לפתע החל מבטא בריטי מהוקצע וצונן לבקוע מפי. אני לא בריטי, מעולם לא הייתי בריטי, ובכל זאת נשמעתי כמו בן דודה של המלכה.
גם גווי הזדקף משהו, והשפה העליונה שלי התקשחה קמעה (באנגלית זה נשמע יותר טוב). ואף שישבתי די נמוך, שמתי לב שאני מסתכל מגבוה על כל פשוטי העם שרחשו סביבי בהמולה וולגארית. אלמלא נעשיתי גם מנומס באופן חריג ופתאומי, הייתי מאלף אותם בינה והליכות.
רק לפני 5 דקות הנחתי את עכוזי האנין בחיקה המלטף של כורסת עור יחמור (שהוא סוג של אייל, ולא כלי הרכב של המשיח, בורים מלעלעים שכמותכם...) ומאז אני מנומס, תרבותי, צונן כמלפפון, אליטיסטי, אך בכל זאת נדיב והגון אל הפחותים ממני. כי אני כמובן מודע היטב לאחריות הנובעת מהיותי מורם מעם.
עד לפני חמש דקות הייתי גם אני מפשוטי העם ההמוניים, אבל אז התיישבתי במושב הנהג של אסטון-מרטין ואנקוויש, וכהרף-עין חלחלה בי ההכרה והוודאות שאני ראוי למושב בבית הלורדים.
כי סטייל זה סיפורה של האסטון-מרטין הזאת. בעצם, של כל אסטון-מרטין. סטייל. אצילות. שלמות מהוקצעת, אווירה, מסורת, אליטיזם שקט, מנה מדודה של סנוביזם מנומס וכמובן - יפי-תואר מדהים. הוי, כמה שהאוטו הזה יפה... בא לשרוק אחריו בחולפו ברחוב.
לאופיין המיוחד תורמת כמובן גם הבריטיות הטוטאלית שלהן. לא בריטניה של אוליבר טוויסט וחוליגני הכדורגל, אלא זו של הבנק-אוף-אינגלנד ומרוצי הסוסים באסקוט. לא אנגליה של אוקספורד סטריט אלא זו של סוויל רואו (מי שלא יודע מה זה Savile Row, או איפה רוכש הנסיך צ'רלס את חליפותיו - שיתבייש, ושייסע באוטובוס).
אך למה להרבות במלים? די אם אומר כי בתא המטען מותקנות רצועות-עור מיוחדות לאחסון מטרייה מגודלת. ולעתות הפנאי אפשר לרכוש ארגז פיקניק, כולו עור, נחושת, פורצלן וקריסטל, שמחירו 2,800 לירות סטרלינג. בלבד. לא כולל אוכל ומלצר.
ישנם כמובן גם כל אותם עניינים טורדניים של מנוע, הספק, ביצועים, תאוצה, גיר, היגוי... מתחת לכבודי החדש לעסוק בזוטות הללו. בזכרוני האצילי עולה כמעט מאליה התשובה המיתולוגית שהעניק פעם נציג של רולס-רויס לעיתונאי קפדן אשר התעקש לשאול אותו כמה כוחות-סוס יש לאחד מדגמי הרולס. SUFFICIENT, השיב הנציג ביובש מתנשא. "ככל שנדרש", בתרגום צולע.
הוא הדין באסטון-מרטין. יש בה מהכל. כמה שצריך. די והותר. אין צורך להיכנס לפרטים; כמה מאות סוסים, קומץ שניות ל-100 (פחות מאצבעות יד אחת), אי-אילו מאות קמ"שים מהירות מרבית. באמת לא חשוב. הרבה יותר מעניין הלוגו הרקום על כל כורסא. רקום. ממש רקמה. והתפירה העילית של הריפודים. בעבודת יד, במו עיניי ראיתי. וציפוי העור של משטח העץ הממורק, שנחתך באיזמל מנתחים בידיו של אמן-על שזו מלאכתו זה 40 שנה. ושלמותו הטוטאלית של הצבע החיצוני, שבוע תמים מוקדש רק לליטושו ולהברקתו.
וכל זה - סטנדרט. בהזמנה מיוחדת אפשר לקבל הכול. ממש כך. סמלי אסטרון-מרטין מזהב טהור, מאפרה מפלטינה, מושבים ממשי, הגה משנהב, ומן הסתם גם בגאז' מצופה שיש וג'אקוזי במושב האחורי.
באולם התצוגה ניצבה גם וואנקוויש אחת מופשלת גג, צבועה כולה בצבעי הסוואה של יחידת קומנדו. המתנה המושלמת למיליונר המבקש להודיע לשכניו שהוא גם יוצא יחידת עילית (או רצה להיות).
במסגרת קידוש המסורת, ממשיכים באסטון-מרטין להתעקש על מנועים נטולי מגדשים, ולהימנע מכל הנעה כפולה. דומני שהם האחרונים שנוהגים כך. בעתיד, כך נאמר לנו במבוכת מה, יגיעו מגדשים והנעה כפולה, וכמובן גם הקרוס-אובר הבלתי נמנע. את כל אצבעותיי אני מחזיק בתקווה שהרוח החדשה הזאת לא תפגום חלילה בייחודו הקסום של המותג.
לדידי, הפרק המרגש ביותר באותו ביקור במטה החברה, היה המפגש עם מחלקת השיפוץ והשחזור. מסתבר כי מלוא דברי ימיה של כל מכונית שיצאה אי-פעם משערי המפעל - מתועדים. כל הבעלים, כל השיפורים, כל התיקונים המשמעותיים, כל החלפת בעלות. מרגע לידתה ועד... בעצם עד עולם. ב-102 שנות המפעל, רק פחות מתריסר אסטון-מרטינים נעלמו מן הרשומות. אין ספק בליבי כי שרלוק קשישא וד"ר ווטסון ידידו עמלים על פענוח התעלומה, וימצאו בסופו של דבר את הנעלמות. וכאן, במחלקת השיפוץ והשחזור, ישובו וישפצו כל מכונית ומכונית, אף אם נשרפה, טבעה, נמעכה בידי מכבש, פוצצה בידי חייזר, או הושמדה בכור גרעיני. די במספר שילדה וארנק תפוח, כדי להעניק חיים חדשים לכל אסטון-מרטין, יהא מצבו או גילו אשר יהא. ביני לביני הצמדתי למפעל המפואר הזה את הכינוי "פרוייקט מתושלח", שהרי לא רק חיים חדשים מוענקים כאן למכוניות, אלא כמעט חיי נצח.
מטבע הדברים, נכלל בביקור גם פרק נהיגה קצרצר, באסטון-מרטין ואנקוויש (קופה שתי דלתות) ובאסטון-מרטין ראפיד (משפחתית ארבע דלתות). מסלול התנהגות מזערי, קטע כביש מפותל ומלהיב, וישורת ארוכה ארוכה שבסיומה חצה מד המהירות במכוניתי את קו ה-180 מייל לשעה. כלומר, קצת מעל 290 קמ"ש. אפשר גם יותר. הנהיגה הייתה קצרה מכדי שאביע דעה מלומדת על יכולותיה של האסטון-מרטין, אך מותר להמר בביטחה שהיא ניחנה ביכולות מופלגות.
אבל איש לא יקנה אסטון-מרטין בגלל תאוצתה, וגם לא בזכות יכולתה להראות את אגזוזה המחוטב להרבה-הרבה מכוניות ספורט יהירות. אסטון-מרטין נועדה לאנשים המבקשים להצהיר באמצעותה הצהרה. הצהרה אסתטית, הצהרה טכנולוגית, הצהרה תרבותית, מעמדית, אנגלופילית, וגם, מה לעשות, הצהרת הון.
ובכך, האסטון-מרטין (מיובאת לישראל בידי בעלי "אוטו דיל" תומר דותן ומאיר אוחיון) ייחודית לחלוטין. בפלח המכוניות הראוי להיקרא "הפלח האריסטוקרטי", אין לה בישראל אפילו מתחרה אחת.
הכותב היה אורח החברה באנגליה
אסטון מרטין
חלק מהמתחרות
מזראטי קווטרופורטה V8
ב-1.39 מיליון שקל מציעה מזראטי את גרסת V8 החזקה של הקווטרופורטה. במחיר הזה מקבלים מנוע מבית פרארי עם 530 כ"ס, שמאיץ את המכונית ל-100 ב-4.7 שניות בדרך ל-307 קמ"ש. מקבלים גם מרכב אולטרה מפואר לארבעה נוסעים וממדים רציניים.
פורשה פאנאמרה טורבו
1.65 מיליון הוא מחירה של גרסת העל של פורשה פנאמרה, עם מנוע V8 טורבו ו-520 כ"ס. זו מכונית ספורט רצינית עם מרחב פנימי מפואר ותא מטען מכובד. היא מאיצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-4.2 שניות ומגיעה ל-305 קמ"ש. אפשר גם להזמין גרסת S עם 570 כ"ס
מרצדס CLS63-AMG
לגרסה החזקה של מרצדס קופה-ארבע-דלתות יש מנוע V8 טורבו פרוע בהספק 557 כ"ס, תא נוסעים מפנק עם מתלי אוויר והאצה ל-100 קמ"ש ב-4.2 שניות, אם כי מהירותה הסופית מוגבלת ל-250 קמ"ש. המחיר מתחיל בקצת מעל מיליון שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
