האסימון נפל בירושלים

חודש אוגוסט ידוע בכינויו "עונת המלפפונים". מחזורי מסחר נמוכים מאפיינים את חודש החופשות. אולם השנה רווי החודש המשעמם בדרך כלל בהפתעות ותנודות חדות בכל השווקים. בשוק המט"ח ביצע סל המטבעות סיבוב פרסה מרשים כשהתחזק לעומת השקל ב-4%.

הרבה ביקורת הופנתה כלפי בנק ישראל והאוצר על אוזלת יד וחוסר מעש בכל הקשור להתנהלות שוק המט"ח המקומי בחודשים האחרונים. החודש כך נראה, אפשר להסיר את הכובע ולומר מילה טובה. למרות שבנק ישראל אינו מדווח על פעילותו, הוא היה בשוק ופעילותו הורגשה היטב תוך שהוא מפתיע ונוקט בצעדים חדשים. גם האוצר, שכן מדווח, התערב סוף סוף בשוק בהיקפים שיש בהם כדי להשפיע. מתואם או לא - זו כבר שאלה אחרת - אך עם התוצאות אי אפשר להתווכח.

מה שזעזע את המערכת ושכנע אותה באופן סופי שיש להעלות הילוך היו נתוני הצמיחה העגומים ומאחר ואין תירוץ שאפשר להישען עליו, נכנסו המערכות בירושלים ללחץ. האוצר, שנראה כי המשבר ביחסיו עם בנק ישראל קפץ שתי מדרגות, החל סוף סוף לבצע עסקאות גידור בהיקפים שיש בהם כדי להשפיע, במיוחד כשמדובר בחודש אוגוסט. למה סוף סוף? כי כואב הלב להיזכר בהמלצות לבצע את אותן עסקאות לפני שנה כשהדולר נסחר מתחת ל 3.5 שקלים. "רק" 100 מיליון דולר חיסכון על כל מיליארד (והחוב המטבעי שניתן לגידור עומד על כ-30 מיליארד דולר). זאת ועוד, כשכלכלני האוצר יפנימו שלשקל החזק תפקיד מכריע בביצועי המשק, אולי יזוז שם משהו. נכון להיום בכל הניתוחים הן לגבי מה שקרה והן לגבי הערכות העתיד מתעלמים משום מה כמעט לחלוטין כלכלני האוצר מהשפעת שער החליפין על ביצועי המשק.

לעומת האוצר, בנק ישראל הרבה יותר אגרסיבי. אקדים ואומר כי מרבית דברי מבוססים על הערכות שכן באופן תמוה למדי אסר בנק ישראל לדווח על פעילותו בשוק וגם הוא אינו מדווח על צעדיו. זה התחיל במספר התערבויות בהן לכאורה רכש הבנק מט"ח ועקב הנזילות הנמוכה והיעדר מוכרים ההשפעה הייתה חריגה. היעדר המוכרים לא נבע רק מפגרת הקיץ. נתוני הצמיחה העלו שוב את רמת הציפיות בקרב מספר אנליסטים שהעריכו כי הריבית תרד. וכך הלכו וגברו הספקולציות ואלו הושיבו את חובבי השקל על הגדר.

מי שעוקב אחר בנק ישראל יודע שהפחתת ריבית כלל לא עמדה על הפרק, אולם הבנק, שידע היטב שההחלטה תוביל להתחזקות משמעותית של השקל, הכין (ושוב לכאורה) למחרת הפתעה לבנקים בדמות הגדלת חובת הנזילות/הלימות הון בגין פעילות בשוק המט"ח.

למען הקוראים הסבר קצר: כל מי שפועל בתחום המט"ח נדרש להפקיד בבנקים באמצעותם הוא פועל ביטחונות נזילים בגובה 10% מהיקף הפעילות. לקוח טוב יידרש רק ל-5%. הגופים הגדולים, בעיקר הבנקים הזרים, נדרשים במקרה הטוב ל-1%-2% בלבד.

עכשיו, נניח שבנק ישראל רוכש בשוק 100 מיליון דולר. בנק זר מחובבי השקל מעוניין לעקר את ההשפעה. כל שיידרש להפקיד בבנק מקומי הוא מיליון דולר ואז יוכל למכור 100 מיליון! בשכונה קראנו לזה "לא כוחות". עכשיו אומר בנק ישראל לבנקים: לא עוד. אנו דורשים הגדלה של הביטחונות. או שאתם תגדילו או שתדרשו מהשחקנים להגדיל. כל זה מהיום להיום. הבנקים שנתפסו לא מוכנים כלל החלו לרכוש דולרים בכל מחיר ופערי הריבית בין הדולר לשקל זינקו ליותר מ-1% במונחים שנתיים, אירוע נדיר בהחלט. למותר לציין שזו אחת ההמלצות לפעולה עליה הצבענו כאן כבר לפני מספר שנים.

בנוסף התראיינה הנגידה ותיקנה את הטעות שעשתה כשהחזירה לשולחן את אקדח הריבית השלילית שהוכנס למגירה במסיבת העיתונאים המפורסמת. ריבית שלילית לא תעזור להחלשת השקל לאורך זמן ולא ממש תועיל לצמיחה מחודשת, אולם הנשק חייב להיות על השולחן. כך צריך לפעול בנק מרכזי ואם יתמידו בכך זה מה שיחזיר את היציבות ואת המשק לפסי צמיחה רצויים.

יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים yf@energyfinance.co.il www.energyfinance.co.il

החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.