"פעם גזרו סרט, היום לוחצים על כפתור הפצצה"

על רקע פיצוץ גשר מעריב בסוף השבוע והריסתו כדי לפנות מקום לרכבת הקלה, יצאנו לבדוק עד כמה נפוץ היום בישראל השימוש בחומר נפץ להריסת מבני מגורים או מבנים אחרים.

בישראל נהרסים מדי שנה לא מעט מבנים ישנים. במיזמים של פינוי-בינוי או תמ"א 38, וגם במקרים של פינוי גשרים ומבני תעשייה ישנים, נאלצים היזמים או הרשויות להרוס את מה שנמצא על השטח כדי לבנות מבנה חדש. אולם בעוד השימוש בחומר נפץ להריסה נפוץ במדינות אחרות, בארץ מעדיפים בדרך כלל לבחור בדרך רעשנית פחות וההריסה מתבצעת על ידי כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי).

המשוואה פשוטה: הריסה על ידי דחפור אורכת זמן רב יותר, אבל הריסה בפיצוץ מבוקר כרוכה בהרבה תיאומים עם המשטרה ועם גורמים אחרים - וגם עלותה הכספית גבוהה יותר. גם בעולם, משתמשים בה משום כך בעיקר למבנים גדולים (ראו תמונות בעמוד הבא).

"בעבר כבר פוצצו בישראל בניינים ומבנים, אבל זו התמחות של חברות ספציפיות, ואילו הריסה סטנדרטית היא משהו שהרבה מאוד חברות יודעות לעשות", אומר המהנדס ישראל דוד, מ"מ יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות.

"הריסה על ידי פיצוץ כרוכה בתכנון מורכב ולא מרבים לעשות את זה בגלל בעיות של כסף - להערכתי העלות הכספית כפולה במקרה של פיצוץ מבנה. מצד שני, פיצוץ מאיץ את ההריסה וגם זמן שווה כסף.

"בעיה נוספת היא שלפעמים יש בניינים שנמצאים סמוך מאוד אחד לשני, בעיקר במרקם עירוני, ושם זו בעיה לעשות שימוש בפיצוץ. בגשר מעריב הפיצוץ מתבצע באזור סטרילי יחסית, יש מרחק סביר בין הגשר למבנים הסמוכים, והפיצוץ אמור להיות קטן. כולם מאוד מתרגשים מזה אבל זה בסך הכל פיצוץ של מבנה בן קומה אחת. אם היה שם בניין בן 10 קומות, לא בטוח שאפשר היה לפוצץ אותו".

מעבר לאלמנט ההנדסי והכספי, בפיצוץ מבנה יש גם סוגיה בטיחותית. אל"מ (מיל) רוני סרי, מנכ"ל חברת גדיש וחבר באיגוד המהנדסים, שהיה רמ"ח מיגון בפיקוד העורף בצה"ל, מסביר למה צריך לשים לב במקרה של פיצוץ מבוקר של מבנה או גשר כמו במקרה של גשר מעריב: "הדבר החשוב ביותר בכל הקשור להריסה על ידי פיצוץ זה עניין הבטיחות, ובעיקר אם זה נעשה בסביבה אזרחית. יש שני דברים משמעותיים שצריכים לשים אליהם לב: אפקט הרסיסים ואפקט ההדף.

"צריך לוודא שאף אחד לא נמצא באזור, שהפיצוץ הוא המינימלי ביותר שנדרש ושלא ייווצר גל הדף ורסיסים שעלולים להגיע לאוכלוסייה מסביב, סקרנים או עובדים בעסקים בקרבת מקום. לשלוט על העובדים במתחם זה קל - יש מכשירי קשר ואפשר לספור אותם. הבעיה הקשה היא לוודא שאין אף אחד ברדיוס של הפיצוץ".

"נעדיף פיצוץ גם במקרים הבאים"

לפני כחצי שנה, בחודש מארס האחרון, נעשה בפעם הראשונה שימוש בהריסה על ידי פיצוץ מבוקר של בניין מגורים בישראל. מדובר בבניין ישן ברחוב תל חי 85 בכפר סבא, שנהרס כדי לפנות מקום לבניין חדש בפרויקט של תמ"א 38.

יהודה בן חמו, ראש עיריית כפר סבא, מספר שההכנות לפיצוץ היו מסובכות, אבל סבור שזו הדרך הנכונה יותר להרוס בנייני מגורים. "זה היה בלב אזור מגורים, ולפני שהחלטנו לבחור בדרך הזו היתה חשיבה רבה על היתרונות והחסרונות בשיטה הזו. הגענו למסקנה שצריך למנוע כמה שיותר מטרדים לשכנים, והבנו שהריסה רגילה, עם טרקטורים, היא מטרד גדול מדי לכל הסביבה - הרבה אבק ורעש וימים רבים של עבודה. במקום חודש הריסה, אפשר לסיים את ההריסה בארבע שניות. גם בכל הקשור לאיכות הסביבה, טוב יותר לפוצץ.

"לצורך פיצוץ היה צורך בתיאום בין גורמים רבים: המשטרה, התושבים, גורמי השיטור העירוני והפיקוח ועוד. וזה לא הכל, היה צורך גם לעטוף את הבניינים ממול ביוטה כדי שלא ייכנס להם אבק ולהודיע לכל השכנים להגיף את התריסים. תחמנו את הבניין שהיה מיועד להריסה בגדר בטיחות וביררנו האם יש בסביבה אנשים מבוגרים או חולים כדי לוודא שהם ידעו מה קורה ולא ייבהלו. בסופו של דבר, אחרי הרבה הכנות נסגרו הרחובות הסמוכים וגם הגיעו לא פחות מכ-4,000 איש לצפות בהריסה. זה היה ממש אירוע".

בן חמו מספר כי העלה את האפשרות לאחר שראה איך זה עובד בעיר תאומה בחו"ל: "בהתחלה הרימו בעיר גבה, שאלו למה אני צריך את זה, כי קשה לאנשים לקבל דברים חדשים. אבל מבחינתי, בכל מקום שיש צורך להריסת מבנה אנחנו נעדיף פיצוץ גם במקרים הבאים. זו תהיה עדיפות ראשונה מבחינתי אלא אם כן תהיה בעיה מקצועית בשטח. לא מעט ראשי רשויות מתעניינים בזה עכשיו".

"150 אלף שקל"

אבל כאמור, יש מי שסבור שלא סתם לא רואים הרבה פיצוצי מבני מגורים בישראל - ומדובר בשיטת הריסה פחות מקובלת ופחות כדאית לקבלנים או ליזמים. עומר גוגנהיים, מנהל אשדר בוטיק העוסקת בתמ"א 38 ובפרויקטים של הריסה ובנייה, מסביר שלטעמו הפיצוץ מסובך מדי ולא כדאי. "המקרה בכפר סבא מיוחד לא מאפיין. כך גם המקרה של גשר מעריב ואני חושב שיש כאן גם אלמנט שיווקי - פעם גזרו סרט, והיום לוחצים על הכפתור של הפיצוץ. אבל לפיצוץ יש עלויות מטורפות, וחייבים אישורים של כוחות משטרה, מד"א, פיקוד העורף, חבלנים, לסגור את הרחובות הסמוכים, אלה עלויות גבוהות מאוד".

- יצא לכם להרוס מבנים?

"כבר הרסנו כמה מבנים - ואנחנו לא עושים את זה ככה. אנחנו פועלים להשגת האישורים הדרושים בעירייה בשקט, באים עם באגר, והורסים לאט לאט. תוך כמה שעות הבניין למטה ואז מפנים. מדובר בעלות של סביב 150 אלף שקל לכל הסיפור וכמה ימים של עבודה.

"הפיצוץ יקר הרבה יותר ושלא נדבר שבפיצוץ פוגעים ביסודות, וצריכים להכין את הבניין מראש ולפעמים צריך לעבוד עליו כמה שבועות מראש. זה מצטלם יפה אמנם, אבל אני לא בטוח עד כמה באמת יעיל. בדרך כלל עושים דברים כאלו באזורי תעשייה, או מבנים עם הרבה בטון שאי אפשר להרוס לבד. אני לא חושב שנראה פיצוצים של בנייני מגורים בהמשך בקנה מידה נרחב".

"פלדה זה דבר יקר וחבל סתם להרוס"

"בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, כבעל משרד פרטי לתכנון בהנדסה אזרחית, נתתי שירותי תכנון לחברת נתיבי איילון. כפתרון ביניים, עד שיושלם תכנון המחלפים, הוחלט על הקמת גשרים זמניים: האחד במפגש דרך חיפה עם רחוב רוקח ואת השני בצומת מעריב", מספר גיורא שילוני, העוסק בייעוץ בהנדסה אזרחית. "התכנון כלל ביסוס ויסודות בטון שאליהם התחברה קונסטרוקציית פלדה הניתנת לפירוק כשייבנה המחלף. כך אפשר להעביר את החלקים שפורקו לניצול במקומות אחרים. הגשרים הזמניים עלו אמנם מעט יותר מגשרי הבטון שבונים כיום, אולם בהתייחס לאפשרות של פירוק עתידי ושימוש חוזר, היה בזה חיסכון בזמן ובכסף והקלה מהירה יותר על זרימת התנועה בצמתים הבעייתיים. אם היתה מחשבה שהגשרים יפוצצו בעתיד, היו בונים אותם רק מבטון.

"התהליך הזול יותר לסילוק הגשר הוא פיצוצו וסילוק החומר. זה גם מצטלם יפה", ממשיך שילוני, "אולם מעבר לשיקול הכלכלי של הקבלן, צריך היה גורם כלשהו לשקול את התועלת האפשרית בפירוק הגשר וניצול האלמנטים המפורקים.

"פלדה זה דבר יקר וחבל סתם להרוס. גם אחרי שנים ארוכות שהגשר עומד, ניתן היה לפרק ולהשתמש בחלקים. אפשר היה אפילו אולי לבנות אותו מחדש כמזכרת במקום אחר, לשים עליו מתקני שעשועים, או לבנות אותו שוב כגשר במקום אחר בו הוא יביא תועלת. לצערי לא משקיעים מחשבה בנושא הזה".

 פיצוצי מבנים ברחבי העולם / צילום: רויטרס