ראש עיריית גבעתיים: "אני עוסק במקצוע הכי מסוכן בישראל"

שתי עגבניות ולבן

"אני די סגפן. גר בדירה ישנה, במקרר יש לי בדרך כלל שתי עגבניות ולבן. כסף לא מדבר אלי, לא מכוניות פאר, לא בגדים יקרים, יש דברים אחרים שמניעים אותי".

כוח וסיכונים

"בתחום התכנון והבנייה יש המון כוח, והמון סיכון. התפקיד מלא פיתויים. ראש עיר שאינו חזק מספיק ושהערכים שלו לא מבוססים מספיק, יכול בקלות ליפול, ורבים, כידוע, נפלו. איתי יהיה להם קשה, אבל לא הכל תלוי רק בי. יושב לו חבר ועדה ומכריע הכרעות, ואז מתגלה שיש לו קשר עסקי עם קבלן או שההחלטה הושפעה מניגוד עניינים אחר. האחריות היא עלי, אני ראש העיר. זה לא נגמר בשחיתות, יש גם ענייני בטיחות ותקנות. אני הרי איני מהנדס וגם לא אדריכל, לא תמיד יש לי יכולת לדעת מה הניע החלטה ומדוע, אך האחריות עלי תמיד ולא אתחמק ממנה. הכל מאוד אישי ברשויות המקומיות. זה לא פריימריז שהכניסו מישהו לכנסת והוא פתאום מצביע נגד הדעה של הבוחר, זה אני מול התושבים שבחרו בי כדי לבצע החלטות שנוגעות ישירות לחייהם".

דימוי נמוך מאוד

"אני עוסק במקצוע הכי מסוכן במדינת ישראל. להרבה אנשים יש יכולת לסבך אותי, ומלכתחילה ראשי ערים סובלים מדימוי ציבורי נמוך מאוד. כל עיתונאי, כל שוטר מתחיל וכל פקיד במשרד מבקר המדינה יכול לגמור לי את הקריירה, בכתבה לא אחראית שמתפרסמת בתקשורת או בתלונות שאין להן שחר".

חוסר אחריות לאומי

"תמ"א 38, ובייחוד תמ"א 38/2 המאפשרת לדיירים להרוס את הבניין שלהם ולהקים תחתיו בניין חדש, היא תוכנית לא חכמה ולא אחראית. ברור שיוזמי התוכנית לא חשבו עליה עד הסוף. היא מעוררת בעיות חמורות ביותר, ויכולה להרוס ערים ולהפוך אותן לבלתי נעימות למגורים. היא מאפשרת להכפיל ואפילו לשלש את מספר התושבים בערים, בלי לתת את הדעת באיזה תנאים אותם תושבים יחיו כתוצאה מכך".

תמ"א וסלאמס

"בגבעתיים יש די הרבה דירות יורשים. הדירה בבעלותם, אבל הם עצמם חיים ברעננה. תמ"א 38 טובה להם, המשמעות היא לקבל דירה חדשה שגם תכפיל את הערך שלה, ועוד בחינם. יופי של אקזיט. אלא שהמחיר לאיכות החיים בעיר הוא נורא: בגלל הגובה שאליהם מתנשאים הבניינים ובגלל תוספות הבנייה, יתקבלו רחובות עם פחות עצים, פחות שטח מדרכה, פחות אור ופחות אוויר. הגנים הציבוריים יתפקעו מאנשים, ואני לא רוצה לדבר על העומס על תשתיות עירוניות פיזיות אחרות, ממוסדות חינוך ורווחה ועד צנרת ביוב, מים ואיסוף אשפה".

שומרי החומה

"פקידי המדינה לא חושבים על ההשפעה שתהיה לתמ"א 38 על העיר. הממשלה רוצה לגונן על האוכלוסייה ממצבי חירום, ומצאה דרך קלה ומסוימת, שמעשירה קבלנים ובעלי נכסים באזורי הביקוש. התושבים לא אמורים לחשוב על ההשפעה הכוללת של פיתוח פיראטי של העיר, ודי טבעי שיהיו מעוניינים במיקסום ערך הנכס הפרטי שלהם. נשארנו אנחנו, ראשי הערים, לעמוד בפרץ ה'פיתוח' שמהווה סכנה של ממש לאיכות החיים של התושבים שלנו. בתמורה אנחנו נתפסים כ'איש הרע' בעיני כל הצדדים, רק כי אנו מסתכלים קדימה באופן הכי רחב על התוצאות הקשות שיהיו לתנופת בנייה באופן כזה. אני לא נגד תוספת בנייה, אבל צריך להגביל אותה ללא יותר מ-25% בשטח ו-25% תוספת של תושבים, ובתמורה לכסף שמשולם לרשות שצריכה לתת מענה לצרכים הציבוריים שמשתנים כתוצאה מכך".

פקידים של פקידים

"פקידי משרד האוצר רוצים שאנחנו, ראשי הערים, נהיה הפקידים שלהם. הם רוצים להלאים את הערים ולשלוט בכל - מתכנון ועד תקציבי ניהול שוטף. ההצעה לערבב את קופות הארנונה כדי לעזור לכאורה לרשויות החלשות, זה נורא. והאבסורד שמי שמוביל את המהלך הוא ניר ברקת, ראש עיר שמחזיק שמונה סגנים בשכר וחי מחוק ירושלים שנותן לו כסף היישר מקופת האוצר".

מרסקים אותנו

"הדירוג הסוציו-אקונומי של הערים זה בלוף שאין כדוגמתו. אנחנו דירוג 8 וצריכים בגלל זה להסתדר לבד. לא עוזר לי שגובה ההכנסה הממוצע של תושב ממוצע הוא הרבה מעל הממוצע. התושבים עשירים, אבל העירייה - ענייה. מה שמתכננת לנו ממשלת ישראל הוא נגד ההיגיון ונגד המגמה העולמית. בכל העולם מעבירים עוד ועוד אחריות ועצמאות לערים, ואצלנו, הולכים אחורה ומחזירים כוח לשלטון המרכזי. זה ירסק את הרשויות המקומיות, לא יהיו כיתות קטנות, לא סייעות בגני הילדים, לא יהיה כסף, תכל'ס, לכלום".

עיר בווטסאפ

"כדי לדבר עם ראש עיר, תושב היה צריך בעבר לקבוע פגישה מראש ולעבור דרך שרשרת עוזרים, יומנים ומזכירות. היום כל פעולה שנעשית מקבלת מיד חשיפה, ומגיעות תגובות כהרף עין. יש שקיפות מלאה ואני מקבל הודעות בווטסאפ בערב שבת. הפנייה אלי וההתכתבות עוברות בקבוצות, וצ'יק צ'ק גם מתפרסמות בפייסבוק. לקשר הישיר יש יתרונות, הוא מאפשר פידבק מהיר וגם מעורר תובנות רבות. אבל המציאות הזו שואבת אנרגיות וזמן. כל פנייה בדף הפייסבוק מקבלת מענה, אני כראש עיר נמצא בכל דיון שדורש התערבות ותשובות, צריך לגייס הרבה סבלנות ולשכלל את יכולת ההכלה עד אין קץ".

גן הפרוטקציונרים

"ביטלתי את זכות הבחירה בגני ילדים. הורים בגבעתיים התרגלו שהם יכולים לבקש לאיזה גן הילד שלהם ילך. כך זה היה במשך שנים, אני ביטלתי והכנסתי במקום זאת רישום ממוחשב לפי קריטריונים אחידים כמו קרבה לכתובת המגורים וכיוב'. בהתחלה רבים התקוממו: 'מה פתאום שהמחשב הקר והמנוכר יחליט איזה גן מתאים לילד שלי'. והנה, הפלא ופלא אחרי שני מחזורים של שיבוץ ממוחשב, הבקשות לשינוי והחלפה ירדו בעשרות אחוזים. השיבוץ 'האישי', לפי בחירת ההורה, היה בעצם שיבוץ לפי לחצים של הורים. היו גנים יותר מבוקשים, היו גנים פחות, כולם מבקשים להתקבל לגנים שנחשבים ליותר מוצלחים, ומשלא היו מתקבלים, היו מגיעות תלונות. אז לכאורה היתה בחירה, אבל למעשה היה שיבוץ לפרוטקציונרים. חיסלתי את זה".

סוף לדירות גן

"בגבעתיים מתחולל שינוי דמוגרפי, שבא לידי ביטוי בסוגי עסקים שנפתחים בה ובהעדפות תושבים, מגיעה לכאן אוכלוסייה צעירה, לא רק משפחות, גם רווקים. הפנים של גבעתיים הוא למרחבי הציבור שלה. כל בנייה חדשה חייבת לתת במפלס הקרקע זיקת הנאה לציבור, אנחנו מפקיעים שטחים כדי להרחיב מדרכות, ולא מתירים יותר דירות גן בחזיתות של בתי מגורים. אני לא רוצה גדרות, ומחסומים במפלס הרחוב, אני רוצה חיים. אני רוצה שרחוב כצנלסון ימשיך להתפתח בכיוון שהוא הולך כמרכז בילויים, אבל אצלנו הבילוי לא יכול להימשך עד אור הבוקר, כמו בתל אביב, אלא רק עד אחת וחצי בלילה. הבילויים פה קצת יותר רגועים ומתחשבים בשכנים".

כלבים ואופניים

"כל החלטה משמעותית בעיר תגרור תלונות, תמיד יהיה מישהו שיתאכזב, מישהו שהיו לו ציפיות, מישהו שחושב אחרת, מישהו שמרגיש נפגע מהמהלך ומישהו שחושש מהתוצאות. היה לי ברור שזה מה שיקרה כשנאלצתי להקפיא תוכניות בנייה לכמה חודשים, כשהתנפלו עלי ותלו שלטים נגדי בכל העיר. אבל אפילו מהלך קטן כמו הקמת גינת כלבים, לא יעבור בלי התקוממות. זה טוב לבעלי כלבים ומשביע את רצונם של משתמשי גינות אחרות שלא מעוניינים שיסתובבו בהן כלבים, אבל שכני הגינה יתלוננו על רעש נביחות ועל ריח לא נעים. כך גם כשהחלטתי להביא את התל-אופן (מיזם השכרת האופניים הציבורי של תל אביב) לגבעתיים, מהלך מועיל, עדכני, מתבקש, מתאים לאוכלוסייה המתחדשת בעיר. אפילו על זה תקפו אותי מי שסבורים שקודם צריך לסלול שבילי אופניים ברחובות".

מה עושה ראש עיר גרוע

"אפשר לשבת ולא לעשות כלום. היו ועדיין יש ראשי ערים כאלה. אני הלכתי לתפקיד כי רציתי לשנות. לשנות זה אומר לקבל החלטות לא פופולריות, שיכולות להרגיז, ולמרות זאת לבצע אותן בלי פחד, מתוך אמונה שלטווח הארוך הן הדבר הנכון. כשרוצים להשפיע, אסור לפחד. הכי גרוע זה לא לקבל החלטות, וראש עיר גרוע מנסה לרצות את כולם".