ממלכה על פרשת דרכים: סעודיה הסתבכה - וחייבת רפורמות

שנת 2015 לא טובה מבחינת סעודיה. הניסיונות של המלך סלמן בין עבדולעזיז אל-סעיד ושל בנו, הנסיך מוחמד בין סלמן - שעוד לפני שמלאו לו 30 שנה אינו רק יורש העצר ומנהל חצר המלכות, אלא גם שר ההגנה ויו"ר מועצת מנהלים של חברת הנפט הממלכתית ערמקו - להשליט את מרותם על האזור ועל שוק הנפט, נכשלים.

נשיא ארצות הברית ברק אובמה התעלם במופגן מחששותיהם של הסעודים וחתם על עסקה עם איראן שכבר משנה את מאזן הכוחות האזורי. החששות מההשפעה האיראנית הניעו את סעודיה להתערב בתימן, אך מסע התקפות האוויר לא השיג הרבה מלבד הדגמת מגבלות הצבא הסעודי. התוצאה היא אסון הומניטרי, והכוחות החותים עדיין שולטים בחלקים גדולים מצפון המדינה.

הגרוע מכל אולי הוא שתעשיית נפט הפצלים האמריקאית לא צמצמה בצייתנות את תפוקתה בעקבות קריסת המחירים. להיפך, העלויות הופחתו, וההפקה השנה תהיה גדולה ביחס לשנה שעברה. גם מפיקות נפט אחרות הגדילו הפקה כדי להגדיל את ההכנסות. המחיר ירד חזרה ל-50 דולר לחבית, במגמה למטה.

מה יקרה בהמשך? הממלכה יכולה לנוע באחת משתי דרכים. היא יכולה לנסות להקים קואליציה של כוחות שתתנגד לרשת הבריתות של איראן בלבנון, סוריה, תימן ועיראק. זו אולי הסיבה לכך שנציגי חמאס והאחים המוסלמים ביקרו בשבועות האחרונים בריאד. התוצאה יכולה להיות התערבות החלטית נגד משטר אסד בסוריה, והסלמה של העימות בתימן.

בשוק הנפט, סעודיה יכולה להחליט שמחיר של 50 דולר לחבית אינו נמוך מספיק כדי להרוס את תעשיית הפצלים. היא יכולה לכוון ל-40 דולר ולמשוך את הכאב על פני תקופה ממושכת יותר. זה יכול להסביר את גיוסי ההון הגדולים של הסעודים בשבועיים האחרונים.

ואולם הגישה הבלתי-מתפשרת הזו לא תוכל להחזיק מעמד לנצח. החלופה היא הערכה מציאותית יותר של האם המדיניות הנוכחית משרתת את האינטרסים של סעודיה.

הסיכונים של החרפת העימותים ברורים. התקפת הטרור החודש על מסגד סמוך לגבול עם תימן הראתה שהאויב כבר בשער. איום התרחבות העימות מהאזור שבשליטת דאעש בעיראק וצפונה מתימן הוא אמיתי. גם האפשרות של מחירי נפט נמוכים יותר תערער עוד יותר את היציבות באזור ומעבר לו.

קשה לראות איך תוצאות כאלה עולות בקנה אחד עם האינטרס של ההנהגה בריאד. כדי להבטיח את המשך שלטונם, שליטי סעודיה זקוקים לתקופת שקט.

שום דבר לא מובטח

במבט פנימי, סעודיה זקוקה לרפורמות כמו ביטול הסובסידיות הבלתי-יעילות. בנזין עולה בסעודיה 16 סנט לליטר, מחיר שגורם לאובדן משוער של הכנסות יצוא נפט בסך 80 מיליארד דולר בשנה.

בד בבד, מחיר הנפט צריך לעלות ולהתייצב. המלך בן 70. שר הנפט עלי אל-נעימי בן 80. שניהם חשבו אולי ששוק הנפט העולמי פועל כמו בשנות ה-80 של המאה שעברה. משטר פרגמטי יותר בריאד יסכים שהאינטרס הסעודי הוא מחיר יציב של אולי 70-80 דולר לחבית, בחמש השנים הבאות. יעד כזה מחייב קיצוץ רציני בתפוקה, של אולי 2 מיליון חביות ביום.

פרגמטיות נחוצה גם בתחומים נוספים. היריבות עם איראן אמיתית, אך יש גם מקום לשיתוף פעולה - לכל הפחות ביעד המשותף של הבסת דאעש. סעודיה זקוקה לידידים בזירה הבינלאומית. הרקורד שלה בזכויות אדם - 102 עריפות ראש השנה, לפי אמנסטי אינטרנשיונל - הופך אותה למצורעת. רק רפורמות ומודרניזציה יכולות לשנות את זה.

אלו לא החלטות קלות, ושום דבר לא מובטח. בסך הכול, שינוי במדיניות לפני סוף השנה נראה יותר סביר מאשר לא, גם אם פירוש הדבר הוא חילופי גברי והדחת יורש העצר מתפקידיו. במרוצת השנים הזהירות ולא הכפייה שירתו היטב את סעודיה, אך כרגע אי אפשר לערוב לתוצאות הגיוניות במזרח התיכון.