לרגל יום הקולנוע הישראלי - מסורת שיווקית בת שנתיים שהפכה ליום חג, שבו נמכר כל כרטיס לסרט ישראלי ב-10 שקלים (אשתקד נרכשו 120 אלף כרטיסים, מה שמוכיח שיש קהל לקולנוע ישראלי) - "גלובס" מגיש 10 דרכים נוספות לשיווק ולפיתוח ענף הקולנוע הישראלי - מחציתן הראשונה ניתנות ליישום מיידי, ומחציתן השנייה ניתנות ליישום בטווח הארוך.
1. סרט ישראלי בשישי
הקרנת סרטים ישראליים בטלוויזיה בפריים-טיים ביום שישי בערב - הן בערוץ הציבורי, שזה תפקידו, והן בערוצים המסחריים (שמשקיעים בעל כורחם בסרטים ישראליים מתוקף הרגולציה). שידור 3 סרטים ישראלים שונים המשודרים בו זמנית בערוצי הטלוויזיה, במשבצת השידור הטובה ביותר (נוסף על ערוץ קולנוע ישראלי ב-yes שכבר קיים), יעלה את קרנו של הקולנוע הישראלי בעיני הקהל, ויאפשר תצוגה מגוונת וטובה של התוצרת הקולנועית הישראלית, העלילתית והתיעודית.
2. לילה ארוך של סרטים קצרים
לילה. הטלוויזיה פתוחה: השף שגב מכין חביתה. רוס מ"חברים" מנסה להצחיק את רייצ'ל. עינת שרוף צורחת על קשישה חסרת שיניים בשוק הכרמל. לחשוב שבזמן הזה אפשר היה לצפות ברצועת סרטים ישראלים קצרים, מקוריים ויפים - ויש מאות כאלה, שמטבע הדברים נגנזים - לאורך כל לילה.
3. הנחה על סרטים ישראלים בסינמטקים ובפסטיבלים
לא רק שסינמטקים ופסטיבלי קולנוע בינלאומיים נועדו לקדם את תרבות הקולנוע הישראלי, הם גם מתוקצבים מכספי הציבור עבור זה. הסינמטקים בתל-אביב, ירושלים וחיפה מתפרנסים פעמיים מאותו כיס: פעם אחת מכספי הארנונה של התושבים, ופעם נוספת כשהתושבים מגיעים לקולנוע. אם נוסיף לכך את תקציב הסרטים, שרובו ככולו מכספי הציבור, נשאלת השאלה: אז למה בעצם שסרט ישראלי יעלה כמו סרט שהופק בהוליווד?
4. פרסום נתונים בקופות
אף עסק לא אוהב לדווח בפומבי על נתוני מכירות, אבל בקולנוע האמריקאי, שקיפות היא חלק בלתי נפרד מהעסק. חלק אינטגרלי מהתוכן. אם לפשט: דיווח על הכנסות יוצר עניין, עניין מייצר מידע, מידע מייצר כותרות, כותרות מוכרות עיתונים (או פרסומות באתרים), עיתונים מפרסמים סרטים. אבל למה ללכת רחוק? תראו את טבלאות רבי-המכר של הספרים בחנויות בישראל שמתפרסמות מדי שבוע בעיתונים. אפשר רק להרוויח מהעלאת מודעות. הקולנוע הישראלי, כמו כל גוף שמתפרנס מכספי ציבור, מעוניין לשמור על שקט תעשייתי. הגיע זמן לשינוי.
5. שידור חי של טקס פרסי אופיר
אבל קודם לכן, וכדי שזה לא רק יקרה אלא גם יעניין את הציבור (ויביא רייטינג), הסרטים המתחרים מוכרחים להיות סרטים שכבר יצאו לבתי הקולנוע, ולא כאלה שייצאו בעוד שנה או בעוד שנתיים, אם בכלל. אנשים לא יישבו בבית לצפות בטקס הענקת פרסים לסרטים שמעולם לא שמעו עליהם, שלא צפו בהם, שאין להם כל סנטימנט אליהם. קולנוע אמור לגעת בנפש של הצופה, לא על זה מדברים כל השנים?
6. הקמת קרן קולנוע לשיווק סרטים ישראליים
צריך לקום גוף אסטרטגי אחד שיאגד את כל האינטרסים השיווקיים של הקולנוע הישראלי - אם זה מימון השתתפות בירידים בפסטיבלים בחו"ל, אם זה בקוקטיילים ייצוגיים של התעשייה הישראלית, אם זה במימון אירועים מקומיים, או במשלחות יוצאות, חילופי משלחות וכן הלאה.
במקום שקרנות קולנוע יצטרכו לממן מתקציבן עבור כל מיזם ומאורע ולהתחרות אחת בשנייה, ובסופו של דבר להוציא סכום כפול ומכופל מאותו תקציב-על שמיועד להפקות של סרטים. קרן שכזו יכולה לעודד ולמשוך אל הענף משקיעים פרטיים.
7. קולנוע נודד
מזרחה - דרומית לבאר-שבע, מזרחה וצפונה מחיפה, כמעט ואין בתי קולנוע שמקרינים סרטים באופן סדיר. אבל אולמות יש, וקירות לבנים לא חסר. הרבה רצון טוב ומעט השקעה ינגישו את הקולנוע הישראלי לכלל האוכלוסייה, ויביאו את יוצרי הקולנוע לעולמות שלא היו בם מעולם (שם גם הסיפורים הכי טובים). לא מזמן כתבנו על ניסיון כזה, של עמותת "מיקרוסינמה". צריך לעזור לגופים מן הסוג הזה לצמוח ולהתרחב. אם תוקם קרן שיווק סרטים, תהיה זו משימתה.
8. אתר אינטרנט לקולנוע הישראלי
עם מידע עדכני, עם ערוץ יו-טיוב וערוצי צפייה ישירה בסרטים. עם מידע כלכלי עדכני (כרגע משרד התרבות תקוע ב-2013). עם כתבות על חברות הפקה, על שחקנים, על סרטים שעומדים לצאת ויוצאים.
עם קטעי ארכיון, וסדרות שנעשו ונעשות כל הזמן על הקולנוע הישראלי. וספרייה מקוונת על קולנוע, הכוללת חומרי לימוד, פרטי טריוויה, ותסריטים. מצוקת חומרים לא תהיה ולו לרגע.
9. הקמת קרן קולנוע לסרטים עצמאיים קצרים
בין סרט גמר לסרט עלילתי ראשון, בין סרט ראשון לשני, בין שני לשלישי, עשוי לחלוף פרק זמן ארוך - לעתים 4 שנים, לעתים 5 שנים ואף 10 שנים - בלי שבמאי יעבוד על סרט. להבדיל מאנשי צוות הטכני, שרצים מהפקה להפקה, הבמאי מעביר שנים ארוכות מבלי לעסוק במקצועו.
ז'אנר הסרט העצמאי הקצר הוא בן כלאיים - הוא לא סרט גמר, שמתוקצב הן על-ידי קרנות התומכות בסטודנטים והן על-ידי בית הספר, שגם מעניק ציוד וכוח אדם ללא עלות. והוא לא סרט עלילתי ארוך, שניתן להקרין בבתי הקולנוע מול קהל, או בטלוויזיה. הסרט העצמאי הקצר הוא ז'אנר מעניין ומאתגר, בחו"ל הוא אף פופולרי, שאיש כמעט לא מסוגל לממן מכיסו הפרטי (50-300 אלף שקל), גם לא בתי הפקה.
המצב בפועל הוא שקיימות שתי קרנות שמסייעות (קרן גשר והקרן החדשה לקולנוע. קרן מקור לא מתפקדת השנה), אבל נתח התקציב שלהן לא גדול, שכן הן משקיעות בסוגות נוספות.
קרן שכזו, בתקציב בסך 20 מיליון שקל (רבע מהתקציב השנתי לקולנוע), יכולה לממן כ-100 סרטים קצרים (באורך 5 דקות עד חצי שעה) בשנה בתנאי נאותות הפקה, ולהפריח את השממה.
10. תסריט. תסריט. תסריט
גם בעולם אך במיוחד בישראל התסריט עדיין אינו מקבל את החשיבות הראויה לו. באופן אבסורדי, הסרטים עדיין נחשבים למוצרים של הבמאי יותר מאשר של התסריטאי.
כדי שסרט יהיה טוב, התסריט חייב להיות טוב. במאי טוב לא יכול להפוך תסריט לא מספק לסרט טוב.
לעומת זאת, הוא כן יכול לקחת תסריט משובח ולייצר ממנו סרט רע. לכן חתירה לאיכות תסריט נטולת פשרות אמורה להנחות את היועצים המקצועיים אם בתחרות ואם בקרנות. כמובן גם שהתגמול המגיע להם, כדי שיוכלו לשבת ולפתח את הסרט הטוב הבא חייב להיות בהתאם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
