כשלא היינו כאן

כמו כל עם ישראל, כמעט, גם אנחנו יצאנו לחופשה. נסיעה קצרה לחו"ל כדי לשאוף אוויר, להרגיש לכמה ימים את האשליה המתוקה שהנה, גם אנחנו, חלק מקהילה בינלאומית גדולה ומאוחדת בהנאות הקיץ המשותפות, לטבול קצת באווירה שקטה יותר ונימוסית ולחזור הביתה, מלאי אנרגיה ורצון טוב.

כמו כל איש היי-טק מסודר השארתי הודעת "מענה אוטומטי" מנומסת ממש לפני יציאתנו לדרך ובה בישרתי לכל דורשי שלומי כי בימים הקרובים איעדר מהמשרד, גישתי לאימייל תהיה מוגבלת ואשתדל לחזור אליהם בהקדם האפשרי, לכשאשוב לעבודה.

כשלא היינו פה קרו פה דברים. תלמידת תיכון נרצחה בהפגנה. הרוצח, קיצוני שטוף שנאה ואלים, דקר אותה למוות באכזריות והצהיר שאיננו מכיר בסמכות בית המשפט לדון בעניינו. תינוק נשרף למוות במיטתו בפיגוע הצתה ובני משפחתו נכוו קשות. אביו מת מפצעיו שבוע מאוחר יותר. הרוצחים טרם נתפסו, עד כה גם לא נעצרו חשודים ברצח. כשלא היינו כאן יצא נשיא המדינה בהצהרות נחרצות נגד מבצעי הפיגוע והפך מיד לשנוא נפשם של יותר מדי אנשים.

רשת ההסתה הקיצונית הפועלת ברשתות החברתיות פתחה בפעולת השמצה ממוקדת ויעילה נגד הנשיא ועשרות אלפי אנשים הצטרפו להסתה הפרועה. המסרים היו מנוסחים באחידות ("הוא לא הנשיא שלי"), השקרים היו מבישים ("הנשיא לא ביקר את הוריה של התינוקת אדל ביטון ז"ל שנרצחה בפיגוע, כדי שלא להרגיז את הערבים") אבל הופצו בחפץ לב ובאופן שיטתי גם על ידי מי שידעו שמדובר בשקר גס. לפעמים מבט מרוחק, כאילו מנותק, מצליח להמחיש בצורה חדה עד כמה הידרדרנו, לאיזה שפל הגענו.

כשלא היינו כאן היה חם, לוהט. החום תבע קורבנות מיותרים. זה קורה גם במקומות אחרים, זה קרה גם אצלנו. עצוב. ואולי הזווית הישראלית המיוחדת בהקשר הזה היא תלונתם של חיילים ביחידת חי"ר שבזבזו את זמנם ונשכחו לנפשם במאהל מדברי מרוחק בחום של 40 מעלות כשרוב חיילי צה"ל, בצדק, מוצאים מחסה במקומות קרירים יותר ואולי, רחמנא ליצלן, אולי אפילו בתוך מרחבים ממוזגים. ברוח הימים האלה, הגיעה תלונתם של החיילים אל דפי הפייסבוק וברוח הימים האלה נהג מפקד הגדוד בחוסר חוכמה והעניש אותם בעונש מיותר ומתוקשר, שהוכיח סמכות פיקודית איתנה אבל היעדר רוח מנהיגות. ושוב המבט המרוחק גורם לך לתהות על כך שאנחנו אומת ההיי-טק והחדשנות, טיפחנו את הצבא החזק במזרח התיכון והוא משתמש בטכנולוגיות המתקדמות והמתוחכמות בעולם, אבל עדיין הוא שולח חיילים לתוך התופת של מחנה פליטים בעזה על גבי נגמ"שים שאבד עליהם הכלח לפני ארבעים שנה לפחות ועדיין אותו הצבא מייבש חיילים שלא לצורך מבצעי כלשהו בשמש המדבר הלוהטת.

כשלא היינו כאן המשיך המאבק על דעת הקהל האמריקנית ועל קולותיהם של חברי הקונגרס האמריקאים בעניין הסכם הגרעין עם איראן. ראש ממשלת ישראל המשיך להמר על מדיניות שמסכנת את יחסינו האסטרטגיים עם ארצות הברית. התפללנו ועדיין אנחנו מקווים מאוד, שהוא עושה את הדבר הנכון. הוא גם החליט להעדיף אינטרסים פוליטיים מובנים, אך צרים ביותר, על פני טובתה של אומה שלמה. והוא בישר על כך לכולנו אחרי ששבנו לארץ. ומכיוון שאנחנו כבר כאן, בחזרה בארצנו האהובה, המורגלת בחבטות "מנהיגיה", אנחנו לא מופתעים ולא נגעלים יותר מדי. אולי זה הג'טלג ואולי זו העובדה ששום דבר כבר לא יגרום לאף אחד מאיתנו לצאת מכליו. בסופו של דבר, נורא חם בחוץ, הקיץ הזה לוהט במיוחד ויש לנו דברים דחופים יותר מאשר לדאוג לעתיד האומה ולמקום בו יגדלו ילדינו ונכדינו.

יש דברים דחופים יותר

כשלא היינו כאן פירסם מגזין יוקרתי באירופה את רשימת מאה חברות הסטארט-אפ החמות ביותר באירופה. ברשימה המכובדת הזו נכללו עשר חברות ישראליות. המגזין גם בחר בתל אביב כאחד מעשרה מרכזי ההיי-טק הבולטים באירופה. כבוד גדול ועוד עדות לביסוסה של ישראל כמעצמת היי-טק עולמית. האם הדבר הנכון הוא להתכנס בתוך בועת ההיי-טק החמימה והמפנקת, והכל כך מוצלחת, ולהתעלם מכל דבר אחר שקרה כאן ועוד יקרה כאן בעתיד? מחשבות, מן הסתם לא מקוריות, של מי שזכה לפסק זמן קצר מהיום יום הסוער.

כשלא היינו כאן נצברו בתיבת המייל שלי 938 הודעות הדורשות התייחסות. הלינקדאין שלי מפוצץ במאות הודעות נוספות, המסנג'ר קורס עם אין סוף מסרונים מיותמים. בתל אביב התחילו בפרויקט הרכבת הקלה, זה שאין סיכוי שיסתיים בשש שנים כמו שהבטיחו לנו ושבשום אופן לא יעלה "רק" 20 מיליארד שקל. הפקקים כבר הולכים ומתארכים ואנחנו עדיין בשיא חופשת הקיץ. יש צרות גדולות יותר מאלו של חוזר מחופשה.

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל