הנתונים של כלכלת ארה"ב שעוברים "מתחת לרדאר"

עיני המשקיעים בתקופה האחרונה נשואות לעבר הפדרל ריזרב והחלטתו על עיתוי תחילת ההידוק מוניטרי אחרי תקופה ארוכה בה נהל הבנק מדיניות של הרחבה. אחרי תקופה ארוכה של הרחבה מוניטרית, תחילת מחזור של עליות ריבית מגיע בד"כ אחרי שהבנק המרכזי סובר שהכלכלה צומחת ונמצאת על בסיס איתן ולכן עליית ריבית מתונה לא תדרדר את הכלכלה בחזרה לצמיחה איטית ומיתון.

רוב הנתונים הנמצאים בכותרות הראשיות ואחריהן עוקבים מנהלי ההשקעות והאנליסטים הם מספר משרות חדשות שנוספו למשק, אחוז האבטלה, לחצים אינפלציוניים בצורת מדדי המחירים לצרכן וליצרן, גידול בתמ"ג וכן הלאה. מצביעים על כלכלה בצמיחה ללא לחצים אינפלציוניים. אך ישנם מספר מדדים חשובים שבד"כ לא תופסים את הכותרות הראשיות והשפעתם ארוכת הטווח על הכלכלה מכרעת ושם התמונה פחות ורודה.

עוזי נלקין, האנליסט הראשי של USG Capital, מצביע על הבעיות בכלכלה האמריקאית שכמעט אף אחד לא מדבר עליהן:

פריון

פריון או מדד פריון העבודה מודד את התפוקה לשעת עבודה. לפי מרבית הכלכלנים כולל הנשיאה הנוכחית של הבנק המרכזי ג'נט ילן ,זהו הגורם החשוב ביותר שמשפיע על רמת החיים של פרטים בכלכלה ועל "עוצמתה" של הכלכלה כולה. אחד הסימנים המובילים בזיהוי הבעייתיות של פריון נמוך זה חוסר היכולת של עובדים להעלות את שכרם. ולראיה בדו"ח התעסוקה האחרון השכר עלה רק ב 2% שהוא בערך קצב האינפלציה השנתית.

מדד פריון העבודה שבדרך כלל לא מצוטט בכותרות הראשיות כמו דו"ח התעסוקה או התל"ג תפס את הכותרות אחרי ירידה רצופה בשני הרבעונים האחרונים. הפעם האחרונה שאינדקס חשוב זה ירד פעמיים ברציפות היה ב-2006. יותר מכך מאז סיום המיתון באמצע 2009 , הממוצע של מדד זה הוא 1.1% פחות מחצי, מהממוצע בין השנים 2000-2009 שעמד על 2.5%. אם משווים נתונים אלו לעלייה נומינלית בשכר הממוצע שהייתה כ-2% ושיעור האינפלציה באותה תקופה שהיה גם 2%. אפשר להקיש שאם נתוני הפריון ימשיכו בקצב נמוך זה אנו צפויים בעתיד הקרוב לתקופה ארוכה ללא צמיחה.

מספר גורמים יכולים "לתרום" להאטה האחרונה בפריון: החידושים הטכנולוגים שתרמו להגדלת הפריון מתחילת שנות ה-2000 כמו רובוטים, מחשבים וטכנולוגיה סלולארית מצו את עצמם והשפעתם השולית בהגדלת הפריון פחתה מאוד. גורם נוסף שיכול להשפיע הוא האחוז הגבוה של בני 16-19 המאיישים את מרבית המשרות החדשות שנוצרו בתנופה הכלכלית אחרי היציאה מהמיתון. עובדים אלו משתכרים פחות ותפוקתם פחותה יחסית לעובדים מבוגרים יותר.

ישנם גם כלכלנים מובילים שטוענים שאין להתייחס לנתוני הפריון האחרונים בגלל ששיטות המדידה מיושנות ולא מספקות מדידה מדויקת של מדד זה. כלכלנים אלו טוענים שמעבר לכלכלה מבוססת שירות לעומת כלכלה מבוססת יצור מקשה על המדידות. למשל ישנם היום הרבה שירותים שפעם שילמנו עליהם והיום אפשר לצרוך אותם בחינם כלומר הם לא נמדדים כתפוקה עכשיו, אך נמדדו כתפוקה במדידות קודמות.

ההשתתפות בכוח העבודה

אחוז האבטלה מודד את מספר האנשים שמחפשים עבודה ולא מצליחים למצוא יחסית למספר המועסקים במשק. לעומתו, אחוז ההשתתפות בעבודה הוא היחס של המשתתפים בכוח העבודה יחסית לפוטנציאל כוח העבודה במשק.(בגירים בגילאים 16-64).

המשתתפים בכוח העבודה הם האנשים שעובדים ואלו שמחפשים עבודה בצורה אקטיבית(נמצאים במאגר מחפשי העבודה). אנשים שנפלטו משוק העבודה ולא מחפשים עבודה לא נכללים. יחס זה יורד בקביעות בעשור האחרון בדו"ח התעסוקה האחרון אף ירד ל-62.6% היחס הנמוך ביותר מאז 1977.

יחס זה מתורגם לכמעט 100 מיליון אמריקאים שלא עובדים. לעומתו אחוז האבטלה בדו"ח זה ממשיך להראות על כלכלה צומחת עם אחוזי אבטלה נמוכים יחסית, עם קריאה בדו"ח התעסוקה האחרון של 5.3% - הקריאה הנמוכה ביותר ב-7 השנים האחרונות. השאלה היא האם הירידה המתמדת בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה היא בעיה מבנית או שהיא מחזורית ואופיינית לתקופה של התאוששות ממשבר על אחת כמה וכמה מהמשבר החריף ביותר בכלכלה העולמית מאז המשבר הגדול של 1929.

הסבר נוסף לתופעה הוא היציאה לגמלאות של דור ה-baby boomers אך ירידה גדולה נמצאת גם בדור שבין 16-24 ששם אחוז ההשתתפות ירד ל-55% כלומר כמעט אחד מתוך שנים בדור זה יצא מכוח העבודה ולא מחפש עבודה. גורמים נוספים שיכולים להשפיע על הירידה המתמשכת במדד זה: מערכת חינוך שכנראה לא מספקת מספיק בוגרים עם כישורים נדרשים בשוק העבודה, עלייה בשכר המינימום "מתמחרת" כוח עבודה ביחוד צעיר מחוץ למעגל העבודה ואולי ארה"ב היא אומה עשירה שאזרחיה מחשיבים פעילות פנאי על פני עבודה קשה.