כל מי שברשותו טלפון סלולרי מכיר את הסמסים הלא רצויים שמגיעים בלי שניתנה הסכמה לכך. לפעמים מציעים לכם "הלוואה אצלך ביד עד עשרת אלפים ש"ח", לפעמים מפתים אתכם להצטרף ל"דיאטה בשיטת לא רזית לא שילמת", ולפעמים מדובר ב"הנחות משמעותיות בהחזרי המשכנתה".
בעוד שבדרך כלל יכול האזרח החרוץ לתבוע את הגורם ששולח לו את ההצעות הללו בהתבסס על חוק הספאם (שלעצמו מלא חורים וסתירות פנימיות שהופכות אותו, דה-פקטו, לחסר שיניים) עולה כמעט תמיד שאלה קרדינלית יותר: מאיפה בכלל יש להם את הפרטים שלי?
פעילות אכיפה נמרצת, שניהלה בשנה החולפת הרשות למשפט, לטכנולוגיה ולמידע במשרד המשפטים (רמו"ט) והביאה לפני שבועיים לסגירתה של חברת דאטה רינגס, שופכת אור על הדרכים שבהן מידע אישי, המצוי בידי אין-ספור גורמים שעמם נמצא האזרח הממוצע בקשר במהלך חייו, מתלכד לעיתים למאגרי מידע מקיפים המפולחים על-פי קריטריונים הרצויים לגורמים עסקיים, ואז נמכרים להם. פעמים רבות - כפי שהצליחה רמו"ט להוכיח במקרה של דאטה רינגס - מחזיקות חברות "טיוב המידע" (שזה שם קצת יותר יפה ל"סחר במידע") בנתונים שמקורם אינו חוקי.
"מבחינתנו, ענייני הסמסים הם רק חלק מהבעיה, וזו השכבה העליונה של דברים שקורים מאחורי הקלעים ואנשים לא יודעים עליהם כלום", אומר ל-G עו"ד אלון בכר, ראש רמו"ט. "הסמסים הם רק חלק מהסימפטום של הסיפור, אבל מה שחשוב זה שמידע אישי מאוד משמעותי, בהיקפים מאוד גדולים, של אזרחי ישראל מסתובב בשוק. אנשים קונים אותו ומוכרים אותו ועושים בו שימוש. זו הבעיה האמיתית: פרטיותם של האזרחים והשימוש הנרחב לרעה שנעשה במידע שיש עליהם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
