מסעדה ענקית בהוד-השרון שקשה למצוא בה שולחן פנוי

הנונו (סבא, בלאדינו) שלי לא ממש הלך למסעדות. סבא יעקב, או ז'קו, אכל רק מה שסבתא אסתר בישלה לו. אני מנחש שגם כשסחב אותה לחו"ל, למגינת לבה ובעיקר רגליה הכואבות - הם התחילו לנסוע רק בפנסיה במיטב כספם, שלא באמת היה להם - ביקש ממנה להכין לו אוכל. הרי גם לי סבתא אסתר הייתה נותנת קופסאות בתקווה שאקח אותן איתי כשנסעתי. לו היה נקלע סבי המנוח למסעדה הקרויה על-שמו (טוב, לא באמת), בוודאי לא היה מאמין שיש מקומות כאלה באותה ארץ שבה נסע הוא לטייל בטיולים מאורגנים של בית ברנר.

נונו היא מסעדה ענקית. מה זה ענקית, אולי הכי גדולה שראיתי. היא שוכנת במתחם הספורטן של הוד-השרון שעושה רושם שחווה התעוררות קולינרית משמחת לאחרונה. לפי גודלה, ובעיקר התפוסה המלאה בגודל העצום הזה, עושה רושם שהוד-השרון היא מקום ממש גדול. ואם לא, אולי חיכו בני המקום שנים רבות עד שלא יצטרכו לנדוד לתל-אביב כדי לאכול ארוחה הגונה. וארוחה הגונה זה בדיוק מה שהם מקבלים בנונו.

אחרי שהתגברנו על הלם הגודל - המקום הגדול והיפה מגובה גם בחצר גדולה עוד יותר, שלרגעים לא היינו בטוחים שהיא אכן קשורה אליו, עד שראינו שהמון פיצות זורמות גם לשם - התיישבנו על הבר ממש מול שני הטבונים הלבנים והגדולים שהאש הבוערת בהם היא אש מבולי עץ אמיתיים ולא מסתם גז. אותם טבונים בדיוק מככבים אצל חיים כהן במסעדת יפו-תל-אביב ואצל תומר אגאי, תלמידו, בסנטה קתרינה ואצל כמה אחרים.

אני מנחש שטבון כזה הוא לא עסק זול. בנונו לפחות ההשקעה בו משתלמת, עושה רושם שהוא כבר החזיר אותה בזמן הלא ממש ארוך שבו המקום פתוח. למרות גודלה של המסעדה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא בה שולחן פנוי. לנו, למשל, נדרשו כמה שבועות של ניסיונות חוזרים. גם הפעם, מוצאי שבת אמנם, אבל בכל זאת, כל מה שהצלחנו להשיג הוא כאמור ארבעה כיסאות בקצה הבר.

אבל זה היה שווה. המראה שנגלה לנו היה מהפנט ממש. בחור אחד פותח בצק, השני מניח עליו תוספות והשלישי מכניס ומוציא את הפיצות לתנור. והם רק חלק קטן מבריגדת הטבחים הצעירים.

פצחנו בפוקאצ'ה עם רוטב עגבניות טריות, שהגיעה כמובן לוהטת מטבון הפיצות והייתה סטנדרטית, שזה אומר בימים אלה - בסדר גמור. כמעט כולם יודעים כבר לעשות פוקאצ'ה טובה.

מאגף הפיצות דגמנו פיצה בסיסית למדי - פיצת עגבניות עם תוספת עגבניות ועגבניות מיובשות. נשמע משעמם, אבל בפועל מדובר באחלה פיצה. הטבון עושה את שלו ומעניק לבצק המצוין פריכות נהדרת, והתוספות - גם אם יצאו מקופסאות איטלקיות (ישבנו מול אלף כאלה) - הן טובות.

בכלל, לטובת מי שאינו יודע, השימורים המגיעים בשנים האחרונות מאיטליה יוצרים רטבים לפיצה ולפסטה ששום עגבנייה טרייה אינה יכולה להתחרות בטיבם. אל העגבניות צורפו גם פלפלים חריפים טובים ומתאימים לפיצה ולקוביות גבינת פטה שלא העלו אך גם לא הורידו.

ניסינו גם מלנזנה - מנה איטלקית קלאסית של חצילים* אפויים עם גבינת מוצרלה ועם רוטב עגבניות. המנה, שהגיעה היישר מהטבון השני, האחראי לכל מה שאינו פיצה, הייתה כל-כך גדולה עד שאפשר היה להסתפק רק בה. לוהטת, עשירה וכבדה להפליא, ואף שלא הייתה מעודנת במיוחד, וזה בסדר גמור, הייתה לא רק משביעה אלא גם טעימה מאוד.

מנת האספרגוס ברוטב עגבניות עם גזיזי פרמזן ענקיים הייתה קצת גסה גם היא, והפעם אולי קצת גסה מדי בשביל ירק עדין כזה. אבל זה השתלב היטב עם הגסות הכללית, שהיא כאמור מבורכת ומתאימה מאוד לרוח המקום.

עוד מנה, הפעם קצת יותר "רצינית", הייתה מנת אוסובוקו. אל נתח רגל הבקר המתבקש צורפו שלל ירקות שורש, והכול השתכשך ברוטב סמיך ועשיר. יופי של אוסובוקו. ושוב - מנה עצומת ממדים, גרגנטואית ממש.

קינחנו במנת "קסטה הפוכה" - גלידת מסקרפונה טובה מייצור עצמי עם שברי עוגיות באטר-סקוץ' וקקאו. פשוט, עשיר, מפנק וטוב. את כל הכבודה הזו ליווינו עם קראף יין הבית, שהיה יין פטיט סירה של יקב רקאנטי והתאים היטב לאוכל הכבד.

אחד השותפים במקום הוא אחיו של עידו לוינסון, אחד מיינני רקאנטי, והמקום מציע לא רק את היינות של רקאנטי אלא גם של יקב הבוטיק של לוינסון. יש גם יקב בוטיק אורח בכל חודש, ומדובר ביקבים אלמוניים למדי. יוזמה יפה לכל הדעות.

נונו היא יופי של מקום לבילוי משפחתי נעים. אל תחפשו כאן מקוריות או אמירה חדשה. וגם אין בהן צורך. לא תמיד. לא במקרה זה.

* כדאי להכיר

עונת החצילים. פעם, מזמן, היו לפירות ולירקות עונות. באותם ימים רחוקים היה הקיץ הלוהט עונתם של החצילים (והמלפפונים ועוד לא מעט ירקות). היום יש חממות והכול קצת נשכח, ואפילו חצילי הבלאדי מחורצי הישבן מגיעים כבר משם בחלקם הגדול. ועדיין, לפעמים, נעים להזכיר שאלה הם ימי החצילים המקוריים וזה הזמן לקלות אותם על הגריל או על כל דבר אחר שמתחשק לכם כדי לשמח את הלב בחום הזה.

נונו

פרטים: ז'בוטינסקי 2 הוד-השרון, טל' 03-8353600; א'-ש' 12:00-00:00

מחירים: פוקצ'ה - 21 שקל, מלנזנה - 41, פיצה עגבניות מדורה - 56, אספרגוס - 44, אוסובוקו - 87, קסטה הפוכה - 36, קראף חצי ליטר פטיט סירה רקאנטי - 52 שקל

השורה התחתונה: טוב