עד כמה הדיווח על פערי השכר בין מנהלים לעובדים מועיל?

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, הרשות האמריקאית לני"ע ביצעה מהלך נוסף שמטרתו להגביר את השקיפות של החברות הציבוריות בארה"ב מול ציבור בעלי המניות שלהן, ואישרה חוק שיחייב את החברות לחשוף את הפער בין שכר המנכ"ל שלהן לשכר החציוני של כל עובדיהן.

החוק, שעורר וכנראה ימשיך לעורר דיונים רבים בתקשורת הכלכלית העולמית, ייאכף רק על חברות אמריקאיות ולא על חברות זרות הנסחרות בארה"ב (למשל טבע), והוא ייכנס לתוקף בשנה הפיסקלית של החברות המתחילה בינואר 2017, כלומר נראה את הדיווחים במסמכיהן השנתיים שיוגשו במחצית הראשונה של 2018. החוק אינו תקף לחברות קטנות (small cap) ולחברות צמיחה (emerging growth), קבוצה שאליה משתייכות לא מעט חברות טק בתחילת דרכן.

לפי החוק החדש, כל חברה תהיה רשאית לבחור את המתודולוגיה שלפיה תיחשב את השכר החציוני והיא תוכל לצורך כך להשתמש בנתוני השכר של כל עובדיה או של מדגם מהם.

רק בעוד כשנתיים וחצי ניתן יהיה לדעת מהו הפער בין חבילת השכר של מנכ"לים בחברות כמו אפל, גוגל, ג'נרל אלקטריק או וול מארט לשכר החציוני של עובדי אותן חברות, אך כבר עכשיו אפשר לדון ביעילות החוק ובמידת תרומתו ליחסי שוק ההון והחברה, וכמובן - יחסי עובד ומעסיק.

1. זו רק כלכלת בחירות. לפני שנדון ביעילות החוק, נביא נקודה לא פחות מהותית שהדגיש "וול סטריט ג'ורנל". "לחוק אין כלל תפקיד חוץ מאשר להזין את ההתמרמרות בגין אי צדק של מקהלת המפלגה הדמוקרטית", טען אתמול היומון על רקע מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב שנפתחה באחרונה. "פער השכר שעליו דורשת הרשות לדווח הוא רק תרגיל מתמטי שרירותי ולא אינפורמטיבי שאין בו כלל ערך עבור ציבור בעלי המניות", טוען היומון ונותן כדוגמה את החובה לדווח על שווי התגמול ההוני (דוגמת אופציות למניות) כהוצאה. "עובדה שהשוק לא מתייחס לזה כאל הוצאה, ורווחי החברות בשקלול הוצאה זו לא מהווים מדד לביצועיהן".

2. אין חדש תחת השמש. חברות אמריקאיות, למי ששכח, חייבות לדווח על שכר בכיריהן כבר מתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, ולמרות זאת - שכר זה רק עלה ועלה. כלומר, חובת הדיווח לא הובילה לירידה בשכר אלא לעלייה מטאורית שלו. שכר חציוני של עובד מן המניין הוא פחות או יותר נתון פומבי (יש הרי סטטיסטיקות בנידון), ולכן נתון הפער לא אמור לחדש הרבה. אפילו במדור זה הבאנו לא מזמן מחקר של Economic Policy Institute על פערי שכר לאורך חצי המאה האחרונה. זה לא אומר שבבוא הזמן נתוני הפער לא יעלו לכותרות אך ייתכן שבשורה התחתונה - הם לא ממש יחדשו הרבה, ויותר מזה: לא בטוח שאפשר יהיה להשוות בין פער בחברה א' לב', ולהסיק מכך מסקנה כלשהי. ההסבר בסעיף הבא.

3. השוואה חסרת ערך בניהול השקעות. כך אומר דיוויד ירמק, פרופסור למימון באוניברסיטת ניו יורק: "זוהי מחובות הגילוי היותר טיפשיות וחסרות תכלית שאני מכיר", ועמיתו קווין מרפי מאוניברסיטת דרום קליפורניה מסביר עמדה זהה שלו: "לדוגמה, הפער בגולדמן זאקס לא יהיה גבוה כמצופה כיוון שהעובד החציוני הוא מנהל השקעות שמתוגמל היטב. לעומת זאת, בג'יי.פי מורגן, שהוא בנק קמעונאי מלבד היותו בנק השקעות, הפער יהיה גבוה מזה שבגולדמן זאקס כיוון שהעובד החציוני בג'יי.פי מורגן הוא קרוב לוודאי קופאי. לכן, טוענים השניים, השוואות אלו יהיה חסרות תועלת כקריטריון לקבלת החלטות השקעה המבוססות על ביצועי החברות, שזה מה שציבור בעלי המניות עושה - בוחר היכן להשקיע.

4. למען יראו וייראו. שיימינג. יש מי שמכנה את חובת הדיווח החדשה לעיל שיימינג, כלומר לבייש את המנכ"ל. מנגד, ארגוני עובדים מקווים שהיא תתרום לשיפור תנאי השכר של עובד מן המניין ו/או לשיפור מעמדו בעיני מעסיקו. ויש בכלל כאלו שטוענים שנתוני הפער יוכלו להשפיע על הצרכן הסופי, זה שצורך את המוצר/הפתרון של החברה.

לפי מחקר מהעת האחרונה של אוניברסיטת הרווארד, חברה שפער השכר בה הוא 1:1,000 נאלצת לתמחר את מוצריה במחצית המחיר שלפיו מתמחרת חברה שבה הפער הוא 1:5.