גליה מאור, איתן רף וצבי איצקוביץ' - תחזירו הבונוסים מהר

1. עצה לנו טובה לגליה מאור, איתן רף וצבי איצקוביץ: תחזירו את הכסף לבנק, לציבור שמחזיק במניותיו, מהר והרבה.

כמה מהר? עכשיו, בקרוב. לפני שהוועדה ה"בלתי תלויה" תפרסם איזשהו דוח רך ונוזלי, והרבה-הרבה לפני שתאלצו לעלות לדוכן העדים בבית המשפט שידון בתביעות הנגזרות.

2. כמה הרבה? תעשו חשבון בעצמכם, ותוסיפו לזה, בנדיבות, בתקווה ובהבנה, עוד כמה מיליונים, תוך ציטוט משפטו המיתולוגי של וורן באפט: "מאז ומעולם רציתי להחזיר את הכסף לחברה" (בלי לחץ, הרי גם הנכדים שלכם כבר מזמן מסודרים מהעבודה שלכם בבנק לאומי).

מאור, למשל: כמה עשרות מיליונים מתוך סך כל ה-54 מיליון שקל שקיבלת מהבנק רק במהלך שנות נשוא החקירה האמריקאית, 2002-2010 (פחות ממחצית השנים וסך המיליונים שקיבלת מאז התחלת לנהל את הבנק ב-1995 ופרשת ב-2012) - הם בונוסים שהוענקו לך בגין הצטיינות יתרה ומופלגת לבנק ולבעלי מניותיו?

אחרי שתגדירו - את, רואה החשבון שלך, עורך דינך ויחצ"נך - את סכום הבונוס המצטבר, התכבדי והעבירי לפחות חצי ממנו (פלוס בונוס לציבור ששנים סובבת אותו על אצבעך הקטנה) לחלוקה בין בעלי המניות.

3. תחשיב מקביל מוזמן לעשות יו"ר הבנק באותה עת, איתן רף. אותו יו"ר, איש של כבוד ונוחות, שלא גילה מעורבות או שבב עצמאות מחשבתית, ש"לא דרש מההנהלה מידע מפורט" כפי שכותב דוח הביקורת ו"הסתפק בדיווחים שנמסרו לו במסגרת דוחות מנכ"ל, וגם משהתקיימו דיונים בדירקטוריון לא דרש כי יבוצע... לא דרש כי הבנק יבחן...".

רק באותן שנים אליהן מיוחסת החקירה, קיבל רף מכספי הבנק 36 מיליון שקל. ולא נאמר כאן מילה על עשרות המיליונים הנוספים שקיבל בתקופתו בבנק של הציבור. (ב-1995 מונה רף ליו"ר לאומי, שהיה אז בנק ממשלתי, על ידי שר האוצר בייגה שוחט, ידידו הוותיק. הוא הועסק ב-95% משרה והמשיך לייעץ לאחים מאייר. הוא פרש ב-2010).

גם צבי איצקוביץ, המשנה הנאמן של מאור, ידה הימנית ושליחה, ראש החטיבה לבנקאות פרטית ובינלאומית, שפרש ב-2012 אחרי 33 שנים רצופות וטובות-תמורה, יודע ויכול בלי ספק לעשות את החשבון בעצמו.

4. מאור, רף ואיצקוביץ, ראוי להם לרוץ ולהחזיר כסף, כספי "הצטיינות" שלא הייתה, שנלקחו מהבנק (היינו מוסיפים לדרישת האחריות האישית וחובת ההשבה של כספי הציבור לציבור עוד כמה שמות של ידוענים מקומיים, מתוך הבנק ומחוץ לו, שליוו את ניהול-העל של מאור ורף וייעצו להם לאורך כל הדרך - למשל היועצת המשפטית החיצונית הצמודה תמיד דליה טל. אלא שהמפקח, שמודע לפעילות של כל אחד ואחת מהם, לא הזכיר את שמם. לפעמים רמז בעדינות מהוססת).

למה להחזיר את הכסף, מהר והרבה? כדי לגמור עם הסיפור הזה אחת ולתמיד. אחרת זה ירדוף אתכם עוד שנים. זה יפגע בבריאותכם, בבגרותכם שאמורה להיות טובה ונעימה, בדירקטוריונים ובארגונים החברתיים שאתם יושבים בהם (PROPER& FIT, זוכרים? איזה רגולטור יעז לתת או לחדש למי מכם היתר לתפקיד, למשל דירקטורית בטבע, עם דוח ביקורת כזה ותביעות נגזרות כאלה?). לא לסגור את הפרשה הזו יפגע גם במעמדכם החברתי, שתמיד היה חשוב לכל אחד מכם (אל תאמינו לחברים מהמילייה שיפגשו אתכם בקוקטיילים של הפתיחות-סגירות, יסבירו לכם שאתם צדיקים, הגונים, וזו רק המדינה שהתקלקלה לכם ונהייתה מין חברתית פופוליסטית טוקבקיסטית כזו, שלא מבינה ש"כולנו נברח מפה". לכם הם אומרים כך, מאחורי גבכם הם אומרים אחרת).

5. "טפלון", כינויה רב-השנים של גליה מאור, שהיא הטופ בפירמידה. צרות, שאת חלקן יצרה או הייתה שותפה ליצירתן, החליקו ממנה כאילו היו חלקיקי אבק זעירים. אלא שכיסוי המגן הזה, שטופח בעזרת כמה מ"בכירי המשק והכלכלה", שהרוויחו ממנה לא מעט, עוד יתנפץ לרסיסים כשיגיע יום הדין. אם יגיע. איך קרה גברת מאור שאת, המפקחת על הבנקים (1982-1987), הצלחת להחליק איכשהו מדוח ועדת החקירה הממלכתית על משבר מניות הבנקים באוקטובר 1983, אחרי שהוועדה מצאה אחריות עליונה של בנק ישראל, שהנגיד דאז הודח, ומנהלי הבנקים ורואי החשבון שלהם הועמדו לדין?

תסבירו לשופטים, גברת מאור ומר רף, ייאמר בבית המשפט, איך קרה שבפרשה הגדולה של חקירת פרשת פסגות-פיא, קרנות הנאמנות הגדולות של בנק לאומי, הוגשו ב-2007, 18 כתבי אישום נגד בכירים בבנק, ולא נגד הכי בכירים? האם באמת לא ידעתם שיועצי הבנק שניהלתם ביד חזקה דחפו ללקוחות את קרנות פיא ופסגות? האם לא הייתם מודעים למערכת הענפה והמתמשכת של הענקת טובות הנאה על ידי פיא ופסגות ליועצי הבנק כדי שיידחפו את הקרנות הללו ללקוחות?

האם אתם, יחד וכל אחד לחוד, תוכלו להוכיח לבית המשפט שלא ידעתם על הישויות המשפטיות שהוקמו באיים הקריביים כדי לסייע ללקוחות האמריקאים להעלים מס? לא הובאתם בסוד המפגשים החשאיים, הטלפונים הניידים הלא ממוספרים, והסתרת הזהויות?

זה יהיה קשה. הגיל, הכבוד, המעמד והפגיעה - לא בטוח שישנו את הטון הקשה שתיתקלו בו.

6. "דוח הביקורת של בנק ישראל אינו משקף את המציאות כפי שהייתה בפועל", כותב היום משרד היחצ"נות של השלישייה-הסודית, מאור, רף ואיצקוביץ. ומסביר: הפיקוח על הבנקים "לא נקט עמדה". הבנק כשהם עמדו בראשו "נקט בזמן אמת צעדים לצמצום החשיפות לסיכונים הכרוכים בפעילות עם לקוחות אמריקאים". המפקח על הבנקים "נמנע ממתן הדרכה בעניין". בתקופתם "התקיימו דיונים סדורים". אחרי שפרשו "ההסכמים נערכו בין הבנק לבין הרשויות האמריקאיות, נושאי המשרה לא שותפו בעריכת ההסכמים ואינם צד להם". המדינה בחרה לנקוט במדיניות בה "עבירת מס לא נכללה כעבירת מקור". במשבר העולמי 2008-2009 "התמודדו נושאי המשרה בהצלחה מרבית". בקיצור: כולם אשמים, כולם כשלו. רק לא מאור, רף ואיצקוביץ.

7. משל יהודי ידוע מספר על אדם שכשל וניסה לחמוק מהעונש המגיע לו. סופו שקיבל גם את העונש שנקבע לו, גם את העונשים האחרים, גם אכל את הדג המסריח וגם גורש מן העיר.