השיבה הביתה: האמנית עפרי כנעני חוזרת לסטודיו של סבה

האמנית עפרי כנעני, המתגוררת בניו-יורק, באה לביקור-מולדת קיצי ויצרה מספר פרויקטים מעניינים. העיקרי שבהם הוא "עסק משפחתי", תערוכת יחיד שהיא מציגה באטליה שמי בקיבוץ כברי. עבור כנעני, הכניסה לאטליה היא לא רק הזמנה להציג את עבודותיה, אלא חזרה למחוזות ילדותה, לסטודיו של סבה, הפסל יחיאל שמי (1922-2003), ומפגש מחודש עם עבודותיו.

כנעני היא אמנית "רפלקסיבית", העוסקת בחלק ניכר מעבודתה בהתבוננות ובתגובה - בין אם מדובר בדיאלוג אמנותי, כמו זה שהיא מקיימת בתערוכה מול עבודותיו של שמי, ובין אם בסיורים שהיא מדריכה במוזיאונים ובגלריות - שהיא רואה בהם פעולה אמנותית. גם עבודותיה שלה הוצגו במוזיאונים חשובים בניו-יורק וברחבי העולם.

בחודש שעבר, הציגה סדרה קצרה של סיורי-יחיד, למבקר בודד ולמדריך, במוזיאון ישראל. את הפורמט המוזר של "אחד על אחד" הגתה מתוך תפיסה הרואה בביקור במוזיאון חלק מהפעולה האמנותית, ואת תפקיד המתווך/מדריך כנדבך נסתר בעולם האמנות. בעבודתה בניו-יורק היא מרבה להדריך סיורי אמנות במוזיאונים ובגלריות, ובמשך הזמן החלה לראות את החלק היצירתי של עצם ההדרכה, וכמותה גם ההתבוננות בתגובות הצופים, הניסיון להתחקות אחר החוויה שלהם ולהבין את מקומו של התיווך ביצירה. במפגש בין הצופה התמים לצופה המיודע - התופס את מקום המתווך - נוצרת מערכת יחסים זמנית מרתקת.

ממד כרונולוגי שביר

בתערוכת היחיד שלה "עסק משפחתי", כנעני מתייחסת אל תצוגת הקבע ב"אטליה שמי" ומשתמשת בה כמעין חצר משחקים. בכך היא ממשיכה את מהלך עבודותיה האחרונות, שבהן היא משתמשת בתצוגות קבע במוזיאונים, ארכיונים ואוספים, כשדה לפעולה וכתגובה אמנותית. בתערוכה היא לא יוצרת אובייקטים חדשים אלא מאירה מחדש, תרתי-משמע, ובכך מפרשת את הנמצא: מודלים, שקופיות, צילומים ומסמכים.

בעבודה חדר פסלים שחור כנעני משלבת בתצוגה מודלים לפיסול וכלי עבודה, ומחברת אל כל אחד נקודת אור זעירה. כך היא הופכת אותם למעין "משדרים" השולחים רישומי צל ענקיים על קירות הסטודיו. המיצב משלב בין יצירותיו כבדות המשקל והחומריות האטומה של שמי לבין הרישום הא-חומרי שלה עצמה.

ברובד אישי יותר, אפשר לראות במשחק הצלליות שלה גם ניסיון להתחקות אחר איכות בלתי נתפסת של זיכרון, אולי שחזור תחושת הגודל והצורניות האמורפית של הפסלים מנקודת מבטו של ילד. הכניסה לעולם המבוגרים היא לעולם סקרנית וחצופה, יש בה מצד אחד פעולה ברשות, ומצד שני בחינת גבולות ופולשנות, תחושת העזה ופריעת סדר.

העבודה Locked Screen היא הצצה אל ארון מגירות הברזל שבהן מאוחסנות עבודות הנייר של סבה. בשליפת שלוש מגירות יצרה כנעני מרחב תצוגה חדש בסטודיו לציור של שמי. אל ההרכב האקראי של תכולת המגירות הוסיפה גזירות של נייר וחפצים משלה. מנורת שולחן המאירה אל המגירה יוצרת צלליות על רצפת הסטודיו.

גם כבוגרת, השיבה אל בית ילדותה והדיאלוג האמנותי עם עבודותיו של סבה מעמיד את כנעני בעמדת הילדה במערך המשפחתי-אמנותי, ומוסיף לפעולתה ממד כרונולוגי שברירי. כמו מקים לתחייה את הסדר הישן, רק בין הצללים.

אטליה שמי: ב'-ה' ושבת 11.00-15.00, קיבוץ כברי. ללא תשלום.