דעה: אין צמיחה במשק הישראלי - הגיע הזמן להוריד מסים

רק שזה לא יהיה זמן הטרמפיסטים, הלוביסטים-השליחים, מתרצי התירוצים ובעלי העניין.

ממצאי הלמ"ס לרבעון השני שהתפרסמו ביום ראשון מדכאים: ירידה ביצוא, ירידה ביבוא, צמיחה ברמה קוסמטית, ירידת השקעות בנכסים קבועים וצמצום בצריכה הפרטית (שהובילה את הצמיחה במשק ב-3 השנים האחרונות) - מסמנים משק בירידה, ואפשר גם פגיעה בצמיחה הנמוכה גם כך. השאלה היא מה לא עושים עם זה ומה כן:

1. הכי קל לקפוץ ולנצל את הנתונים כדי להביא לפעילות שתשחק לידיים של אינטרסנטים שונים. שתחת המונח שהתחבב כאן של "רגולציית יתר" ו"פגיעה בטייקונים", תבצע הממשלה מהלכים שידרדרו עוד יותר את העדר הצמיחה ואת אמון הציבור, שהוא קריטי לצריכה ולהשקעות (דוגמה: העלייה ברכישות הדירות נובעת כל כולה מחוסר אמון בממשלה, בהבטחותיה וביכולותיה). כמו למשל, הקשר שיצר אתמול (בראיון לרדיו 103) שר מתווה הגז יובל שטייניץ בין הנתונים המדכאים הללו לבין צורך מהיר באישור המתווה שיביא, לטעמו, תנופת השקעות וילחם בהאטה. ועל זה יאמר: האמנם?

הנתונים הללו הם גם התירוץ של שטייניץ להצדקת הרעיון שלא לאפשר חופש הצבעה לחברי הקואליציה כאשר יבוא מתווה הגז לכנסת.

2. במקביל, הנתונים הללו עלולים לתת עילה חדשה לשר הכלכלה אריה דרעי ומנכ"ל משרדו עמית לנג, שבשם "דאגה ל-5,000 עובדים בנגב" פועלים לקבוע סדרת הטבות מופלגות, מאות מיליונים לשנה, לכיל = החברה לישראל.

מדובר בתיקונים של חוק עידוד השקעות הון, ו/או בשינויי המלצות ששינסקי 2 ומס רווחי היתר, ו/או בעניין התמלוגים שכיל מחויבת בהם בעקבות פסיקה חד-משמעית בבוררות.

בעניינים אלה נשאל: ונגיד שיתוקן חוק עידוד השקעות הון בתירוץ מניפולטיבי משהו שהופך כריית אשלג לתעשייה, ונגיד שיבואו ויתורים במס רווחי יתר בששנסקי 2, אולי אפילו יימצא מי שיוותר גם על התמלוגים שהחברה חייבת לציבור - האם זה יספק את החברה לישראל כדי לבצע "השקעות מאסיביות חדשות" כאשר הזיכיון מסתיים ב-2030? או שמא, אחרי אצבע ועוד אצבע תבוא גם הזרוע כולה. אחרי שיקבלו את כל ההטבות בשם הצניחה בצמיחה והצורך בהשקעות, תבוא הדרישה האולטימטיבית: קודם תנו לנו גם זיכיון חדש ונוח עכשיו, ואחר כך נבצע את ההשקעות שאתם כה מעוניינים בהן.

3. קל גם לגרום לממשלה ליפול היישר לידיים של שרגא ברוש נשיא התאחדות התעשיינים וחבריו, אולי אפילו לאמץ את תוכנית-הבחירות שלו שעיקרה סל הטבות שמשמעותו הזרמת מיליארדים רבים לתעשייה - תמורת הבטחות השקעות ותעסוקה על הקרח. כשבמקביל, כמובן, יבוא הצורך לבוא לדיונים עם ההסתדרות בעניין הסכמי השכר החדשים, בחולשה ובוויתורים גדולים, מחשש ומפחד מפני הפעלת נשק יום הדין של שביתה גדולה במשק שתפגע עוד יותר במצב.

4. עוד אפשרות, שנוחה בעיקר לבכירים בממשלה, היא להישען על הבעייתיות, אי-הבהירות, העולה מהפער בין נתוני הלמ"ס אל מול העלייה בהכנסות ממסים (סך גביית המסים ביולי הסתכמה ב-26 מיליארד שקל. בינואר-יולי הסתכמה גביית המסים בסך של 160.6 מיליארד שקל - עלייה נומינלית של 7.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד).

במילים אחרות: השאלה איך נתוני הירידה בצריכה הפרטית (שהחזיקה את המשק בשלוש השנים האחרונות) תואמים את נתוני ההכנסות ממסים.

אפשר שתחזיות ההכנסה היו מלכתחילה צנועות במיוחד, אפשר ששלטונות המס סגרו בחודשים האלה יותר שומות עבר, אפשר שהגדלת ההכנסה נבעה מאינטנסיביות פעילות הגילוי מרצון, אולי היו יותר הכנסות בגין אקזיטים או עלייה בהכנסות מיסוי שוק ההון. יש שמעלים אפשרות להסביר חלק מהפער בעלייה, הממוצעת והמתונה בשכר, שנובעת מהאבטלה הנמוכה במיוחד.

תמיהה עולה גם בפער בין הירידה ביבוא (7.2% -) ובהשקעה בנכסים קבועים (3.8% -) שאיננה לגמרי מתואמת עם נתוני היבוא (נתוני הלמ"ס מיולי 2015: נתוני המגמה מצביעים על עלייה ביבוא מוצרי השקעה (למעט אוניות ומטוסים) של 21.0% בחישוב שנתי בחודשים מאי-יולי 2015. זאת, בהמשך לעלייה של 13.2% בחישוב שנתי בחודשים פברואר-אפריל 2015. יבוא מכונות וציוד (המהווה כ-62% מיבוא מוצרי השקעה) עלה ב-22.2% בחישוב שנתי (1.7% בממוצע לחודש).

5. למרות שברור שנתוני הירידה בפעילות כבר נמשכים לאורך זמן, הרי נושא הפערים הנ"ל, נבדק ממש בימים האחרונים גם בבנק ישראל וגם באוצר. האם מדובר ברבעון אחד שהוא רע במיוחד? האם זהו אומדן שיתוקן כלפי מעלה ברבעונים הבאים? או האם המשק כבר לא בהאטה אלא רץ למיתון?

6. כך או אחרת - הבעיה ברורה וקריטית: אין צמיחה. בטח שאין מה לדבר על צמיחה שמתקרבת ל-3%. ואם כך זה יימשך - זה בלי ספק ישפיע על התעסוקה והאבטלה, שנותרו הנתון היחיד שאפשר, אולי, להתנחם בו.

אין ספק: הגיע הזמן, של ראש הממשלה שר האוצר, הקואליציה, האופוזיציה והכנסת (המצב רציני, לא רק אישי-פוליטי), לקחת את תקציב המדינה ואת השיח הממשלתי כולו לכיוון מעודדי צמיחה. התקציב, נכון להיום, נעדר תשומת לב למצב. האוצר טען לאחרונה שיש גם יש מעודדי צמיחה בתקציב, למשל מעונות יום, תחבורה ציבורית ותקציב המדען הראשי. זה נחמד, אבל מהפך בצמיחה זה בטוח לא יביא.

הטיפול חייב לכלול גם תשומת לב חדשה וגבוהה לעסקים קטנים ובינוניים, שחלקם בצמיחה הולך וגדל.

7. ברור שיש בעיה קריטית ביצוא (בעולם בכלל), המצוי בהליכי ירידה כבר חודשים רבים, וברור שיש להפנות תשומת הלב לעידוד היצוא. איך עושים את זה? יש שאומרים בהזרמת כספי מדינה לכיוון עידוד השיווק והיצוא (מבלי לומר על חשבון אילו תקציבים); ויש שאומרים: קודם כול תפסיקו לדבר על העלאות מסים אלא להפך: אם זה יימשך כך, אז יהיה אפילו נכון להורדת מסים כוללת במשק, מיסי עבודה ומס חברות, למרות ההתנפלות החברתית שבוודאי בוא תבוא...