רכבת חייו של כץ

הציפיות לא יכולות להיות נמוכות יותר. עבודות הקמת הרכבת הקלה בגוש דן עומדות לחולל אסון של ממש בעיר העברית הראשונה. מדובר בפתרון של המאה ה-19, שהעבודות עליו יתמשכו עד אין קץ והנזק שייגרם לפעילות הכלכלית בתל-אביב יהיה בקנה-מידה של פצצת אטום איראנית, או פצצת מימן. וכמעט שכחנו את מתקפת החולדות האיומה.

משום כך ההתייצבות של שר התחבורה ישראל כץ בפני המצלמות והמיקרופונים במסיבת-עיתונאים שכינס לרגל תחילת עבודות ההקמה של תחנות הרכבת הקלה - הייתה בבחינת הפתעה. אילו אני יועץ התקשורת של שר התחבורה, הייתי ממליץ לו להנמיך פרופיל. "שום תהילה לא תצא לך מההופעה הזו, רק צרות. שלח לחזית את אנשי המקצוע, ורד למחתרת. קח דוגמה מרון חולדאי", הייתי מזהיר אותו.

אם אכן יהפוך לאיש המזוהה עם חפירות חייהם של תושבי גוש דן, עלול כץ להפוך לאיש השנוא ביותר עליהם. שמו יינשא בפי נהגים, רוכלים, סוחרים והולכי-רגל, בצירוף שמות תואר לא מחמיאים ושלל כינויי גנאי. כץ יודע זאת היטב. הוא אחד הזהירים, המנוסים והרגישים ביותר לביקורת מבין הפוליטיקאים החיים כאן. ההחלטה שלו לתפוס פיקוד ראויה כשלעצמה להערכה. מה עומד מאחוריה? זה כבר יותר קשה לדעת. האם תחושת מנהיגות אמיתית, נטולת ציניות? ואולי להיפך, דווקא רצון להצטייר כאויבם של הסמולנים שוכני הביצה התל-אביבית? או שמא מחשבה נועזת, שלא לומר מופרעת, שהפרויקט הזה עשוי דווקא להצליח?

כץ, נדמה לי, רואה ברכבת הקלה דרך להטביע חותם. כביצועיסט הוא זקוק לפרויקט-דגל. כפוליטיקאי לא צעיר הוא חושב על המורשת. נתיבי ישראל כבר כמעט מאחוריו, התוכנית הגרנדיוזית לבנות רכבת לאילת כבר לא תצא אל הפועל, למרבה המזל. כץ יכול להתמקד היום בפרויקט אחד. הוא כבר הפגין יכולות מרשימות בקידום פרויקטים, על אפו וחמתו של משרד האוצר. הרכבת בתל-אביב היא ההזדמנות שלו להוכיח שהוא הבולדוזר הגדול מכולם.

ויש לרכבת הזו עוד משהו שאין לאף פרויקט אחר שעשה כץ בעבר - רייטינג. במסיבת-העיתונאים עמד כץ משתאה מול עיתונאים שאף פעם לא טרחו להופיע לאירועים דומים שערך מחוץ לגבולות גוש דן. פתאום, כשהדחפורים עומדים להגיע לפתח בתיהם, להשפיע על שגרת יומם הנרקיסיסטית -הפכו כולם לפריקים של תחבורה. מבחינתם, מברג שיישמט מידי פועל בדרך מנחם בגין צריך לעניין את הציבור יותר ממחלף שייחנך על כביש 75 (חיפה-נצרת). הרכבת הקלה תסיע את כץ האפרורי אל תוך הסלונים ולאינספור שיחות של סוף-שבוע - ואיזה פוליטיקאי יוותר על במה כזאת.

סיכוייו של כץ להיזכר כבולדוזר תלויים במידה רבה ביכולות הביצוע של מנהלי השטח - ובתחום הזה יש היום יותר מקום לאופטימיות מבעבר. התדמית האיומה של החברה הממשלתית נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), שהורווחה ביושר בשנים של חידלון וסיאוב - שוב איננה נכונה. כל הצמרת הניהולית של החברה הוחלפה בשנתיים האחרונות, והיא מורכבת כיום מאנשי ביצוע בעלי ניסיון, אמביציה ומחויבות לעבודה קשה. אחראי לכך היו"ר המושעה של החברה, אלכס ויז'ניצר, שהביא עימו לנת"ע את הצוות שעזר לו להפוך את מע"צ לזרוע הביצוע מספר אחת של המדינה.

ונקודה אחרונה למחשבה: דווקא הציפיות הנמוכות, חוסר הפרגון הכללי ונבואות הזעם - משחקים לטובתם של נת"ע ושל כץ. נת"ע עשתה בחוכמה כשהכריזה מראש על מועד מרוחק כמו 2021, כזמן הסיום המשוער. הדחיות החוזרות ונשנות בירושלים היו הסיבה העיקרית של תושבי הבירה לאובדן האמון בפרויקט. עם כאלה ציפיות, כץ מאמין כנראה שהוא יכול רק להפתיע אותנו לטובה.