פיצול האישיות של אבי גבאי

1. ביום ראשון זכה אבי גבאי, השר להגנת הסביבה, לעדנה תקשורתית. נכתב עליו שהוא "קטע את חופשתו המשפחתית" כדי להגיע לישיבת הממשלה ולהרים את ידו נגד מתווה הגז (מה רע בלעשות את זה בשלט רחוק מהחופשה המשפחתית?). הוא כמובן זכה לחשיפה נאה בתקשורת כמתנגד היחיד והפליא בנאומים חוצבי להבות למען הצרכנים ונגד יוקר המחיה. "זהו אחד הנושאים החשובים על סדר היום הלאומי שלנו וההסכם בין הממשלה לחברות ישפיע באופן ישיר על יוקר המחיה שלנו בשנים הקרובות", כתב גבאי בדף הפייסבוק שלו וחזר על הדברים בראיונות שלו בתקשורת.

"... אמרתי לראש הממשלה ולשרים שלא אוכל להצביע בעד מתווה שלטעמי פוגע בביטחון האנרגטי. ההחלטה משנה החלטת ממשלה קודמת המחייבת את מחזיקי תמר לחבר צינור גז נוסף, צינור שייצור גיבוי לצינור הקיים וירחיב את אספקת הגז לישראל כך שיותר מפעלים וגם תחבורה ציבורית יוכלו להשתמש בגז, להוריד את יוקר המחיה ולצמצם את זיהום האוויר בישראל. בנוסף, ההחלטה מאפשרת יצוא טרם פיתוח מאגרים אחרים וגם כאן יש סיכון למצב שבו ישראל תחסר בגז בעוד מספר שנים. סיכון שאל לנו לקחת..."

אין מה להגיד, הצדיק היחיד בסדום, היחיד שהעז לכאורה לצאת נגד כל המושחתים, היחיד מבין השרים שדואג לכאורה ל"אינטרס הציבורי", היחיד שדואג לכאורה ליוקר המחיה, והיחיד ש"קטע את חופשתו המשפחתית" והקריב את משפחתו לכאורה למען כל המטרות הנעלות הללו. היה אפשר לכבד את משנתו של גבאי ואפילו לקיים דיון עליה (אין סיכוי שיחסר גז בישראל בעוד כמה שנים, לתשומת לבו של גבאי, וחבל שדווקא הוא, כשר להגנת הסביבה, לא מדבר על אנרגיות מתחדשות שאמורות, בין היתר, גם לנגוס חלק מהנתח של הגז הטבעי), אלמלא אבי גבאי, השר להגנת הסביבה, היה לא אחר מאשר אותו אבי גבאי, מנכ"ל בזק לשעבר, מונופול התקשורת האימתני שעשק וממשיך לעשוק צרכנים במחירים מנופחים.

2. נא להכיר: חטיבת הפעילות הנייחת של בזק שעליה היה אחראי אבי גבאי באופן ישיר. את תוצאותיה המעודכנות אנחנו מצרפים למאמר הזה, לא בפעם הראשונה. זו מכונה מונופוליסטית מהגדולות והמשומנות שצמחו פה: היא גובה מחירים מופקעים לאורך שנים ושולטת על 66% משוק הגישה לאינטרנט, על 56% משוק הטלפוניה הנייחת ועל -74% בשוק העסקי. זו מכונה מונופוליסטית ששומרת על שיעורי רווחיות לא מהעולם הזה, כנראה אחד משיעורי הרווחיות הטובים ביותר בתחום התקשורת העולמית. זו מכונה מונופוליסטית שהרווחיות התפעולית שלה מגיעה לכ-46% - שיעור שמתאים אולי לחברות היי-טק, לא לחברות מסוגה של בזק. זו מכונה מונופוליסטית שמייצרת מדי שנה תזרים מזומנים של יותר מ-2 מיליארד שקל, מרוויחה יותר מ-1.3 מיליארד שקל - והכול "בזכות" מחירים מנופחים ועושק צרכנים. וכל זה היה תחת אחריותו הישירה של גבאי, שבכובעו החדש פתאום לבו יוצא אל הצרכנים הסובלים מיוקר המחיה, לאחר שהיה אחד המנועים של יוקר המחיה הזה.

וזה השתלם לו עד מאוד: 6 שנים ומשהו כמנכ"ל בזק הניבו לו כ-50-60 מיליון שקל בעלויות שכר -משכר בסיס, דרך בונוסים ועד אופציות למניות שהפכו לרווחיות מאוד כשמניות המונופול המריאו בגלל הרווחיות הלא מידתית שלו. זה לא ממש בזכות הכישרון יוצא הדופן של גבאי ושאר המנהלים בקבוצת בזק, כפי שגם אנחנו נטינו לחשוב בעבר, אלא בזכות זה שהוא ידע לשמר יפה את המונופול ולחנוק כל תחרות כדי שימשיך לדפוק את הצרכנים; בזכות זה שהוא ידע לשמר את המונופול למען בעלי הבית שלו, קבוצת סבן-אייפקס-ארקין ואחרי זה שאול אלוביץ' - בחלוקת דיבידנדים לעתים חריגה - והם ידעו לגמול לו על זה ביד נדיבה. ה-50-60 מיליון שקל שצבר גבאי כשכיר בקבוצת בזק, בתוך זמן קצר יחסית, הן תוצאה ישירה וברורה של המחירים הגבוהים ששילמתם בזמנו על הסלולר ותוצאה ישירה של המחירים הגבוהים שאתם עדיין משלמים על קו נייח בבית או על גישה לאינטרנט.

גבאי מסתובב עם חבילת חמאה ענקית על ראשו. הוא האחרון שצריך לדבר גבוהה-גבוהה על מלחמה ביוקר מחיה, אבל בהחלט יכול להעיד עליה כמי שחולל אותה.

3. בזק היא מונופול נעים ושקט, הורג את הצרכנים בשקט ובנעימות. זהו מונופול שתמיד ידע לשמור על פרופיל נמוך, במיוחד בתקופתו של גבאי. כלפי חוץ, בזק תמיד שידרה שהיא תקבל כל רגולציה שהמדינה תחליט עליה, שהיא ממש לא רוצה במלחמות. בפועל, בדרכה השקטה והנעימה, בזק חנקה כל תחרות (ראו את הרפורמה האחרונה בשוק הגישה לאינטרנט), מרחה את הרגולטורים, דרסה את הצרכנים וגררה רגליים בבתי משפט. למרבה הצער, היא גם הצליחה בכך, והטבלה המצורפת כאן מדברת בעד עצמה.

בשיחות סגורות מתח גבאי ביקורת על השיח הפופוליסטי נגד הסקטור העסקי ועל הרגולציה, ועכשיו הוא הפך את עורו והצטרף למה שהוא הגדיר בעצמו פופוליזם. כמובן, גבאי רשאי לשנות את עמדותיו. רק חמור אינו משנה את עמדותיו, כמאמר הקלישאה, אבל לנו יש תחושה קשה שלא מהפך רעיוני עומד מאחורי השינוי, אלא דבר אחרי לגמרי: צימאון לתשומת לב ציבורית ותקשורתית מצד כת הטהרנים של ישראל, שכצפוי גמלה לו בראיונות מחמיאים ומחניפים, בלי שום שאלות מטרידות על עברו בבזק.

כחלק מהצימאון הזה למעטפת תקשורתית מלטפת צירף גבאי כיועץ במשרדו את אחד מחברי הארגונים ה"חברתיים", אייל עופר מ"ישראל יקרה לי" (די בפתיחת דף פייסבוק, משלוח מכתבים לשרים והופעה בתקשורת כדי להפוך ל"פעיל חברתי"), המתנגדת למתווה הגז, מבקרת מאוד חריפה של יצרני המזון וקמעונאיות המזון בישראל אבל מבקרת הרבה הרבה פחות חריפה, אם בכלל, של... בזק הדורסנית (מה קרה, ככה זה בין חברים? או שיותר קל לעסוק במילקי מאשר במחירי גישה לאינטרנט?).

אם גבאי אכן עבר מהפך רעיוני, אז בבקשה, עד הסוף: בכל במה שניתנת לך לטובת השמעת התנגדותך למתווה הגז, ספר בבקשה לצופים, למאזינים ולקוראים על דרכי הפעולה של בזק, על המחירים המנופחים שהיא גובה ועל האופן שבו עובדים על רגולטורים וצרכנים. לגבאי יש הזדמנות נדירה לשרת את האינטרס הציבורי ולהסביר לנו איך בזק חסמה את התחרות לאורך זמן וסחטה את הצרכנים. נכון, זה ייראה כאילו הוא יורק לבאר ממנה הוא שתה, אבל היי, עם עשרות מיליונים בחשבון הבנק שלו, גבאי בהחלט יכול להרשות זאת לעצמו.

4. ההפסד המסתמן בקרב על מתווה הגז הוציא את כת הטהרנים של ישראל משלוותם ומשיווי משקלם. אפשר להבין את החונטה התקשורתית שבין חבריה מתקיימים קשרים מושחתים מוסרית ועיתונאית (החנף לי ואחניף לך, עשה נעים לאגו שלי, ואני אעשה נעים לאגו שלך, זרוק עליי מילה טובה ואני אארח אותך בתוכניות רדיו ציבוריות בשעות מפנקות - ויחדיו נהפוך את כל העיתונאים שלא מיישרים איתנו קו לשקרנים, הזויים ואינטרסנטים).

אפשר בהחלט להבין את החונטה הזו: היא מפוחדת. היא מבוהלת. היא מעורערת. טקטיקות הפעולה הפסולות והאנטי-דמוקרטיות שלה נחשפות אט-אט באתרי תקשורת שאינם חלק מהחבורה היהירה. החונטה מבוהלת ומפוחדת מאובדן ההגמוניה שלה, מאובדן הפטרונות שלה, מחשיפת הדו-פרצופיות שלה והיומרנות להחליט בשבילנו ולהטיף לנו מה טוב ומה רע, היומרנות לקבל מונופול על החשיבה ה"נכונה" וה"נקייה" כביכול, וגרוע מכול: היומרנות לנווט רגולטורים ביחסים של תן וקח.

הדמוקרטיה הישראלית הרוויחה. הדיקטטורה התקשורתית, המונהגת על ידי קומץ אלים, הפסידה. זה נכון גם בפוליטיקה, גם בתרבות וזה נכון גם בכלכלה.

 המכונה המונופולית