בחודשים האחרונים סוערות הרוחות בתעשיית הרכב האמריקאית. מתברר שאחרי רצף של כמה שנים טובות, שבהן צמחו המכירות בשוק ב-40% כמעט, נראה שהממשל הפדרלי החליט לשים קץ לחגיגה או לפחות להקפיא אותה.
הממשל האמריקאי בוחן כיום אם הצמיחה בשוק הרכב, שנרשמה מתחילת העשור, נובעת במידה רבה מהתנפחות לא מבוקרת של "בועת מימון לרכב", שחלק לא מבוטל ממנה מבוסס על הלוואות "סאב פריים", כלומר הלוואות ברמת סיכון גבוהה ללווים עם דירוג אשראי נמוך. החשש של הממשל הוא שאותם תיקי מימון "רעילים" לרכב ישמשו בסיס ליצירת מוצרים פיננסיים שיימכרו במיליארדים למשקיעים מוסדיים - ממש כפי שקרה בשוק הנדל"ן האמריקאי בעשור הקודם. מנגד, טוענים כמה מומחים שמדובר בהגזמה ושיעור הלוואות הסאב-פריים לרכב הן "פחות מ-24%" מהשוק ושיעור חדלות הפירעון עד כה הוא "פחות מ-4%".
החקירה שבה החל בשנה שעברה משרד המשפטים האמריקאי מתמקדת הן בגופי המימון הפרטיים והן ביצרני הרכב, המפעילים חטיבות מימון עצמאיות בשוק שהיקף נכסיו הוא כ-900 מיליארד דולר.
אדישות ממסדית
ומה לישראל הקטנה ולצרות של שוק המימון הרכב בארה"ב? לא מעט. גם בישראל מתנפחת בשנים האחרונות בועת מימון לרכב והיא מזינה צמיחה של עשרות אחוזים בשוק הרכב המקומי מתחילת העשור. גם בישראל היא נובעת מאותם כוחות מאקרו-כלכליים, שמניעים את השוק האמריקאי. מצד אחד, ריבית אפסית, העדר אלטרנטיבות חיסכון ולהיטות של גורמי מימון בנקאיים וחוץ-בנקאיים להעניק הלוואות לרכישת רכב חדש או משומש יוצרים מוטיבציה אדירה של לקוחות פרטיים לרכוש רכב, ללא קשר ישיר למצבם הכלכלי. מצד שני, בסביבת הריבית הנמוכה הזאת הגופים המוסדיים הגדולים "רעבים" לכל השקעה שתניב ריבית ריאלית חיובית לתיקי ההשקעות שלהם. לפיכך, מוצרים פיננסיים, ישירים או עקיפים, שמבוססים על תיקי אשראי לרכב, נתפסים אצלנו כמוצר סולידי, ממש כמו בארה"ב.
אבל כאן בערך מסתיים הדמיון בין ישראל לארה"ב ביחס לסוגיה הזאת. הממשל האמריקאי, שזוכר היטב את התוצאות הכואבות של התפוצצות בועות מימון קודמות, מתייחס כיום להתנפחות שוק האשראי לרכב ברצינות רבה. הוא אוסף ומפרסם נתונים על היקף השוק וכאמור מבצע גם חקירות כדי למנוע ממוצרים פיננסיים "בעייתיים" ומבוססי רכב להיכנס לתיקי ההשקעות של כלל הציבור.
בישראל, לעומת זאת, לא רק שאין שום גורם בקרה ואכיפה ממשלתי שמגלה עניין בבועת המימון לרכב, קשה אפילו למצוא נתונים רשמיים על היקף התופעה. כמעט כל השחקנים בשוק הרכב יודעים ו"מרגישים" אינטואיטיבית שזהו אחד הכוחות העיקריים שמאיצים כיום את כלל השוק. עובדה: בחודשים יוני ויולי בלבד, שנחשבים באופן מסורתי חודשים מתונים, נמכרו בישראל כמעט 50 אלף כלי רכב חדשים בשווי מוערך של יותר מ-4 מיליארד שקל, זינוק של כ-7%, בלי שיהיה לכך הסבר שיווקי ממשי - פרט להאצת השימוש במימון.
הערכות: כמעט 30 מיליארד שקל
כיוון שהקולגות באוצר ובבנק ישראל לא טורחים לפרסם נתונים רשמיים, ננסה אנחנו להעריך את היקף התופעה על סמך כמה "רמזים". כך, למשל, באותיות הזעירות של "דוח היציבות הפיננסית" האחרון, שפרסם בנק ישראל, נכתב כי "האשראי שאינו לדיור" בישראל צמח בשיעור מצטבר של יותר מ-13% בין 2010 ל-2014 וכי "הסבר אפשרי לקצב הצמיחה המהיר של האשראי הצרכני נעוץ בעלייה ברכישת מוצרים בני קיימא. מרבית הגידול נבע מגידול ברכישת כלי רכב".
באותיות אפילו עוד יותר קטנות נכתב כי "כרבע מהאשראי שחברות כרטיסי האשראי נותנות לאנשים פרטיים מורכב מהלוואות לרכישת כלי רכב". כלומר, כ-25% מהמימון של חברות כרטיסי האשראי, משהו כמו 1.6 מיליארד שקל בסוף 2014, הורכב מ"תיקי מימון" לרכב. אם נפעיל יחס דומה (כ-25%) על "סך החוב של משקי הבית, שלא לדיור" בישראל, נקבל היקף אשראי לרכב (בנקאי וחוץ-בנקאי) של כ-30 מיליארד שקל לסוף הרבעון הראשון של 2015. אלה, כאמור, הערכות בלבד.
בשטח, התופעה צוברת תאוצה מחודש לחודש. גורמים בכירים בענף הרכב מעריכים שכ-50% מרכישות הרכב השנתיות של לקוחות פרטיים - משהו כמו 60 אלף כלי רכב - מבוצעות כיום בסיוע מימון בנקאי או אחר. מדובר בתוספת שנתית של כ-5.7 עד 6 מיליארד שקל ברוטו (לפני ניכוי תיקים שנפרעו) לתיקי האשראי לרכב.
זה לא הכול. עוד כ-10% מכלי הרכב שנרכשים על ידי הלקוחות המוסדיים בישראל - 10-12 אלף כלי רכב - נרכשים כיום למלאי במטרה להימכר ללקוחות פרטיים עם "אפס קילומטרים". רוב הרכישות העקיפות הללו יתבצעו בסופו של דבר בסיוע מימון. ועוד לא הזכרנו כלל את השוק הענק של מימון בנקאי וחוץ-בנקאי לרכישת רכב משומש, שכולל מאות אלפי עסקאות בשנה, ואת שוק הרכב המסחרי והכבד שבו כמעט כל העסקאות מתבצעות במימון מלא.
מגדל על פיגומים
אז עד כמה המאסה הזאת מורכבת מהלוואות "סאב פריים" בסיכון גבוה? ומה שיעור הפיגורים בהחזר התשלומים החודשיים על אשראי לרכב בישראל? התשובה היא "אנחנו לא יודעים". כאמור, אף גורם מוסמך לא טורח לפרסם נתונים ונראה שלאף גורם כזה לא באמת אכפת. האוצר עוד לא הצליח לקרר את בועת המשכנתאות המפלצתית וכנראה אין לו זמן להתעסק ב"כסף כיס" של שוק הרכב וממילא הוא בעל אינטרס: המדינה גוזרת קופון מיידי של עשרות אחוזים ממסים מכל עסקת מכירת רכב - מדובר ב"קש מאני" על המקום - ולא משנה מה רמת הסיכון של העסקה. "תירגע", אמר לנו גורם במערכת הבנקאית, שעמו שוחחנו. "בארה"ב ההלוואות לרכב הן בדרך כלל הלוואות של 100%. בישראל אין כמעט מימון מלא וגם שחיקת הערך של הרכב, שמשמש כביטחון להלוואה, איטית הרבה יותר".
האמת? לא נרגענו. נהפוך הוא. בארה"ב ההלוואות וההחזרים מבוססים על הערך האמיתי של הרכב. בישראל ערך "הביטחונות" מנופח דרמטית באמצעות מסים וניצב על כרעי התרנגולת של "מחירוני המשומשות", המנופחים כשלעצמם. הוסיפו לכך עוד כל מיני טריקים נפוצים בישראל - למשל קבלת הלוואה של 80% מערך הרכב על סמך מחיר הרכב "במחירון הרשמי" ורכישתו בפועל בהנחה משמעותית כאשר ההפרש משמש בתור "תשלום ראשוני" (מה שהופך את המימון בפועל ל-100%), והעובדה שבשוק רווי במשומשות כמו השוק הנוכחי בכלל לא יהיה קל לממש במהירות את "הנכס" (כלומר המכונית המשומשת) במחירים ריאליים, במיוחד בתרחיש של חדלות פירעון המונית - וקיבלתם מגדל, שניצב על פיגומים רעועים מאוד.
בדרך אל הפנסיות
כמו בארה"ב, הסיכון הטמון באשראי הרכב בישראל הוא לא רק של הבנקים ושל אזרחים שרוצים להגשים את חלום הרכב "מהניילונים" למרות שהם לא יכולים להרשות אותו לעצמם. אפשר לשער שחלק נכבד מאותם תיקי אשראי רכב במיליארדים גם מאוג"חים ומונפקים על ימין ועל שמאל, בעקיפין כמובן, נרכשים על ידי מוסדיים "רעבים" ומגיעים בסופו של דבר לתיקי ההשקעות ולפנסיות של כלל הציבור. בקיצור, כולנו הפכנו לסוחרי רכב משומש בעל כורחנו. אז הנה המלצה: אחרי שסיימתם לעקוב אחרי התנודות היומיות בבורסה, אולי כדאי לכם לעקוב גם אחרי התנודות במחירון "יצחק לוי". ייתכן מאוד שהפנסיה שלכם נמצאת שם.
אשראי לרכב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
