יצור כלאיים

מיזם הסיבים האופטיים אנלימיטד סובל מבעיות לא רק ברמת כדאיותו הכלכלית והיחסים הרעועים בין בעלי המניות, אלא במודל השיווקי שלו. הרעיון שנהגה על ידי סיסקו ושלוחתה ויה אירופה, הוא לכאורה חדשני ונועד לאפשר למשתמש לבחור את ספק האינטרנט שלו דרך כניסה לפורטל ייעודי שבו הוא יכול לבחור את ההצעה הכי מתאימה לו. זה מודל הרסני לספקיות גדולות משום שהוא מאפשר ללקוח לבחור בכל יום ספק אינטרנט אחר שיוריד לו את המחיר בשקל. אין ספק אינטרנט רציני שיכול לעבוד כך, ולכן פרטנר וסלקום לא נמצאות בו. בזק בינלאומי מלכתחילה לא הייתה אמורה להיכנס אליו, וכך יוצא שלמעלה מ-90% מהלקוחות לא יכולים ליהנות מהמיזם.

בעיה שנייה ולא פחות קשה היא שאנלימיטד לא רוצה להיות שחקן תקשורת, היא רוצה להיות רק שחקן התשתית ושאת השירותים יתנו מפעילי התקשורת, אבל למפעילי התקשורת אין גישה ללקוח ושליטה על התשתית. כלומר המפעיל יכול לספק אינטרנט בצורה הלא שגרתית שאנלימיטד מחייבת, אבל הלקוח לא יכול לקבל בצורה הזאת שירותי טלפוניה או טלוויזיה. הוא יכול לקבל רק אינטרנט. כשבשוק חברות התקשורת המתחרות מציעות בנדלים ושירותי טלפוניה, טלוויזיה ושירותי ערך מוסף, הצרכן מוצא את עצמו בבעיה כי הוא לא מקבל כלום מלבד אינטרנט, ובמחיר שהוא לא אטרקטיבי. הצרכנים רוצים חבילת תקשורת בלי שיבלבלו אותם, זה סוד ההצלחה של הטריפל של הוט, והקושי של המתחרים להתחרות בהם. הוט אולי מאבדת לקוחות, אבל באופן עקבי מגדילה את מספר משתמשי הטריפל. זה אומר משהו על העדפות הצרכנים.

בעיה שלישית היא שקצב הפריסה של המיזם לא מספק. אנחנו שומעים על פריסות בערים רבות, אבל אין כיסוי לעיר כולה אלא רק לרחובות מסוימים. לעתים רק חלק מהבניינים ברחוב מחוברים. לסיכום, כדי שהמיזם יצליח צריכים לקרות שני דברים: או שבעלי המניות ישכנעו את אזרחי ישראל שהם העתיד, או שישנו את המודל השיווקי ויהפכו לחברת תקשורת. כיצור כלאיים זה לא יעבוד.