינות" בהתאם לכלל המשפטי בדבר "שיקול-הדעת העסקי".
"כלל שיקול-הדעת העסקי" קובע "חזקת תקינות" להחלטות עסקיות שקיבל דירקטוריון החברה כל עוד לא התקבלו בניגוד עניינים, במצב של היעדר מידע מספיק לגבי ההחלטה או בחוסר תום-לב. אם לפשט את הכלל, ניתן לומר שהוא קובע כי בית המשפט אינו בוחן את העסקה לגופה כל עוד ההליך לאישורה היה נאות.
כך סיכם השופט כבוב את התנאים להחלת "כלל שיקול-הדעת העסקי" בדין הדלאוורי, כפי שאישרם בית המשפט העליון של מדינת דלאוור בשנה שעברה: "א. בעל השליטה התנה את העסקה באישורים של ועדה מיוחדת ושל רוב מבעלי מניות המיעוט; ב. הוועדה המיוחדת היא עצמאית, בלתי תלויה; ג. הוועדה המיוחדת מוסמכת לבחור את יועציה וכן מוסמכת לפסול את העסקה; ד. הוועדה המיוחדת ממלאת את חובותיה בניהול משא-ומתן למחיר הוגן; ה. הצבעת בעלי מניות המיעוט מבוססת על מידע מלא; ו. אין כפייה על בעלי מניות המיעוט".
אף שהשופט כבוב מציין את פסיקת בית המשפט בדלאוור כ"מקור השראה חשוב" לדין הישראלי, הוא עמד על ההבדלים בין הדין הדלאוורי לדין הישראלי ובין שוק ההון האמריקאי לישראלי, וקבע כי הבדלים אלה "מחייבים נקיטת משנה זהירות "בטרם אימוץ נורמות מהדין הדלאוורי".
כבוב החליט לדחות את ההחלטה האם לאמץ את הלכת MFW לדין הישראלי. לדבריו, "השאלה מהו סטנדרט הביקורת השיפוטית אשר יש להחיל על אישור עסקת מיזוג במסגרתה רוכש בעל השליטה את החזקות הציבור, והאם יש להחיל בדין הישראלי את הלכת MFW היא שאלה כבדת-משקל, ולצורך ההכרעה בבקשה לאישור הסכם הפשרה אינני נדרש להכריע בה".
פיצוי הולם
כבוב הלך בפסק הדין לכיוון הלכת MFW במובן שבחן במידה המתבקשת לצורך אישור הסדר פשרה, את נאותות הליך אישור העסקה, ובכלל זה, את הקמת הוועדה, היותה בלתי תלויה, בחינת פועלה של הוועדה, קיומו של משא-ומתן ממשי לקראת העסקה ועוד; אך עם זאת, החליט כבוב כי "אין בבחינה זו של נאותות ההליך או במסקנה כי אכן התקיים 'מנגנון מדמה שוק' כדי לחסום באופן גורף ואפריורי את אפשרות בית המשפט להפעיל ביקורת על הגינות העסקה גופה".
לגופה של הפשרה שנדרש השופט לאשר, קבע כבוב כי היא הוגנת בהתחשב באינדיקציות לכך שהליך האישור של העסקה נעשה באופן נאות; בנוסף קבע השופט כי סכום הפיצוי שנקבע בפשרה, הולם את הסיכויים והסיכונים המשפטיים של הצדדים, לרבות טענותיהם לעניין מחיר העסקה ותנאיה.
תוצאת פסק הדין היא שלפי שעה אין מתכון בטוח להבטחת חסינות לעסקת going private מפני תקיפתה לאחר מעשה בבית המשפט.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
