משרד החינוך או המיסיונריות?

"אני לא מסכים עם האחר הוא אני, האחר הוא לא אני, כל אחד הוא שונה", אמר אתמול (ב') שר החינוך נפתלי בנט בוועדת החינוך של הכנסת, בה שטח את מטרותיו לקראת שיבת התלמידים לבתי-הספר.

אמירה זו של בנט מובנת מאליה, מי יכול לחלוק על כך שבני אדם אינם עשויים מקשה אחת? אבל מיד לאחר דברים אלה, אומר בנט למעשה את ההיפך. הוא מתאר איך הוא כן רוצה, בעצם, להפוך את האחר לאני, לגרום לכולם להיות כמו שבנט רוצה שיהיו.

"העצמת הזהויות", בנט המשיך ופירט: "אני לא מאמין בטשטוש זהויות, אני מאמין בהעצמת הזהויות. הערכים הם מעל הכול".

כן, אבל באיזה זהויות או זהות מדובר? "כל ילד במדינה צריך להכיר את המורשת שממנה הוא בא", מסביר בנט. "ילד יהודי צריך לדעת מי הם אברהם ויצחק ויעקב, ודוד המלך, והרמב"ם וחנה סנש, וש"י עגנון ויוני נתניהו. שיפתח סידור לפני שהוא מתגייס לצבא, כל ילד צריך לפתוח סידור".

לפתוח סידור? למה?

כלומר - בנט מבקש להעצים אצל התלמידים את הזהות "היהודית" שאצל בנט היא למעשה הזהות הדתית. "כל ילד צריך לפתוח סידור"? למה? הסידור הוא אוסף תפילות השייך לאמונה הדתית שלא כל אדם, צעיר או מבוגר, מזדהה או רוצה להזדהות אתה.

לעומת זאת, דוד המלך, חנה סנש, יוני נתניהו וכיו"ב הם בהחלט חלק מהזהות היהודית והלא דתית. אני בהחלט מסכים כי רצוי שילד יהודי יידע את כל אלה. אבל סידור תפילה? התנ"ך כבר לא מספיק?

כך מוכרים אמונה

גישה זו של בנט מריחה כמו מיסיונריות. איך מושכים אדם לקנות מוצר כלשהו? - מנסים קודם כל לתת לו טעימה מהמוצר, בתקווה שימצא חן בעיניו. מכירת האמונה הדתית אינה שונה בהרבה, אם בכלל. קודם כל קח סידור תפילה ליד, תעיין בו, אולי תאמר תפילה או שתיים - ואז, כך מקווים המיסיונרים, אז תיתפש בחרצובות האמונה.

"כל ילד יהודי"?

עצם הביטוי "כל ילד יהודי" עומד בסתירה לאמירה של בנט ש"כל אחד הוא שונה". הוא מבקש, בשיטות פדגוגיות כביכול, להפוך ילדים חילונים למאמינים. אבל - אם כל אחד הוא שונה, האם לא ראוי לתת לכל אחד את אפשרות הבחירה? לשאול אותו אם הוא בכלל רוצה "לפתוח סידור" - או שמא הוא מעדיף את סיפורי אהבה וחושך של עמוס עוז, ואולי את מלחמה ושלום של טולסטוי?

לא טוב מה שקורה עם בנט. צריך לפקוח עליו בשבע עיניים. כי ניתן לו הכוח להפוך את בתי-הספר לשלוחות למען הדת, ונראה שלכך הוא שואף.