אשליה אופטית: מה מעכב את מיזם הסיבים האופטיים?

אם השמות אנלימיטד, IBC, או "מיזם הסיבים האופטיים" לא אומרים לכם הרבה - אתם כנראה לא לבד. מעטים שמעו על פרויקט החיבור לאינטרנט שהמדינה רואה כבעל חשיבות לאומית; זה שמצד אחד אמור להגביר את התחרות מול התשתיות של בזק ושל הוט, ומצד שני לאפשר מהירות גלישה שלא נראתה כמוה בארץ.

מדוע מיזם כל-כך חשוב זכה לתהודה כל-כך קטנה? כי היזמים עצמם תקועים בתוך פרדוקס שיווקי: הם לא יכולים לצאת בקמפיינים גדולים, משום שקצב פריסת התשתית אינו מאפשר חיבור רחב היקף; אבל הם גם לא יכולים להישאר יותר מדי מתחת לרדאר, כי אין שום דרך אחרת להביא לקוחות ולגדול.

אם זה היה הפלונטר היחיד של אנלימיטד - מילא. אבל המיזם, שיושקעו בו 150 מיליון שקלים מכספי הציבור שמחציתם כבר הועברה, עבר דרך ייסורים ארוכה שכלל לא ברור אם הסתיימה: חילוקי דעות חמורים בין חלק מהשותפים; עיכוב בפריסת התשתית על-ידי עובדי חברת החשמל; התמהמהות במתן האישורים מצד הרשויות המקומיות; עיכוב של הזרמת המחצית השנייה של התקציב הממשלתי - ובדיקה של מבקר המדינה לגבי מה שנעשה ב-75 מיליון השקלים שכבר הוזרמו (מעניין לציין, בהקשר זה, שרגולטור בכיר לשעבר מונה לאחרונה ליו"ר החברה - ועל כך בהמשך).

בחברה אומרים שמרבית האתגרים האלה כבר נענו, שמדובר בחבלי לידה, ושיש אור בקצה הסיב האופטי. בשטח גם אפשר לראות האצה כלשהי בקצב הפריסה (אם כי אנחנו לא באמת יודעים עד כמה). אבל המציאות היא שנכון לעכשיו, הלקוחות לא ממש נוהרים (בחברה מדברים על כ-60 אלף לקוחות פוטנציאלים שנרשמו, אולם עיון באתר החברה מגלה כי נדרשת הרשמה אפילו לעניין פעוט, כמו ניסיון להבין אם ומתי תתרחש פריסת תשתית באזור מסוים).

מתוך אלה שנרשמו, אגב, ההערכות מדברות על כמה מאות בודדות שכבר מקבלים את השירות, והשאר עדיין לא יודעים מתי זה יקרה.