רק בשביל המצלמות

חברי הכנסת הגיעו במיטב מחלצותיהם לוועדת הנגבי, הדנה בעתיד רשות השידור. חברי כנסת שלא רואים בדרך-כלל בדיונים מסוג זה, כולל אורן חזן אחד, החליטו להופיע ולעורר מהומה, מן הרגע הראשון שבו הניף ח"כ צחי הנגבי את הפטיש המטאפורי של תחילת הדיון. אך מה רבה הייתה האכזבה משגילו חברי הכנסת, כי יד נעלמה הורתה לערוץ הכנסת לא להעביר את הדיון.

מבלי להיכנס לשאלה מדוע הוחלט להחשיך את הדיון (הנגבי דחה את הטענה כי הוא זה שמידר את הוועדה), אפשר להבין בהחלט את הפרלמנטרים שלנו. הרי אין כל תכלית ותועלת בדיון נוסף על רשות השידור, פרט להופעה בפני המצלמות.

כל הדיונים בחדר הוועדה, נראים כדז'ה-וו ארוך ומתמשך לדיוני וועדת אלהרר מהשנה שעברה. כל מה שנאמר אז, נאמר שוב, בידי חברי כנסת שונים, ופקידים שלא היו אז בתפקידם. חלקם הניכר בור באופן מדאיג בפרטי החוק ובמהלכים. מפיהם מדברים יח"צנים, דוברים ולוביסטים של בעלי עניין. אין דבר שמוצג בדיון והוא אכן כפי שהוא - למשל כשאומרים שהמועצה לא מתמנה בגלל שיש להשלים את תהליך מול העובדים קודם, מתכוונים לכך שראש הממשלה לא רוצה את חברי המועצה הזו בכלל.

הישיבה הזו היא הונאת הציבור והעובדים, כשמטרתה היחידה בסופו של דבר היא לתת לראש הממשלה יכולת לשפר את אחיזתו ברשות השידור ולתת עוד כמה נקודות לממשלה הנוכחית, שהיא כמובן שונה לחלוטין מזו הקודמת. הרגע האותנטי היחיד בדיון, היה כשלמשך לא יותר מ-14 דקות יצאו למסדרון השר אופיר אקוניס ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן וסיכמו להוציא את הסעיף שגרם לסערה הגדולה ביותר - סעיף פיטורי העובדים. כל כך פשוט, ובשביל זה היה צריך להטריח את כולם בפגרה.

בימים האחרונים שואלים עובדים ברשות השידור שוב ושוב, "כדאי לי לפרוש? או להישאר?". כעיתונאי, אני נמנע מלענות או להשיא עצות בשאלות שהן בשורה התחתונה מאוד אישיות. אבל אחרי שרואים את הדיון השנתי בכנסת, התשובה צריכה להיות, "תפרשו, כי אי אפשר לסמוך עליהם".